FlixBus
FlixBus (נכתב: FLiXBUS; בגרמניה ושאר אירופה: פליקסבּוּס; בארצות הברית: פליקסבָּאס) היא חברת תחבורה ציבורית המפעילה קווי אוטובוס בין עירוניים ובין מדינתיים באירופה ובארצות הברית. מרכז החברה נמצא במינכן והיא חולשת על רוב שוק האוטובוסים הבין-עירוניים בגרמניה (90% נכון ל-2018)[1] ומפעילה קווים בצרפת, איטליה, הולנד, אוסטריה, שווייץ, בלגיה, לוקסמבורג, שוודיה, דנמרק, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה, רומניה, פולין, סלובניה, סרביה, קרואטיה, ספרד, הממלכה המאוחדת ואוסטריה. בשנת 2018 נכנסה לחברה לארצות הברית, תוך תחרות בחברת קווי גרייהאונד. ייחודה של החברה, שנוסדה ב-2011 כחברת הזנק ("סטארטאפ") הוא באסטרטגיה שלה כמפעילת קווים ללא נכסים. כלומר, הרכש של האוטובוסים ופעילות התחזוקה היומיומית שלהם מתבצעת על ידי חברות תפעול מקומיות, שפועלות תחת המותג שלה. זאת בעוד FlixBus אחראית על הרגולציה, אסטרטגיית הפיתוח, התמחור, השיווק, שירות הלקוחות וניהול אתר האינטרנט לממכר הכרטיסים והזמנת מקומות. החברה מציעה כרטיסים במחירים תחרותיים בקווים בין-עירוניים מרכזיים ומספקת חוויית נסיעה איכותית הפונה לקהל יעד מתוחכם (כגון Wi-Fi מלא, שקע טעינה, מערכת בידור מובנית, מושבים מרווחים ותחנות נגישות) ומפתחת תדמית יוקרתית לנסיעה באוטובוס דווקא (ולא ברכבת או במטוס). החברה מפעילה גם את מרכז המחקר ופיתוח FlixMobility Tech, לפיתוח מוצרים טכנולוגיים לתחבורה ציבורית חכמה.[2]
 | |
 | |
| אוטובוס דו קומתי | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים | דניאל קראוס, יוכן אנגרט ואנדרה שוומלין |
| תקופת הפעילות | 2011–הווה (כ־13 שנים) |
| חברות בנות |
|
| מיקום המטה | מינכן |
| ענפי תעשייה | long-distance passenger rail transport, תעשייה טכנולוגית, תעשיית האינטרנט, שירות אוטובוסים בין-עירוניים, תיירות  |
| הכנסות | 1,500,000,000 אירו (נכון ל־2022) |
| עובדים | 1,000 (נכון ל־2017) |
| flixbus.com | |
  | |
ייסוד החברה והתרחבותה
עד 2013 הטילה ממשלת גרמניה רגולציה כבדה על שוק התחבורה הציבורית ומנעה תחרות בין קווי אוטובוסים בין-עירוניים לבין קווי דויטשה באן, חברת הרכבות הלאומית. כך לא היה ניתן למשל לנסוע באוטובוס ישיר בין שתי ערים גדולות בגרמניה, אלא רק ברכבת. לקראת צעדי הסרת רגולציה זו הקימו ב-2011 שלושה שותפים, בשנות ה-30 לחייהם, דניאל קראוס, יוכן אנגרט ואנדרה שוומלין את FlixBus עם יומרה לכבוש את השוק.[3] עד מהרה השתלטה FlixBus על חברות מתחרות בגרמניה והפכה אותן לספקיות-זכייניות שלה וכן רכשה טכנולוגיות לניהול נסיעה משותפת על מנת להתחרות עם אובר בשוק זה, על ידי שירות הזמנת אוטובוסים לפי דרישה (במקום על פי לוח זמנים ויעדים קשיח). אולם שירות זה לא הפך לשיטת פעולה מרכזית עבור החברה והיא מעדיפה להתבסס על מודל מסורתי של לוח זמנים ויעדים מוגדר וקשיח, הקל בהרבה לניהול ולתפעול.[1]
ב-2015 החלה החברה לפעול באיטליה מבסיסה במילאנו[4] ובצרפת באמצעות המותג FlixBus.fr.[5] בנובמבר אותה שנה הקימה בהולנד את .FlixBus B.V, חברת האוטובוסים הבין-עירוניים הארצית הראשונה במדינה (עקב הסרת הרגולציה שם, בדומה למה שנעשה בגרמניה).[6] בהמשך פרסה את רשת האוטובוסים שלה במדינות מערב אירופאיות נוספות.
בינואר 2016 הכריזה FlixBus על כניסתה למזרח אירופה באמצעות חברה בת בשם FlixBus CEE.[7][8] במרץ החלה לפעול בספרד ובממלכה המאוחדת.[9] ביוני רכשה את החלק האירופאי-יבשתי של חברת Megabus הבריטית.[10] באוגוסט רכשה את מתחרתה העיקרית בגרמניה, חברת אוטובוסי הדואר, ועברה לשליטה של 90% בשוק הגרמני.
במאי 2017 רכשה FlixBus את שירות האוטובוסים של תאגיד הרכבת הפדרלי האוסטרי, אוסטרייכישה בונדסבאנן, "Hellö".[11] בסוף 2017 היא כבר הסיעה 100 אלף אנשים ליום ל-1,700 יעדים ב-27 מדינות ברחבי אירופה.[1]
באוגוסט 2017 נכנסה FlixBus לראשונה לתחום הפעלת קווי רכבת, כאשר רכשה מן המפעילה הצ'כית LEO Express את קו ברלין-שטוטגרט, אותו היא מפעילה תחת מותג Flixtrain. במרץ 2018 רכשה את הפעלת קו המבורג-קלן.[12]
פעילות בצפון אמריקה
במאי 2018 נכנסה החברה לתחום התחבורה הציבורית בארצות הברית והקימה מרכז (Hub) בלוס אנג'לס עבור פריסת רשת בקליפורניה, נוואדה ואריזונה.[13] בניגוד לאירופה, תדמית הנסיעה באוטובוס בין-עירוני בארצות הברית ירודה ומשתייכת לאנשים מן המעמדות הנמוכים. FlixBus מדגישה את השמירה על איכות הסביבה במנועי האוטובוסים (צעד תדמית עסקי הנקרא בביקורתיות "Greenwash") ואת חוויית הנסיעה שאינה נופלת מזו המוצעת במטוס, וזאת במחיר אטרקטיבי ותחרותי, תוך ניצול העובדה שהמתחרות המקומיות (ובפרט קווי גרייהאונד הוותיקה) לא יצרו שירות אוטובוסים בסטנדרט אירופאי בשל התדמית הירודה וקהל היעד.[14]
באוקטובר הודיע מנכ"ל החברה, אנדרה שוומלין, על כוונת החברה להיכנס גם לשוק התחבורה הציבורית בקנדה ובמקסיקו, על מנת להפוך לחברה גלובלית באמת.[15]
בדצמבר 2018 השיקה החברה בחלק מהקווים אפשרות למשחק מחשב מבוסס מציאות מדומה באוטובוס, כחלק מחבילת הבידור.[16]
ביקורת
בשל מחיר הכרטיס הנמוך מחד, והמחויבות לנסיעה נוחה ויוקרתית בסטנדרטים גבוהים מאידך פועלת החברה בשולי רווח צרים, אשר קיים סימן שאלה האם תוכל לשרוד בתנאים אלה לאורך זמן. אחת התוצאות מן המאבק לשמירה על מחיר נמוך היא משכורת נמוכה של הנהגים, זמן מנוחה מינימלי שניתן להם וחיובם לנקות בעצמם את כלי הרכב ואף למכור חטיפים בשעות המנוחה שלהם. הנהגים אינם מועסקים באופן ישיר על ידי FlixBus. לחברה יש צוות עובדים מצומצם הנמצא בעיקר במטה החברה במינכן ונהנה מתנאי העסקה כבחברת היי-טק מובילה,[1] הנהגים, מאידך, הם עובדי הקבלן אותו מפעילה החברה ואין לה עמהם יחסי עובד-מעביד.
ביקורת מרכזית נמתחת על FlixBus בגרמניה מאז רכישת אוטובוסי הדואר, על כך שהיא מונופול דה פקטו וחיסלה את כל מתחרותיה. החשש הוא שהחברה תנצל את מעמדה ללא מתחרים, תעלה את מחירי הכרטיסים (גם כיוון שקיימת השאלה עד כמה תוכל לשרוד במחירים תחרותיים) ותוריד את תדירות ואיכות השירות ליעדים פחות רווחיים.[17][18][19]
ערים מסוימות מותחות ביקורת על החברה באשר לשיקוליה לאן להפעיל קווים והיכן למקם את התחנות. יש ערים (כמו קלן) המסרבות לאפשר כניסת כלי רכב גדולים לתחומן או מטילות עליהם היטל, המייקר את הנסיעה. עיריית קלן הציעה ל-FlixBus למקם את התחנה המרכזית שלה בנמל התעופה קלן/בון, אך החברה סירבה ומסיעה נוסעים אל מרכז העיר מבלי לייקר את מחיר הכרטיס, תוך שהיא סופגת את עלות ההיטל.[20]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של FlixBus (באנגלית)
FlixBus, ברשת החברתית פייסבוק
FlixBus, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
FlixBus, ברשת החברתית אינסטגרם
FlixBus, ברשת החברתית LinkedIn
אקונמיסט, האוטובוס הגרמני יוצא לכבוש את כבישי אמריקה, באתר TheMarker, 30 במאי 2018 - המאמר המקורי באקונומיסט- פרופיל באתר בלומברג
- פרופיל וניתוח עסקי באתר craft
