NGC 4459
NGC 4459 היא גלקסיית עדשה בקבוצת הכוכבים שערות ברניקי, הנמצאת במרחק של כ-53 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.
 | |
| NGC 4459 בתמונה של טלסקופ החלל האבל | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | שערות ברניקי |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 14 בינואר 1787 |
| סוג | גלקסיית עדשה |
| בהירות נראית | 10.37[1] |
| סיווג מורפולוגי | SA(r)0[2] |
| עלייה ישרה | 12ʰ 29ᵐ 00.0ˢ |
| נטייה | 42.9″ 58′ 13°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 20.65- |
| מרחק[2] | 53,100,000 שנות אור 16,280,353.2 פארסק |
| קוטר | 54,030[2] שנות אור |
| מסה | 1.5×1011[3] ☉M |
| הסחה לאדום | 1,192[2] ק"מ/שנייה 0.003976 |
היסטוריה
לגלקסיה בהירות נראית מדרגה 10.4 והיא התגלתה ב-14 בינואר 1787 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1789 תחת הציון I.161. הוא תיאר אותה כבהירה מאוד, די גדולה ובעלת צורה לא סדורה.[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה מספר פעמים והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1288, כשהיא מתוארת כדי בהירה או עמומה, עגולה ובעלת מרכז בהיר, וכן ציין שיש כוכב עם דרגת בהירות 8 כ-2 דקות קשת מדרום-מזרח לה.[5] הוא הכניס את הגלקסיה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 3012 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4459, כאשר היא מתוארת כדי בהירה, די גדולה, בעלת צורה לא סדורה ומרכז בהיר, וכן שניתן להבחין בכוכבים בתוכה.[6]
תצפית
הגלקסיה נמצאת בחלקו הצפוני של צביר הבתולה שגולש לקבוצת הכוכבים שערות ברניקי, מעט צפונית לגבול עם קבוצת הכוכבים בתולה, כ-8.7 מעלות ממערב-צפון-מערב לכוכב וינדמיאטריקס, כ-9.7 מעלות ממזרח לכוכב הבולט דנבולה וכ-10.5 מעלות ממערב-דרום-מערב לכוכב α בשערות ברניקי. כ-0.9 מעלות מצפון-מזרח לה נמצאת M88, כ-1.7 מעלות ממזרח-צפון-מזרח לה נמצאת M91, כ-0.4 מעלות מדרום-מזרח לה נמצאת NGC 4477, כ-0.6 מעלות מדרום-דרום-מזרח לה נמצאת NGC 4473, כמעלה מדרום-דרום-מערב לה נמצאות "העיניים" – NGC 4435 ו-NGC 4438 וכ-1.2 מעלות וכ-1.4 מעלות מדרום-מערב לה נמצאות בהתאמה M86 ו-M84, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.
תכונות
אורכה הזוויתי של NGC 4459 הוא כ-3.5 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של קרוב ל-55,000 שנות אור, מעט יותר מחצי מהקוטר של שביל החלב, מסתה מוערכת בכ-1.5×1011 מסות שמש, כרבע ממסת שביל החלב, כאשר למעלה מ-70% ממסתה או כ-1.1×1011 מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.[3] בדומה לגלקסיות אחרות מסוגה, בגלקסיה יש מעט גז ואבק, ולכן יצירה של כוכבים חדשים מתרחשת בקצב נמוך יחסית שמוערך בכ-7 מאיות של מסת שמש בשנה, או מסת שמש בכ-14 שנים.[3] בהתאם לכך, אוכלוסיית הכוכבים בגלקסיה היא די זקנה וגילה הממוצע מוערך בכ-7 מיליארד שנים והמתכתיות של הכוכבים היא רק כ-80% מזו של השמש.[1] במרכז הגלקסיה נמצאת דיסקת אבק שקוטרה הזוויתי כ-9 שניות קשת ששקול לקוטר של כ-2,300 שנות אור, ונראה שבחלקה הפנימי של הדיסקה עדיין מתרחשת יצירה של כוכבים חדשים.[7] את הגלקסיה מקיפים כ-220 צבירים כדוריים ונראה שבליבת הגלקסיה נמצא חור שחור על-מסיבי שמסתו כ-70 מיליון מסות שמש.[8]
קישורים חיצוניים
- NGC 4459, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים