רוחמה וייס

נולדה וגדלה בירושלים. למדה באולפנת חורב, שירתה בשירות לאומי כקומונרית בבני עקיבא.^[2]

בתואר הראשון למדה תלמוד ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, את התואר השני במדעי היהדות השלימה בבית המדרש ללימודי היהדות של התנועה המסורתית בירושלים. את עבודת הדוקטורט כתבה באוניברסיטה העברית בירושלים בנושא המזון והסעודה בספרות חז"ל, בהנחיית פרופ' מנחם הירשמן.

הייתה מורה לתלמוד בבתי ספר תיכוניים בירושלים. יזמה והקימה כיתת לימוד במגמת יהדות מוגברת בבית הספר התיכון המסורתי. הייתה המנהלת של בית המדרש בית שמואל - מרכז שמשון מבית האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת. הקימה וניהלה את "חידוש – יוזמות בחינוך ובתרבות יהודית בע"מ".

לאורך השנים מילאה תפקידים שונים כמרצה לתלמוד באוניברסיטה העברית, בבית המדרש קולות, בהיברו יוניון קולג', במכון שכטר, בבית המדרש בית שמואל ובישיבה החילונית.

טוריה השבועיים של פרופסור וייס עוסקים במגוון נושאים אקטואליים, כגון פמיניזם בראי פרשת השבוע ובהקשר לאירועים עכשוויים, יהדות מנקודת מבט ביקורתית ובבחינה מחודשת. באחד מטוריה הצהירה וייס כי היא "שמחה להשתייך ליהדות הרפורמית".^[3]

וייס משלבת בטוריה מעקב אחר תפקוד נבחרי הציבור בישראל, ואינה מהססת להפנות ביקורת אליהם או לתופעות חברתיות. כך, לדוגמה, כתיבתה עוסקת בביקורת על ההנהגה החרדית מחד, ועל הנטייה של החברה הישראלית לדחוק את הציבור החרדי לשוליים, מאידך.

סביב הריגת איאד אל-חלאק, שיתפה וייס כי היא אם לבחורה עם צרכים מיוחדים, וליוותה את משפחת אל-חלאק מאז האירוע. קשר קרוב נרקם בינה לבין אימו של איאד.^[4]

תפיסת עולמה של וייס הומניסטית ופציפיסטית. וייס בוחרת לנקוט ולהוביל גישה לא אלימה בהתייחסותה לחיים בישראל ולפעול באופן שיקטין סבל וכאב אצל בני האדם מתוך שאיפתה לתיקון עולם^[5][6].

סביב פרשת החשד לאונס בקפריסין, כתבה וייס מספר טורים בנושא,^[7] ואף ארגנה נסיעה קבוצתית של ישראליות וישראלים לתמיכה בתיירת הבריטית שהעידה כי נאנסה.^[8] בראיון עם שובה הסבירה וייס כי "הדאגה לצעירה מבריטניה שהפכה ברגע אכזרי וארוך לאחותנו, הייתה בראש סולם הדאגות".^[9]

בפברואר 2020 שיתפה וייס בראיון לחן ארצי-סרור כי בתור ילדה עברה פגיעה מינית וגילוי עריות על ידי אביה.^[10] כותרת הראיון: "אבא שלי גנב אותי מעצמי", ובין הדברים אמרה: "גם היום, בעידן המי-טו, אין הגנה. גילוי עריות הוא ממש לא טאבו, הטאבו הוא לדבר על גילוי עריות". כשנתיים קודם לכן, באפריל 2018, חלקה עדות זו בתוכנית "בין השמשות" בהגשת דב אלבוים.^[11]

וייס מתגוררת בירושלים עם בנה ובתה.

• שמירה: שירים (תל אביב: הקיבוץ המאוחד: קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2004)
• מתחייבת בנפשי: קריאות מחויבות בתלמוד (תל אביב: ידיעות אחרונות: ספרי חמד, 2006)
• שפתי תפתח: שירים (תל אביב: הקיבוץ המאוחד: קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, תשס"ח 2008)
• אוכלים לדעת: תפקידן התרבותי של הסעודות בספרות חז"ל (תל אביב: ספריית הילל בן חיים: הקיבוץ המאוחד, תש"ע 2010)
• אימהות בטיפול: מסע פסיכולוגי-ספרותי עם גיבורות התלמוד (תל אביב: ידיעות אחרונות: ספרי חמד, 2012), בשיתוף אבנר הכהן.
• אחטא ואשוב: שירים (הקיבוץ המאוחד: קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2013).
• שאישה אינה אלוהים: שירים (בני ברק: ספרית פועלים: הקיבוץ המאוחד, 2020).
• היהודיה האחרונה של קפריסין: רומן (פטל הוצאה לאור, 2023).

• היברו יוניון קולג'

• רוחמה וייס, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• מקבץ טוריה השבועיים של רוחמה וייס, באתר ynet-יהדות
• מקבץ הגיגים ופרשנויות של רוחמה וייס על התנ"ך, באתר 929
• הסופרת רוחמה וייס, באתר סימניה

• רוחמה וייס, ברשת החברתית פייסבוק

• תמר רותם, לפרש את חז"ל לפי היצרים המיניים שלהם, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2008
• רונן טל, רוחמה וייס: "זה אולי לא נעים להגיד, אבל אני יודעת להיאנס", באתר הארץ, 23 במרץ 2023