![]() | יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה. | |
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה. | |
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. |
המועצה לאקדמאים בסיכון (באנגלית: Council for At-Risk - CARA Academics) היא ארגון צדקה בריטי המוקדש לסיוע לאקדמאים הנמצאים בסכנה מיידית, בין אם גלו ממקומם, ובין אם נותרו בארצות מוצאם למרות שבפניהם סיכונים חמורים. הארגון תומך גם במוסדות להשכלה גבוהה אשר המשך עבודתם נמצא בסיכון או מופרע. הארגון מציע לאקדמאים גם תמיכה כלכלית להמשך עבודתם ומחקרם, וגם תמיכה לוגיסטית על ידי סיוע לחוקרים לעבור למוסדות להשכלה גבוהה בארצות אחרות או על ידי סיוע בארץ המוצא שלהם.
הארגון נוסד בשנת 1933 תחת השם המועצה לסיוע אקדמי (AAC - Academic Assistance Council), כדי לסייע אקדמאים שברחו מפני המשטר הנאצי. בשנת 1936 התגבש הארגון וגם שינה את שמו לחברה להגנת המדע והלמידה (SPSL). ב-1999 שונה השם למועצה לעזרת פליטים אקדמאים (CARA). השם הנוכחי נקבע בשנת 2014.[1] משרדי הארגון נמצאים בקמפוס של אוניברסיטת סאות'בנק בלונדון, והוא ממשיך לספק תמיכה לאקדמאים הנמצאים בסכנה.
המועצה לסיוע אקדמי (AAC)[2] נוסדה באפריל 1933 על ידי ויליאם בוורידג'. בעודו בדרך לווינה למד על הפיטורים של מספר פרופסורים מובילים מאוניברסיטאות גרמניות על רקע גזעי ו/או פוליטי, והחליט להשיק מבצע הצלה עבור מספר גדל והולך של אקדמאים עקורים. בשובו לבריטניה החל בוורידג' לגייס את תמיכתם של אנשי אקדמיה בולטים.
ב-22 במאי 1933 פורסמה הצהרת יסוד[3] של הארגון והופצה באוניברסיטאות הבריטיות, ובין פוליטיקאים ונדבנים. קריאת הגיוס הראשונית התמקדה בצורך לתמיכה מעשית, סיוע למדענים שנמלטים מרדיפות והעברתם לאוניברסיטאות הבריטיות, ובכוונה נמנעה מכל סוג של ביטוי פוליטי.
המועצה מנתה בתחילתה 41 נשים וגברים שהיו פעילים בעולם האינטלקטואלי הבריטי.[4] אסתר ("טס") סימפסון 'האיומה' מונתה למנהלת,[5][6] והמשרדים הוענקו על ידי החברה המלכותית. זוכה פרס נובל הכימאי והפיזיקאי לורד Rutherford נבחר כנשיא הראשון. מדען זוכה פרס נובל אחר ונציג פרלמנט מאוניברסיטת קיימברידג', ארצ'יבלד היל, הפך להיות סגן הנשיא. המועצה כללה את ג 'יי. אס. הלדן (אנ'), סר פרדריק גואולנד הופקינס, לורד Rayleigh וסר ויליאם הנרי בראג.
עשרת אלפים איש השתתפו באוקטובר 1933 באירוע באלברט הול שאורגן על ידי מספר ארגונים, כולל AAC. אלברט איינשטיין, בהרצאה הציבורית האחרונה שלו באירופה לפני צאתו לארצות הברית, דיבר על חשיבות החופש האקדמי. בנאומו עודד איינשטיין את הקהל "לעמוד מול הכוחות אשר מאיימים לדכא את החרות הרוחנית ואת חופש הפרט", ודיבר על החובה שלנו "לטפח את מה שהוא נצחי והיקר ביותר בין החזקות שלנו".
בשנת 1936 שינתה המועצה את שמה מ-AAC ל"החברה להגנת המדע והלמידה" (SPSL - Society for Protection of Science and Learning). שינוי שם זה הביא לידי ביטוי התפתחות אידאולוגית בראיית תפקידו של הארגון: מסיוע לפרטים אקדמאים, להגנה על החופש האקדמי עצמו. אלפי אקדמאים נעזרו ב-SPSL במהלך שנות ה-30. שישה עשר אקדמאים שזכו בסיוע קיבלו פרס נובל, שמונה עשר קיבלו תוארי אצולה, ומעל מאה נבחרו לאקדמיה הבריטית או לחברה המלכותית. ראו לציין בעיקר את לודוויג גוטמן שייסד את המשחקים הפאראלימפיים; מקס בורן שהיה חלוץ של מכניקת הקוונטים ואחד הפיזיקאים הבולטים ביותר בין המתנגדים לפיתוח נשק גרעיני, וארנסט בוריס צ'יין שלקח חלק מרכזי בפיתוח של הפניצילין.
הפעילות של SPSL נמשכה גם אחרי מלחמת העולם השנייה. בוורידג הסביר מאוחר יותר במאמרו על ההגנה של החרות ללמוד (1959) איך "למרות שהיטלר מת, חוסר הסובלנות ממשיך להתקיים", ו"הצרכים הנמשכים כמו משברים עתידיים אפשריים הופכים את שירותי האגודה הכרחיים כמו פעם, באירופה וברחבי העולם".
במהלך שנות ה-40, SPSL עזרה לאקדמאים רבים שחיפשו מקלט מהמשטר הסטליניסטי בברית המועצות ומזרח אירופה. ככל שעבר הזמן, תחומי הטיפול של SPSL התרחבו לכלול, בין השאר, את אלה שנמלטו ממשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, והחונטות בצ'ילה ובארגנטינה. אחד הבולטים ביותר בין הגולים מדרום אפריקה, שנעזר ב-SPSL ב-1966 ושוב ב-1988, היה מנהיג בתנועה נגד האפרטהייד אלבי סאקס, שהיה לאחר מכן שופט בבית המשפט החוקתי בדרום אפריקה תחת נלסון מנדלה. סאקס מתאר את "הנחמה המוסרית והרגשית העצומה", אשר הסיוע של ה-SPSL נתן לו, והוא ממשיך להיות תומך של הארגון.
מאז שנות ה-90 נדד מוקד העניין של ה-SPSL למזרח התיכון (בעיקר לעיראק ואיראן) ולאזורי מתיחות באפריקה. בשנת 1999 שונה שוב שמה של האגודה מ-SPSL למועצה לעזרת פליטים אקדמאים (Council for Assisting Refugee Academics - CARA). ב-2014 שונה שוב השם אבל נשמרו ראשי תיבות, "המועצה לאקדמאים בסיכון" (Council for At-Risk Academics). שינוי זה הביא לידי ביטוי את העובדה ש-CARA עוזרת לרבים הנמצאים בסיכון גדול אבל לא רואים את עצמם כ"פליטים", והם עדיין מקווים לחזור למולדתם כאשר יאפשרו זאת התנאים.
בין 1,500 אנשי אקדמיה שקבלו סיוע בשנים הראשונות, שש-עשר זכו בפרסי נובל, שמונה עשר הוכתרו לדרגות אצולה, מעל מאה נבחרו לחברים של החברה המלכותית של האקדמיה הבריטית, ועוד רבים הפך להיות מנהיגים בתחומם.
ל-CARA מועצת מנהלים המונה עשרים וחמישה חברים המגויסים בעיקר מעולם האקדמיה. מועצת המנהלים מתכנסת פעמיים בשנה, בעוד שהוועדה לכספים ומטרות כלליות של המועצה מתכנסת לפחות אחת לרבעון.
CARA הפעילה מספר תוכניות במהלך השנים האחרונות. עיקר העבודה הנוכחית של הארגון מתמקד בתוכנית המלגות הפועלת בשיתוף פעולה הדוק עם אוניברסיטאות בממלכה המאוחדת.
תוכנית המלגות: תוכנית המלגות של CARA תומכת באקדמאים, לעיתים קרובות כאלה הנמצאים בסכנה מיידית, כדי להמשיך את עבודתם בביטחה. CARA עובדת בשיתוף פעולה הדוק עם 112 אוניברסיטאות בממלכה המאוחדת ומספר גדל של מוסדות אחרים בממלכה המאוחדת ומחוץ לה, כדי להבטיח מיקום עבור אקדמאים נזקקים. המועצה בודקת את הרקע של המועמדים, את הכישורים וההמלצות שלהם, ומסדירה את הפרטים של ההשמה במוסדות להשכלה גבוהה. ויתור על תשלומים ושווי תמיכה כלכלית מובטחים על ידי CARA, בעוד שכל מימון נוסף צריך להיות מוקצה ממשאבי הארגונים הקולטים. CARA מסייעת בקבלת הוויזות המתאימות עבור האקדמאים, כמו גם לעיתים קרובות, עבור בני משפחותיהם.
רבים מהאקדמאים הנתמכים על ידי CARA מחויבים לחזור לארץ המוצא שלהם כאשר יאפשרו התנאים, כדי לבנות מחדש את החברה, תוך שהם משתמשים בכישורים ובקשרים שפיתחו במהלך שהותם בעולם האקדמי הבינלאומי. CARA תומכת גם באקדמאים שאינם יכולים לחזור הביתה בגלל המשך הסכנות על ידי מתן ייעוץ תעסוקתי, לצד הכשרה והזדמנויות לחינוך המאפשרות לאקדמאים הגולים לבנות מחדש את הקריירה שלהם בממלכה המאוחדת.
תוכניות למדינות: ל-CARA תוכניות מדינות ספציפיות שנועדו לספק תמיכה לאקדמאים הממשיכים לעבוד בארצם למרות הסיכונים, או שנאלצו לגלות לאזורים סמוכים.