תכלת

בעברית, יתכן שמקור המילים "תָּכֹל" (בכתיב מלא: "תָּכוׁל") או "תְּכֵלֶת" זו היא מפיניקית ששם צבעו בתכלת בדים וביגוד גם בעת העתיקה.^[1]

באכדית קראו לצמר צבוע בסגול-כחלחל, תַּכִלְתוּ.^[2] בארמית נקרא תְּכִלְתָּא ובעברית שומרונית תַּכְּלַה.

ערך מורחב – לפיס לזולי

מקור השם הוא מן המינרל הכחול לפיס לזולי (בלועזית lapis lazuli) ששימש לייצור תכשיטים וקמעות עוד בימי קדם.

המילה תכלת בשפות אירופאיות רבות היא אזוּר (באנגלית azure, בספרדית ובפורטוגזית azul, באיטלקית azzurro), והיא שיבוש של המילה המקבילה לאזורדי (מערבית لازوردي). לפיס בלטינית היא אבן ואילו לזולי מקורה במילה הלטינית לזולום (lazulum), שמקורה במושג בערבית (אל-)לזוורד, שבתור גם הוא מגיע ממקור אחר בתור לאזוורד (בפרסית لاژورد). היה זה גם שם המקום שבו כרו אבנים של לפיס לזולי, ובשל הזיקה לאבן החן הכחלחלה, שינה המושג את משמעותו לתיאור צבע "חדש" זה.

• צבע השמיים באור יום והשתקפותו בים ובאוקיינוסים.
• ציפורי השיר ירגזי תכול ועקעק תכול מצוי.

• תכלת מתקשר אסוציאטיבית עם שלווה.
• תכלת הוא צבע נפוץ בפריטים המיועדים לתינוקות ממין זכר.

ערכים מורחבים – מצוות תכלת, הצבעים הלאומיים של מדינת ישראל

• הצבעים הלאומיים של ישראל הם תכול ולבן.
• הכנסייה הכחולה בברטיסלאבה בירת סלובקיה צבועה בתכלת.

צבע התכלת היה אחד הצבעים ששימשו בעת העתיקה, ונחשב עם הארגמן לצבע מלכותי ויקר ערך.^[3] צבע התכלת בעת העתיקה כלל בתוכו מגוון צבעים בין כחול לסגול.^[4][5]

ערכים מורחבים – תכלת וארגמן בעולם העתיק, מצוות תכלת, הצבעים הלאומיים של ישראל

התכלת תופסת מקום חשוב ביהדות. התכלת עצמה היא חומר, ולא רק צבע. תכלת ביהדות היא צמר שצבוע בצבע כחול. התכלת מופיעה ביריעות המשכן והמקדש ובבגדי הכהונה, יחד עם הארגמן ותולעת השני. בולט במיוחד תפקידה של התכלת בעשיית מעיל כליל תכלת של הכהן הגדול שכולו תכלת ובפתילי ציץ הזהב שבראשו. כמו כן, לתכלת תפקיד מרכזי במצוות ציצית – "ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו לח).

צבע התכלת מקושר עם טוהר ושמימיות, וזאת משום שתכלת הוא צבע השמים, שעל פי האמונה מסמל את מקום משכנם של אלוהים והמלאכים. ככתוב בתלמוד, "היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שתכלת דומה לים – ים דומה לרקיע – הרקיע דומה לכיסא הכבוד וכיסא הכבוד דומה לאבן הספיר".^[6] התכלת גם מסמלת את שבט יהודה בשבטי ישראל.^[7]

על פי מסורת חז"ל, התכלת הופקה מדם חילזון ימי. בגמרא מוזכר צבע בשם "קלא אילן" ("אינדיקו" על פי ספר הערוך) ששימש תחליף זול לתכלת, אך על פי ההלכה הוא פסול למצוות ציצית. על פי השערתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הפקת התכלת מן החילזון הופסקה בעקבות הכיבוש הערבי של חופי ארץ ישראל בשנת 638, ולפי אחרים הופסקה השימוש בתכלת עקב גזירתו של הקיסר יוסטנטינוס ליחד את הצבע היקר לאנשי ממשל.^[8] זאת, משום שהשימוש בה עדיין מוזכר בגמרא, והאזכור על היעדרה מופיע לראשונה במדרש תנחומא המאוחר, שנחתם בשנת 750.^[9]

בהיעדר התכלת, במשך כאלף וחמש מאות שנה, קיום מצוות ציצית נעשה עם חוטים לבנים בלבד. הניסיון הראשון לשחזר את התכלת נעשה בידי האדמו"ר מראדזין, רבי גרשון העניך ליינר, בשנת 1888. הוא זיהה את הדיונון (Sepia officinalis) כחילזון התכלת, והצליח לייצר ממנו אלפי ציציות עבור חסידיו. היו כמה רבנים ידועים שתמכו כשיטתו, אך דעתו לא התקבלה על דעת רוב הרבנים. כמה עשרות שנים לאחר מכן, צבע זה נבדק בידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג בכמה מעבדות לכימיה, והסתבר שאין זה אלא צבע סינתטי בשם "כחול פרוסי", המתקבל מחומרים המוספים ל"דם" הדיונון ולא מהדיונון עצמו.^[10] כיום הצביעה מתקיימת בבני ברק, ובתוצריה משתמשים בעיקר חסידי ראדזין וברסלב.

המחקר ההיסטורי שנערך במאות האחרונות^{[דרוש מקור]} הצביע על החילזון הימי ארגמון קהה קוצים (Murex trunculus) כעל מקור להפקת התכלת בעולם העתיק. הרב הרצוג בעבודת הדוקטור שלו, שנערכה באוניברסיטת לונדון ב-1913, סיכם את מסקנות המחקר, אך בסופו נטה ממנו והציע את הסגולית (Janthina), כמקור להפקת התכלת בישראל. הצעתו נשאה אופי תאורטי בלבד, ולא ידוע על ניסיון כל שהוא מצדו להפיק תכלת מחילזון זה. בשנת 1988, בעקבות מחקריו של פרופ' אוטו אלסנר ממכון שנקר ברמת גן, יוצר לראשונה פתיל תכלת לציצית מן החילזון ארגמון קהה קוצים על ידי הרב אליהו טבגר מירושלים. כמה שנים מאוחר יותר, הוקמה על ידיו, עמותת פתיל תכלת, במטרה להפיץ את מצוות התכלת בעם ישראל ולספק פתילי תכלת לכל המבקש לקיים מצווה זו.

ערך מורחב – הצבעים הלאומיים של ישראל

בשל חשיבותו הרבה של צבע התכלת ביהדות, ובפרט בטלית, נבחר התכלת, לצד הלבן, כאחד משני הצבעים הלאומיים של ישראל. התכלת (בגוון תכלת כהה) היא אחד הצבעים של דגל ישראל, לצד הצבע הלבן. גוון התכלת הכהה של הדגל דומה לכחול ולכן השתרש הביטוי "כחול לבן" או "תכול לבן" כביטוי לישראליות (למשל: "תוצרת כחול לבן" = תוצרת הארץ).

• חידוש מצוות התכלת
• תכלת וארגמן בעולם העתיק
• כחול שמיימי

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: תכלת
ציטוטים בוויקיציטוט: תכלת
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תכלת

• על התכלת בספר איש על דגלו - מסע אישי בעקבות המורשת ההיסטורית של דגל ישראל, סטימצקי 2017

• http://www.tekhelet.info
• https://web.archive.org/web/20190220063202/http://tekheletfoundation.com/
• 'תכלת בזמן הזה' - אתר עם מידע מאמרים ותמונות בנושא התכלת.
• הרב יעקב אפשטין, זיהוי ארגמון קהה קוצים כתכלת מקורית, אתר דעת
• הרב יעקב אפשטיין, ‏תכלת מסופקת - דינה בציצית, באתר "דעת", המעין, תשרי תשנ"ז
• שלומציון כהן, המסע לאיתור צבע התכלת האבוד, המרכז הארצי למורי הכימיה
• ארבל לוי, טבע הדברים, סוד התכלת, באתר ynet, 21 באוגוסט 2009
• ד"ר ישראל הכהן זיידרמן הגילוי מחדש של חלזון התכלת בימינו, אתר דעת
• דיאנה בחור ניר, חלזונו של משיח, באתר כלכליסט, 16 בינואר 2014