Unknown Pleasures

לאחר הצלחת המיני אלבום הקודם של ג'וי דיוויז'ן, חברת ההפקות ג'נטיק רקורדס הציעה ללהקה עסקת הקלטות בסך של 70,000 פאונד להקלטת אלבום חדש. מנהל הלהקה רוב גרטון סירב לעסקה, הוא העדיף את האפשרות כי האלבום יוקלט תחת חברת הפקות קטנה ופנה לחברת פקטורי רקורדס. חברה זו הייתה תחת ניהולו של טוני וילסון שבתוכנית הטלוויזיה שלו התארחה הלהקה שנה קודם לכן^[1].

תהליך הקלטת האלבום נמשך כשישה ימים ונערך ברובו בשלושה סופי שבוע, לרבות שלבי המיקס, בין התאריכים 1–17 באפריל 1979^[1]. את האלבום הפיק מרטין הנט, אשר שימש קודם לכן מפיק למיני אלבום של להקת באזקוקס, באותה עת תחת הכינוי מרטין זירו.

הנט השתמש בטכניקות לא קונבנציונליות בתהליך ההקלטה, לצורך השגת סאונד ייחודי. בין היתר שולבו בשירים צלילים שהוקלטו באולפן כגון זכוכית מתנפצת ודלתות נטרקות. בשיר "Insight" העלה את הרעיון להקליט את קולו של איאן קרטיס שהוקלט כששוחח דרך שפופרת טלפון^[2]. הוא החליט להשתמש גם באפקט הד על גבי חלקים רבים באלבום, בין היתר על גבי התופים, באופן שלא היה שגרתי באותה עת. כשמתופף הלהקה, מוריס, ניגש להקלטות הוחלט כי כל אחד מן התופים יוקלט בנפרד להשגת אפקט קולי ייחודי^[3].

מילות שירי האלבום מתמקדות בתיאור מצבים נפשיים שונים והקבלתם לדימויים אורבניים. רבים מהשירים מתארים תחושות של בדידות, ניכור, בושה, אובדן וחולי^[4]. בחלק משירי האלבום כלל קרטיס את חוויותיו בהתמודדות עם מחלת האפילפסיה. בשיר "She’s Lost Control" שילב בין תחושותיו האישיות כמתמודד עם המחלה לבין חוויות של חולים אחרים שעמם נפגש כחלק מעבודתו בתחום כוח האדם לאנשים עם מוגבלויות^[5].

עם זאת, קרטיס לא שוחח עם מנהל הלהקה או עם חברי הלהקה האחרים על מצבו הרפואי בפתיחות. הוא העדיף שלא לשתף את חבריו במצבו הנפשי והפיזי שהתדרדר במהירות באותה עת, או בקשיים שאליהם נקלעו נישואיו^[6]. חברי הלהקה סיפרו גם כי לא הביאו בחשבון את המשמעות העגומה של מילות השירים ואת העובדה כי קרטיס הביע בהם את המשבר שעבר, או חשדו שהוא נמצא על סף התאבדות. הם חשבו כי קרטיס תיאר חוויות של אחרים ולא את רגשותיו ורק לאחר מותו העמיקו לראשונה במילות שיריו ובמשמעותן^[7].

שם האלבום, Unknown Pleasures, הוא מחוה לספרו של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד"^[8].

את עטיפת האלבום עיצב האמן פיטר סאביל, שהחל באותה עת לעצב כרזות עבור חברת פאקטורי רקורדס. על העטיפה מוצג דימוי של אות גלי רדיו מפולסר, משלבי גסיסתו של כוכב. הגיטריסט סאמנר הציע לסאביל לכלול את הדימוי בעטיפת האלבום לאחר שנתקל בו במהלך עיון במהדורת שנת 1971 של האנציקלופדיה לאסטרונומיה של אוקספורד^[4]. סאביל שינה את הצבעים של הדימוי המקורי באנציקלופדיה שהוצג בקווים שחורים על רקע לבן, ובחר בקווים לבנים על רקע שחור.

עטיפת האלבום הפכה למזוהה במיוחד עם הלהקה וזכתה עם השנים למעמד אייקוני, ולחלק בלתי נפרד מהדימוי הציבורי והתרבותי של ג'וי דיוויז'ן בעיני הציבור^[4]. הדימוי הפך גם לסמל פופולרי בתעשיית האופנה והופיע על גבי חולצות ופריטי לבוש נוספים שנמכרו בהמוניהם ברחבי העולם. המעצב ראף סימונס אף כלל את הדימוי על גבי מספר פריטים שהציג על המסלול בתצוגת אופנה. קולקציה זו הביאה גם את מעצב האופנה היפני יוז'י יאמאמוטו להציג את העטיפה על בגדים בקולקציות שלו^[9].

לאחר צאת האלבום החלו ג'וי דיוויז'ן בהופעות לקידומו וכן הופיעו בתוכנית הרדיו של ג'ון פיל ובראיונות טלוויזיוניים. בזמן סיבוב ההופעות לקידום האלבום, חלה החמרה משמעותית במחלת האפילפסיה עמה התמודד קרטיס, אשר אובחנה בתחילת שנת 1979. לא אחת עבר התקפים על הבמה במהלך הופעה, מה שאילץ את הלהקה לבטל מספר הופעות מאותו סבב הופעות.

האלבום יצא לאור ביוני 1979 וזכה לתגובות חיוביות ממבקרים, אם כי מספר העותקים שנמכרו באותה עת היה נמוך למדיי והאלבום לא הגיע למקומות גבוהים במצעדים. לאחר צאתו של הסינגל "Transmission" חלה עלייה משמעותית במכירות האלבום ובפופולריות הלהקה^[10].

האלבום נכלל ברשימות אלבומי הפאנק הטובים בכל הזמנים^[11], ואף ברשימות האלבומים הטובים בכל הזמנים במגוון סגנונות מוזיקליים^[12].

בשנת 2020 מגזין הרולינג סטון דירג את האלבום במקום ה-211 ברשימת 500 האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים.

איאן קרטיס התאבד בתליה בביתו ב-18 במאי 1980 כשהוא בן 23, פחות משנה אחרי צאת אלבום הבכורה והצלחתו ומעט לפני שהייתה הלהקה אמורה לצאת לסיבוב הופעות בארצות הברית. היה זה לאחר מותו הטרגי שהאלבום והלהקה הגיעו לפופולריות רבה במיוחד. מעריצים ומבקרים שייכו את התאבדותו של קרטיס עם מילות השירים באלבום, שעסקו רבות בדיכאון, מוות ובדידות וייחסו לזמר דימוי של "אמן מיוסר". מסרים אלה חלחלו בצורה משמעותית לדימוי הלהקה והאלבום בעיני החברה מאותה עת והלאה^[4].

דימויים אלה גם תרמו להגדלת קהל המאזינים והמעריצים של הלהקה. מאזינים מחוץ לזרם הפוסט-פאנק נחשפו לאלבום והחלו לאהוד את הלהקה, בין היתר הודות למסרים שבו ולהתייחסויות לנושאים אוניברסליים ורלוונטיים לתקופה, כגון מלנכוליה וחרדה חברתית^[4].

כל השירים נכתבו על ידי איאן קרטיס, פיטר הוק, סטיבן מוריס וברנרד סאמנר.

1. Disorder
2. Day Of the Lords
3. Candidate
4. Insight
5. New Dawn Fades

1. She’s Lost Control
2. Shadowplay
3. Wilderness
4. Interzone
5. I remember Nothing

• מידע על האלבום Unknown Pleasures באתר MusicBrainz
• מידע על האלבום Unknown Pleasures באתר AllMusic
• האלבום Unknown Pleasures באתר Discogs
• האלבום Unknown Pleasures באתר ספוטיפיי