לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה הייתה אמורה ברלין לארח את המשחקים האולימפיים. העיר הייתה אמורה לארח את המשחקים בשנת 1916, אולם משחקים אלו נדחו על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי בשל מלחמת העולם הראשונה.
בפברואר 1936 עלתה לשלטון בספרדממשלה חדשה שהחליטה להחרים את אולימפיאדת ברלין, כמחאה על המשטר הנאצי בגרמניה, ותחת זאת לארגן אולימפיאדה אלטרנטיבית - האולימפיאדה העממית בברצלונה. כ-6,000 ספורטאים מ-22 מדינות נרשמו להשתתף במשחקים. ימים ספורים לפני שהאולימפיאדה העממית אמורה הייתה להיפתח, פרצה בספרד מלחמת האזרחים, והיא בוטלה.
הייתה זאת האולימפיאדה הראשונה ששודרה בטלוויזיה, אם כי במעגל סגור בברלין בלבד, ובאיכות נמוכה. זו הייתה גם האולימפיאדה הראשונה בה נערך מרוץ לפיד כחלק מטקס הפתיחה, והראשונה בה נערך טורניר אולימפי בכדורסל.
מערכת התעמולה הנאצית ובראשה יוזף גבלס, שר התעמולה של גרמניה, השתמשו בה לצורך העלאת המוראל הגרמני. ואכן האולימפיאדה נחשבת עד היום לדוגמה להצלחת התעמולה הנאצית. גבלס והבמאית לני ריפנשטאהל (אשר יצרה שנתיים לפני כן את סרט התעמולה הנאצי "ניצחון הרצון") הפיקו את הסרט "אולימפיה" שיצא בשני חלקים, המציג את האולימפיאדה באור התעמולה הנאצית, תוך שימוש באסתטיקה פאשיסטית ונאצית, ובאוצר הדימויים הוויזואלי הנאצי שהוצג בכישרון רב על ידי ריפנשטאהל, כמו גם העלאת ערכי ה"גזע" וה"פולק".
כדי לחזק את תדמיתו של המשטר כלפי חוץ, נמנעו הנאצים במהלך האולימפיאדה מלפגוע באנשים מהגזע ה"נחות" (יהודים, שחורים וכדומה), והוסרו כל השלטים כנגד היהודים, אך עם זאת, לאחר האולימפיאדה נשמעו טענות כי השחקנים הופלו לרעה בגלל מוצאם.
בתחרות רומח אישי לנשים, 3 המנצחות היו יהודיות. אילונה אלק-שהרר מהונגריה, זכתה במדליית הזהב, הלנה מאייר מגרמניה, זכתה במדליית הכסף והצדיעה במועל-יד על דוכן המנצחים כמו יתר זוכי המדליה הגרמנים, ואלן פרייס מאוסטריה, זכתה במדליית הארד[2].
"אולימפיה" הוא סרט תיעודי גרמני משנת 1938, בבימויה והפקתה של לני ריפנשטאהל, המתעד את אולימפיאדת ברלין. "אולימפיה", אשר יצא לאקרנים ב-2 חלקים, הוא הסרט הרשמי הראשון אי פעם שתיעד את המשחקים האולימפיים. הסרט זכה לשבחים ונבחר לאחד מ-100 הסרטים הטובים ביותר לפי סקר של מגזין טיים,[3] אך נחשב לשנוי במחלוקת בשל ההיבטים הפוליטיים שבו.