תפרוסת אוכלוסייה
תפרוסת אוכלוסייה היא צורת התפשטות הנפשות על שטח מוגדר כלשהו (מדינה, עיר, יישוב, יבשת וכדומה). "תפרוסת אוכלוסייה" מתארת את מספר התושבים במקום מסוים בניגוד לצפיפות אוכלוסייה המתארת את מספר התושבים ביחס לשטח.
כאשר האוכלוסייה ממוקדת יותר באזורים מסוימים ולא בכל רחבי השטח, נוצר מצב שבו בחלק מהאזורים יש תפרוסת צפופה ואילו אזורים אחרים נחשבים לאזורים עם תפרוסת דלילה. כאשר בכל השטח המוגדר קיים אותו מספר נפשות, ניתן לומר שתפרוסת האוכלוסייה אחידה.
בדרך כלל תפרוסת האוכלוסייה בעולם אינה אחידה. בישראל לדוגמה, נכון לשנת 2014, כ-45% מהאוכלוסייה מתגוררים במטרופולין תל אביב, המהווה 7% בלבד משטח המדינה.[1] את ריכוזי האוכלוסייה הגדולים והצפופים ביותר בעולם נמצא במערב אירופה, בצפון-מזרח ארצות הברית, במזרח אסיה ובדרום-מזרח אסיה.[2]
גורמים המשפיעים על תפרוסת אוכלוסייה
תנאי מחיה קשים, כגון אקלים קיצוני או תנאי שטח לא נוחים (רכסי הרים, יערות סבוכים) גורמים לירידה בכמות האנשים במקום. לכן תפרוסת האוכלוסין תהיה פחות צפופה באזורים של מדבריות, קטבים, יערות טרופיים.
מצד שני, קיימים גורמים אשר מעודדים תפרוסת אוכלוסין צפופה יותר, למשל תנאי שטח נוחים וחשיבות היסטורית שיש למקום.
בין התהליכים האנושיים המשפיעים על שינויים בתפרוסת האוכלוסייה ניתן למנות את הגידול באוכלוסיית העולם ותנועות הגירה. פיתוח טכנולוגיות, ובפרט אמצעי תחבורה, מאפשרים לאנשים להגר למקומות מרוחקים וליישב גם אזורים שפחות נוחים להתיישבות.[2] קצב גידול האוכלוסייה יצר מגמת עיור, ויישובים רבים הפכו מכפרים לערים בשל גידול במספר התושבים.[3] קיימים גם תמריצים שנוצרים על ידי שלטונות אשר מבקשים לעודד מעבר של אוכלוסייה למקום מסוים, כגון: הטבות ומענקים, בנית מגורים ויצירת מקומות עבודה.[4]
על פי סרג'ו דלה-פרגולה תפרוסת האוכלוסייה בישראל הושפעה משני כוחות מנוגדים: מצד אחד ממאמצים לפזר את האוכלוסייה על פני כל המדינה (למשל, על ידי הכוונת עולים חדשים לפריפריה) ומצד שני, הגירה טבעית של צעירים ומשכילים אל מרכז הארץ.[3]
