מנשה סתהון

נולד לרב מטלוב מנשה סתהון (שם המשפחה הראשון מציין ייחוס מצד האבא והשני מצד האמא). משפחת מנשה היא משפחה שבאה לחלב עם גירוש ספרד.^[1].

עסק במסחר (מכירת תבלינים) לפרנסתו. היה ידוע כגדול בתורה והעידו עליו שחזר על התלמוד כולו עשר פעמים. מלבד זאת התפרסם כבעל השכלה כללית רחבה וכבקי בהנדסה, חשבון, אסטרונומיה, חכמת העיבור וסידור הלוחות, ומתהלכים סיפורים על ידענותו המופלגת בתחומים אלו.

מחוץ לחכמי עירו נשא ונתן בהלכה עם רבי חיים פלאג'י המכנה אותו "הרב המובהק המאיר כברק כמוהר"ר מנשה מטלוב סתהון נר"ו יאיר אורו"^[2]. בעודו בצפת נשא ונתן בעניין כשרות גט עם רבי חזקיה מדיני הכותב אודותיו: "כתב אלי במכתב אחד המיוחד ראש על ארץ צפת אמת תוב"ב מני"ר הרב הגדול מוהר"ם סתהון נר"ו"^[3].

כאשר הגיעה השמועה אודות כתר ארם צובא הנמצא בחלב לארץ ישראל, ביקשו רבני ירושלים מרבי מנשה שיערוך עבורם השוואה בין הכתר לספרי התנ"ך המצויים בידם.

בעת פטירת רעייתו נסע לירושלים, ובדרכו חזרה לעירו עבר בצפת, שם ביקשו ממנו רבני העיר לכהן כראב"ד העיר. הרב סתהון נענה לבקשתם, וכיהן כרב העיר במשך ארבע שנים. בצפת נישא בשנית לאישה ממשפחה אשכנזית, ומאשתו זאת נולד בנו חיים. בשנת תרל"ב שב לחלב, ושימש ברבנות בעיר.

לאחר כשנתיים מונה לכהן כרבה של העיר אלכסנדריה (נא אמון) שבמצרים, ובדרכו לשם חלה ונפטר בעיר אסכנדרון שבסוריה, בכ"ד אלול תרל"ו, ושם נטמן.

ידועים מספר בנים שלו, המפורסמים שבהם הם:

• רבי הלל דוד סתהון – בנו הבכור ומפוסקי חלב
• רבי חיים סתהון – נולד בצפת מאשתו השנייה. התייתם מאביו בהיותו בן חמש, ואמו נישאה בשנית לרב יצחק יעקב סאליצר^[4]. בבגרותו למד אצל רבנים אשכנזים וספרדים, היה מפוסקי צפת החשובים ומחבר הספר הנודע 'ארץ חיים'.

• כנסייה לשם שמים – בו יצא כנגד מנהג שהיה מקובל בקרב חלק מהנשים וכונה בשם "אינדלוקו", שכאשר חלה אדם ונטה למות היו עושות לו הנשים טקסי הקטרה וניסוך לשדים בכדי לרצותם שלא יזיקו לחולה. הרב סתהון ראה במנהג זה איסור גמור של עבודה זרה, וכתב פסק ארוך המחולק ל-11 פרקים לאסור דבר זה. על פסקו זה קיבל הסכמות מרבני חלב, רבני ערים רבות בארץ ישראל (ירושלים, חברון, צפת, טבריה, יפו, חיפה) ומקומות נוספים. את הספר הדפיס בירושלים שנת תרל"ד.
• מטה מנשה – שאלות ותשובות. נדפס בשנת תשס"ז מכתב יד המחבר על ידי הלל סתהון.
• מחברת כללי דקדוק הקריאה – נדפסה על ידי רבי אליהו חמווי בסוף ספרו פה אליהו ח"א (תרע"ד).

• הרב דוד ציון לניאדו, לקדושים אשר בארץ (תשס"ט), תי"ז – רבי מנשה סיתהון.