תחת חורבות פולין

השיר נכתב בחודש נובמבר 1939 בפריז (שאליה גלה כשנה וחצי קודם לכן מוורשה), כלומר שבועות מספר אחרי פרוץ המלחמה וזמן קצר לפני שהפליג מאנגר מצרפת לצפון אפריקה; בספרו "וואָלקענס איבערן דאַך" תִּארך מאנגר את השיר ל-1940 באלג'יר, בעת שנמלט מצרפת וניסה להגיע לחוף מבטחים.^[1]זהו הראשון במחזור של חמישה שירים המוקדשים לסופרת רחל אוירבך ("לידער פֿאַר רחל'ען"), אהובתו של המשורר, שנותרה בוורשה הכבושה (אוירבך ניצלה, עלתה לישראל ב-1950 והייתה בין מקימי יד ושם). השיר "תחת החורבות" הוא תגובה בזמן אמת לכיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית בספטמבר 1939 – ראשיתה של המלחמה – והוא למעשה צפייתה של שואת יהודי פולין עוד בטרם התחוללה.^[2]לפי המשורר והמסאי היידי אלכסנדר שפיגלבלאט, בשיר "תחת החורבות" ישנו אלמנט על-זמני:

מקורו באירוע אקטואלי – פלישתם של הגרמנים לפולין בתחילת מלחמת העולם השנייה. אולם העל-זמני הכריע במשקלו את הזמניות. בשל הכאב העמוק הרוחף מעל השורות קיבל השיר ממדים אחרים והוא מתקבל כסמל לשואת היהודים. זה כבר לא גורלה העגום של פולין בלבד, אלא גורלו של המשורר והשבט היהודי שלו כולו.^[3]

לשיר שישה בתים מחומשים (בני חמישה טורים (אנ')). בבתים הראשונים משורטטות שתי דמויות: "הפָּרִיצָה הפולנייה" ו"ראש בלונדיני" – דמויות בעל אופי סמלי בולט שאין לטעות בהן: האנשה של פולין ושל יהודיה. השיר נכתב מתוך כאב, כפי שמעיד הדובר: "הַכְּאֵב מַכְתִּיב לִי אִגֶּרֶת / כְּשֶׁעַל שֻלְחָנִי הוּא רוֹבֵץ / וְבְעֵינָיו, שְׁטוּפוֹת דֶמַע, / אֱמֶת וְעוֹמֶק אֵין קֵץ" ׁ(בתרגום תמר ועמוס רודנר). לדעת שפיגלבלאט, הכאב הוליד טיפה מרה של רגש של נקמה על הארץ שחטאה כלפיה יהודיה וכעת נענשה: "פּוֹלִין, עֲרִיצָה וּפוֹשַׁעַת, / פָּרְעָה אֶת קְנָסוֹת-חַטָּאתָהּ"; הפריצה הפולנייה, "זַכָּה, טְהוֹרָה, מִתַּמֶּמֶת, / תָּקִיץ לָהּ עַכְשָׁיו מִשְּׁנָתָהּ" (בתרגום יעקב אורלנד).^[4]

י"ח בילצקי גורס כי "שירת החורבן למאנגר איננה רוגז וכעס, אלא המייה ובכי עצור". לדבריו,

השיר [...] על הלחן העצוב שלו, הפך לשיר הבדידות ליהדות פולין שנחרבה: "דער ווייטיק זיצט ביים שרייב-טיש" (הכאב יושב על יד שולחן הכתיבה). הדמעה בעינו של הכאב עמוקה מני תהום. חן נאצל ממנה, אור נוגה – מישותה. חולת אהבה היא הדמעה ליהדות פולין שאיננה. מסתופפת היא תחת כנפי השכינה ומעליהן "א גרויסער שבעה-פויגל" (צפור-אבל), צפור המרותקת לעץ שנעקר, המספרת על מציאות שהיתה כולה חיות והנה הפכה כליון.^[5]

מעל ראשה הבלונדיני של הנערה היהודייה, "עַל חָרְבוֹתֶיהָ שֶׁל פּוֹלִין / רוֹחֶפֶת צִפּוֹר עֲנָקִית, / יוֹשֶׁבֶת 'שִבְעָה' בַּשָׁמַיִם / וְאֵבֶל-כְּנָפֶיהָ מַרְתִּית". "ציפור השִבעה הגדולה" (ביידיש: "דער גרויסער שבעה-פֿויגל"), המבכה את גוויעתה של יהדות פולין, נושאת בין כנפיה "אֶת זֶמֶר-הַבֶּכִי הַזֶּה" (תרגום אורלנד). המטפוריקה הציפורית נפוצה בשירתו של מאנגר;^[6] המשורר עצמו הזדהה עם דמות הציפור (לדוגמה בשירו הנודע "על הדרך עץ עומד"). לדברי שלמה נש, דימויי הציפור של מאנגר עשירים ועמוסי משמעות; יש בהם ממד מרהיב, החל מציפורו המפורסמת ביותר, "טווס הזהב" (די גאָלדענע פּאַווע) מערש ילדותו, עד התמונה של שנות הנעורים בשיר "קינדער יאָרן" (שנות ילדות); הם בעלי כוח שופע ורבגוני, "צופן לעולם חיוני, מלא רגש, הרה סמלים ומשמעויות, מרתק ומרומם נפש".^[7] הציפורים אצל מאנגר מהוות "מעין נציגות של התחום האלוהי או של עולם הפועם במסתרים",^[8] ויש, כמו בשיר זה, שהן מבשרות רעות. דמותה של "ציפור השבעה" נשגבת בסמליות האבל שבה. לדעת בילצקי, "הצפור נושאת על כנפיה את שיר-היגון. את שיר הבדידות, אולם גם את שיר האמונה והבטחון".^[9]

הסופרת יהודית הנדל, שהיא ובעלה הצייר צבי מאירוביץ (שניהם ילידי פולין) היו מקורבים למאנגר בשנותיו האחרונות בישראל, סיפרה על ערבי חברה שנהגו לערוך אצל ידיד משותף, ד"ר אהרן פרץ (רופא גינקולוג שהיה רופא הנשים בדכאו וב-1961 היה עד במשפט אייכמן):

מה שהיה נפלא, זו הדרך בה היה שר את השירים של עצמו. אצל פרץ, בערבים האלה, היו שרים הרבה. פרץ היה שר יפה מאוד וגם מאירוביץ, ושניהם מאוד אהבו את מאנגר והיו שרים הרבה את השירים של מאנגר. הם שרו אותם במלודיה המקובלת [...] הוא [מאנגר] היה שר את אותם השירים במלודיה אחרת, מלודיה שלו, רק שלו. מעין ניגון-יחיד אישי חרישי. היה יושב בראש מורכן ושר-מנהם את הניגון הפרטי שלו, והניגונים התמזגו זה בזה באופן מוזר, וזה היה נוגע ללב. היו שרים הרבה את "זיבן מייזלאך מיט א מויז" (שבעה עכברים ועכבר), את "ציגיינער ליד" (שיר הצועני), אבל יותר מכל שרו את "דאליע מיינע דאליע", שהיא שורה מתוך אונטער די חורבות" (מתחת לחורבות), ואת "דאליע מיינע דאליע" הוא היה מבקש לפעמים לשיר לבדו, מעין סולו, וזה היה לבכות מזה, וכשהיה מגיע לשורה "דער גרויסע שבעה פויגל", השורה על ציפור-השבעה הגדולה שנושאת את שיר הקינה הזה על כנפיה – היה מתייפח.^[10]

הנדל כתבה על כך בספרה "הכוח האחר" (1984).^[11]

ראשון למתרגמים לעברית היה כנראה אברהם שלונסקי, שפרסם את תרגומו, "תחת מפולת של פולין", באנתולוגיה שערך לשירי מלחמות העולם (מרביתם בתרגומו), שראתה אור כבר בשנת סיומה של המלחמה, 1945.^[12]השיר תורגם עוד מספר פעמים לעברית: על ידי יעקב אורלנד ("על חורבותיה של פולין", בקובץ תרגומיו לשירי מאנגר, "משירי טווס הזהב", 1995);^[13]על ידי יהודית הנדל בספרה "ליד כפרים שקטים: 21 ימים בפולין" (1987);^[14]על ידי מאיר נוי ("בין חורבותיה של פולין" (תרגום חלקי), בתוך "אנתולוגיה לשירי-עם ביידיש", כרך ז: כרך איציק מנגר, 2004);^[15]ועל ידי תמר ועמוס רודנר ("תחת חורבות פולין", בספרם "זמר'ל", 2012).^[16]

להלן שני הבתים הראשונים בשיר בתרגומים העבריים השונים:

כמו כן, השיר ראה אור בתרגומים לאנגלית (מאת ג'וזף לפטוויץ,^[17] מרים וודינגטון^[18] ומרים ברייטמן^[19]), לגרמנית (מאת אפרת גל־עד)^[20] ולצרפתית (מאת פייר חיאט).^[21]

• "אונטער די חורבֿות פֿון פּוילן", בתוך: סיני לייכטר (עורך), אנטאָלאָגיע פֿון יידישע פֿאָלקסלידער / אנתולוגיה לשירי-עם ביידיש, כרך ז: כרך איציק מנגר, ירושלים: פרסומי הר-הצופים באמצעות הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ד 2004, עמ' 14–16. (השיר ביידיש, תרגומים לעברית ולאנגלית ותווי המנגינה)

• "תחת חורבות פולין" באתר בית לזמר העברי
• איציק מאנגער, "אונטער די חורבות", וואָלקענס איבערן דאַך, לונדון: אליינעניו, 1942, עמ' 59–60, בארכיון האינטרנט – השיר כפי שהתפרסם בספר שיריו של מאנגר
• "אונטער די חורבות פון פוילן", בתוך: שאול בערעזאָווסקי, לידער בוך, תל אביב 1976, עמ' 167–173 (תווים)
• מילות השיר (ביידיש ובתעתיק לטיני) באתר ביבליותקה אוגוסטנה
• מילות השיר (ביידיש, בתעתיק לטיני ובתרגומים לאנגלית ולצרפתית) באתר "ייִדישע לידער"

תרגומים לעברית:

• תרגום באתר יד ושם
• תרגום בדף הפייסבוק של בית שלום עליכם
• תרגום מאת תמר ועמוס רודנר (וגרסת דפוס) באתר "סיפורי גבעת ברנר"
• תרגום מאת לאה אילני במגזין "תרבות אנד דה סיטי"

ביצועים:

• רשימת ביצועים בקטלוג פרידמן, ספריית אוניברסיטת פנסילבניה
• ביצוע של המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני, סרטון באתר יוטיוב, בעיבודו של גיל אלדמע^[22] ובניצוחו של רונן בורשבסקי; בריטון: דור ברשצקי, במסגרת קונצרט של מוזיקה יהודית בסאלה בלדיני (Sala Baldini) שברומא, איטליה, אפריל 2012^[23]
• ביצוע של Metropolitan Klezmer (אנ') מתוך אלבומם Mosaic Persuasion, באתר ההרכב
• מידע על אונטער די חורבות פון פוילן בקטלוג הספרייה הלאומית

תרגומים לשפות נוספות:

• תרגום לאנגלית מאת ג'וזף לפטוויץ באתר יד ושם
• תרגום לגרמנית באתר ווירטועל-קלעזמער / Virtual Klezmer
• תרגום לפולנית מאת הלינה בירנבאום ("Pod ruinami Polski") באתר Ada Holtzman Home Page
• תרגום לאיטלקית באתר "Canzoni contro la guerra" (שירים אנטי-מלחמתיים)