NGC 3593
NGC 3593 היא גלקסיית עדשה בקבוצת הכוכבים אריה, הנמצאת במרחק של כ-28.4 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לקבוצת אריה I. הגלקסיה נמצאת כ-2.6 מעלות מדרום לכוכב θ באריה וכ-8.6 מעלות ממערב-דרום-מערב לכוכב הבהיר דנבולה. כמעלה ממזרח-צפון-מזרח לה נמצאת "שלישיית אריה" - הגלקסיות M65, M66 ו-NGC 3628, ששייכות ביחד איתה לתת-קבוצת M66, שמהווה את חלקו המזרחי של קבוצת אריה I.
 | |
| NGC 3593 בתמונה של טלסקופ החלל האבל באור תת-אדום | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | אריה |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 8 באפריל 1784 |
| סוג | גלקסיית עדשה |
| בהירות נראית | 10.67[1] |
| סיווג מורפולוגי | SA(s)0[2] |
| עלייה ישרה | 11ʰ 14ᵐ 37ˢ |
| נטייה | 05.5″ 49′ 12°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 18.57- |
| מרחק[2] | 28,400,000 שנות אור 8,707,382.88 פארסק |
| קוטר | 43,370[3] שנות אור |
| מסה | 1.9×1010[4] ☉M |
| הסחה לאדום | 628[2] ק"מ/שנייה 0.0021 |
היסטוריה
לגלקסיה בהירות מדרגה 10.67 והיא התגלתה ב-8 באפריל 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, וקיבלה את הציון V.29 בקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1786, כשהיא מתוארת כבהירה מאוד, גדולה למדי, מאורכת ובעלת מרכז בהיר יותר משוליה.[5] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן מספר פעמים ורשם אותה כערפילית מספר 840 בקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833, בו הוא תיאר אותה כמאורכת ועם מרכז בהיר, אך פעם אחת תיאר אותה כבהירה ופעם כעמומה מאוד.[6] הוא הכניס אותה לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים תחת הציון GC 2347 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש תחת הציון NGC 3593, כשהיא מתוארת כבהירה, גדולה למדי, מאורכת ועם מרכז בהיר.[7]
תכונות
גודלה הזוויתי של NGC 3593 הוא כחמש ורבע דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של קרוב ל-43,000 שנות אור, פחות מחצי קוטרו של שביל החלב, והיא קטנה יחסית לשלוש הגלקסיות הגדולות שבשלישיית אריה הסמוכה. מסתה מוערכת בכ-1.9×1010 מסות שמש, כ-3% ממסת שביל החלב, כאשר כשלושה רבעים ממנה, כ-1.4×1010 מסות שמש היא מסת הכוכבים שבה.[4] שאר המסה היא של חומר אפל שטיבו אינו ידוע. הכוכבים והגז בחלקה המרכזי של NGC 3593 עד לרדיוס זוויתי של כ-15 שניות קשת (שקול לרדיוס של כ-2,000 שנות אור) מסתובבים סביב מרכז הגלקסיה בכיוון הפוך לכיוון התנועה של החומר בשאר הגלקסיה.[8] כמו כן, לכוכבים שבחלק המרכזי גיל צעיר יחסית ונראה שהם נוצרו ברובם לפני כ-2 מיליארד שנים בעוד שהכוכבים בחלק החיצוני יותר של הגלקסיה הם זקנים יותר וגילם מוערך בכ- 3.6 מיליארד שנים. גם המתכתיות של הכוכבים בשני האזורים שונה: בחלק הפנימי היא כ-70% מהמתכתיות של השמש ובחלק החיצוני כ-90% מהמתכתיות של השמש.[9] נראה שהגלקסיה סיפחה אליה כמות גדולה של גז ממקור חיצוני, שכיוון הסיבוב שלו היה הפוך לכיוון הסיבוב המקורי של הגלקסיה, ואירוע זה הביא בעקבותיו לתקופה של יצירת כוכבים חדשים בחלקה הפנימי. מאז קצב יצירת הכוכבים החדשים ירד לרמה של כחצי מסת שמש בשנה בלבד.[4]
קישורים חיצוניים
- NGC 3593, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים