NGC 247
NGC 247 היא גלקסיה ספירלית בקבוצת הכוכבים לווייתן, הנמצאת במרחק של כ-10.7 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לקבוצת פסל. הגלקסיה נמצאת כ-2.9 מעלות מדרום-דרום-מזרח לכוכב דנב קאיטוס וכ-9 מעלות מצפון-צפון-מערב לכוכב α בפסל, בערך על הקו המחבר את שני הכוכבים. כ-4.5 מעלות מדרום לה נמצאת גלקסיית הפסל שבמרכז הקבוצה.
 | |
| NGC 247 בתמונה של המצפה האירופי הדרומי | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | לווייתן |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 20 באוקטובר 1784 |
| סוג | גלקסיה ספירלית |
| בהירות נראית | 9.1[1] |
| סיווג מורפולוגי | SAB(s)d[1] |
| עלייה ישרה | 00ʰ 47ᵐ 08.55ˢ |
| נטייה | 37.4″ 45′ 20°- |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 18.4- |
| מרחק[2] | 10,700,000 שנות אור 3,280,598.48 פארסק |
| קוטר | 66,440[2] שנות אור |
| מסה | 7.5×1010[3] ☉M |
| הסחה לאדום | 156[2] ק"מ/שנייה 0.00052 |
היסטוריה
לגלקסיה בהירות מדרגה 9.1 והיא התגלתה ב-20 באוקטובר 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, וקיבלה את הציון V.20 בקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1786, כשהיא מתוארת כפס אור בהיר למדי בכיוון צפון-דרום.[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן ורשם אותה כערפילית מספר 57 בקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833, בו הוא תיאר אותה כעמומה ביותר, גדולה מאוד, מאורכת ביותר, מתבהרת מעט ובהדרגה בכיוון המרכז וללא כוכבים.[5] הוא הכניס אותה לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים תחת הציון GC 132 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש תחת הציון NGC 247, כשהיא מתוארת כעמומה, גדולה מאוד ומאורכת ביותר.[6]
תכונות
אורכה הזוויתי של NGC 247 הוא כ-21.5 דקות קשת, כשני שלישים מקוטרו של הירח המלא, שממרחקה שקול לקוטר של כ-67,000 שנות אור, כשני שלישים מקוטרו של שביל החלב. מישור הגלקסיה נטוי ביחס לקו הראייה אליה בזווית של כ-74 מעלות ולכן רוחבה הזוויתי הוא כשליש בלבד מאורכה הזוויתי והיא נראית מאוד צרה וארוכה.[2] בצידה הצפוני של הגלקסיה (ימין בתמונה) יש אזור חשוך כמעט ללא כוכבים או גז בגודל של כ-11,000 שנות אור, ושכמעט לא פולט קרינה. באזור הזה יש מעט כוכבים זקנים שגילם גדול מהגיל הממוצע של כוכבי הגלקסיה ואין בו כלל יצירה של כוכבים חדשים.[7] לא ברור מה התהליך שהביא ליצירת האזור הזה. מסתה של NGC 247 מוערכת בכ-7.5×1010 מסות שמש, כ-15% ממסת שביל החלב, כאשר מסת כוכבי הגלקסיה מהווה כ-4×109 מסות שמש ומסת הגז החופשי שבה היא כ-1.3×109 מסות שמש.[8] שאר המסה שמהווה יותר מ-90% מהמסה הכוללת היא של חומר אפל שטיבו אינו ידוע. כמות הגז החופשי מאפשרת יצירה של כוכבים חדשים ונראה שבמרכז הגלקסיה יש מעין גרעין שמסתו סביב מיליון מסות שמש ובו אוכלוסייה מגוונת של כוכבים, החל מכוכבים זקנים שגילם מגיע ל-10 מיליארד שנים עם מתכתיות נמוכה מאוד סביב 3% מהמתכתיות של השמש ועד לכוכבים חמים ומסיביים שנוצרו ב-100 מיליון השנים האחרונות ועדיין ממשיכים להיווצר, עם מתכתיות גבוהה משל השמש.[9] בשנת 2014 נצפתה התפרצות חזקה של קרני-X ממרכז הגלקסיה, בעוד שעד אז הגלקסיה נחשבה לחסרת גרעין גלקטי פעיל, ונראה שסיבת ההתפרצות הייתה ספיחת חומר על ידי חור שחור. לא ידוע האם מדובר בחור שחור במערכת זוגית שספח חומר מבן זוגו או בחור שחור על-מסיבי בליבת הגלקסיה שיוצר גרעין גלקטי לא פעיל רוב הזמן עם תקופות פעילות קצרות מדי פעם.[10]
קישורים חיצוניים
- NGC 247, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים