לידה | 1892 בגדאד, האימפריה העות'מאנית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה | 1968 (בגיל 76 בערך) לבנון | ||||||
מדינה | עיראק | ||||||
השכלה | סורבון | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
תאופיק א-סווידי (בערבית: توفيق السويدي; 1892–1968) היה מדינאי ודיפלומט עיראקי, כיהן בשלוש תקופות כהונה כראש ממשלת עיראק[1] תחת שלטון המלכים פייסל הראשון ופייסל השני, והיה שגריר ארצו לחבר הלאומים ולאו"ם.
א-סווידי נולד בבגדאד ליוסף סווידי שהיה מראשי הלאומנים בעיראק עוד בתקופה העות'מאנית. הוא למד בבית ספר כל ישראל חברים בבגדאד ורכש שם חברים יהודים[2]. לאחר שהצטיין בלימודיו בארצו ובקולג' למשפטים בקושטא, שאותו סיים בשנת 1912, היה המוסלמי הראשון שנשלח מעיראק ללימודים בסורבון בפריז. בעת שהותו בפריז היה חבר בתנועת אל-פתאת הפאן-ערבית. ב-1913 היה ציר בקונגרס הערבי הלאומי הראשון[3].
לאחר סיום לימודיו בפריז ב-1914 הצטרף למשרד החינוך של האימפריה העות'מאנית ועבד בהפקת מילון צרפתי–טורקי. לאחר מכן עבד כעורך דין פרטי וכמרצה למשפטים בבית הספר לחוקים בדמשק[3]. הוא דחה משרות שיפוט בדיר א-זור ובדמשק כיוון שלא השתלמו כלכלית. בשנת 1920 הוא נבחר לראש הוועידה העיראקית הלאומית שנתכנסה בדמשק והכריזה על עצמאות עיראק. לאחר הקמת ממלכת עיראק באוגוסט 1921 שב לעיראק וכיהן במשך ארבע שנים כשר המשפטים של הממלכה. בתפקידו זה, א-סווידי היה יועץ לנציג העיראקי בוועידת לוזאן 1922–1923 (אנ') שבה נדונה חלופה להסכם סוור[3].
בשנת 1928 כיהן א-סווידי כשר החינוך של עיראק, ובין השאר דיכא ביד קשה את מחאות הסטודנטים הפטריוטים[4]. באפריל 1929, לאחר שעיראק נותרה שלושה חודשים בלי ממשלה, נקרא על ידי המלך פייסל להרכיב קבינט ולעמוד בראשו. בנוסף לתפקידו כראש ממשלה כיהן א-סווידי גם כשר חוץ מ-28 באפריל 1929 ועד 25 באוגוסט 1929. כמו כן היה חבר ועדת העוצרות שתפקדה במקום המלך בעת היעדרו מהמדינה. בשנים 1930–1932 כיהן כשגריר עיראק באירן[3].
עם התקבלות עיראק לחבר הלאומים (ב-1932), מונה א-סווידי לציר ארצו לחבר הלאומים, בין היתר בשל שליטתו הטובה בשפה הצרפתית. בשנת 1937 מונה לשר החוץ של עיראק[3]. בפגישת חבר הלאומים באותה שנה טען שהעלייה היהודית לארץ ישראל עלולה לגרום לערבים להיות מיעוט בה, ועל כן היא מפירה את חוקת חבר הלאומים ועלולה לגרום למהומות לא רק בארץ ישראל אלא גם בשכנותיה[5]. בדיוני חבר הלאומים בשנת 1938 הביע את התנגדותו לתוכנית החלוקה של ועדת פיל[6]. כנגד תוכניתה של ועדת פיל הציג א-סווידי את תוכניתו שעיקריה היו[7][8]:
בעיתונות נטען שתוכניתו זאת הייתה במרכז הדיונים בלונדון לגבי המדיניות בארץ ישראל[7][11]. בדבר תואר א-סווידי כנציג הפאן-ערביות של המופתי, יחד עם היותו נציג פרו-בריטי של העולם הערבי[12].
בתחילת 1939 התחלפה הממשלה בעיראק, וראש הממשלה החדש, נורי א-סעיד, נטל לעצמו את תפקיד שר החוץ[13]. אך בגלל ההתחייבויות של נורי א-סעיד כראש ממשלה, א-סווידי השתתף במקומו בפברואר 1939 בשיחות בלונדון סביב הספר הלבן[14].
בפברואר 1941, נתמנה א-סווידי שוב לשר החוץ של עיראק[15] בממשלתו של טאהא אל-האשמי. במרץ 1941 הגיע א-סווידי לקהיר, להיפגש עם שר החוץ הבריטי, אנתוני אידן[16]. אידן דרש מעיראק כי תכריז מלחמה על גרמניה, וכי תנטרל את הגורמים הפרו-נאצים בהנהגתה. בתגובה דרש א-סווידי כי בריטניה, שהחזיקה במנדט על ארץ ישראל, תיענה לדרישות הלאומיות של הפלסטינים, על מנת שיוכל להציג ויתורים אלו לבריטניה כהישגים במאבק הפאן-ערבי. בתגובה שלח צ'רצ'יל את קינאהאן קורנווליס כשגריר לבגדאד, כשהוא מצויד במכתב הנוקט עמדה תקיפה בשאלת ארץ ישראל[17]. בסמוך לאחר מכן, בראשית אפריל 1941 הודח טאהא אל-האשמי בהפיכה שהעלתה לשלטון חבורה של קציני צבא פרו-נאצים, בראשות סלאח א-דין א-סבאע', ועימה את רשיד עאלי אל-כילאני, והביאה לפרוץ המלחמה האנגלו-עיראקית.
במהלך מלחמת העולם השנייה הקדיש א-סווידי זמן לעסקיו הפרטיים והקים מפעל גפרורים בשיתוף עם האחים מאיר[18].
בסוף 1943 הקים נורי א-סעיד ממשלה חדשה וא-סווידי, שהיה בהפוגה מפוליטיקה, צורף אליה כשר בלי תיק והוכתר בתואר סגן ראש הממשלה. במרץ 1944 התפטר א-סווידי מתפקיד סגן ראש הממשלה[19][20]. עם התקבלות עיראק לאו"ם כיהן א-סווידי כשגריר ארצו למוסדות האו"ם. ביולי 1945 נבחר א-סווידי לראש הוועדה הכלכלית של הליגה הערבית[21].
ב-23 בפברואר 1946 שב א-סווידי לכהן כראש ממשלה[22], במסגרת צעדי ליברליזציה בעיראק. ממשלתו של א-סווידי סיימה את מצב החירום, התירה הקמה של מפלגות ואפשרה דיון פוליטי חופשי יחסית בעיתונות[23]. א-סווידי ייעץ באותה תקופה שהוועד הערבי העליון יופיע בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל[24].
אולם במהרה הוחלט להשיב את העניינים לאחור וב-31 במאי 1946[25] פוטר א-סווידי, בטענה שיש צורך בממשלת מעבר כדי להתכונן לבחירות לפרלמנט[26].
בפברואר 1950 מונה א-סווידי בשלישית לראש ממשלה[27], לאחר שהממשלה הקודמת נפלה בגלל הבטחתה למצרים למנוע איחוד של עיראק עם סוריה. ממשלתו של א-סווידי נועדה לקדם את האיחוד עם סוריה[28], אך א-סווידי הבטיח שהאיחוד לא ייעשה בכוח אלא רק בהסכמת סוריה[29].
א-סווידי התיר ליהודי עיראק לטוס לקפריסין, אף על פי שידע שיעדם הסופי הוא ישראל[30]. במרץ 1950, גיבש יחד עם שר המשפטים סאלח ג'בר את חוק שלילת האזרחות שהתיר לכל יהודי לצאת מעיראק בתוך שנה, בתנאי שיוותר על אזרחותו ולא יורשה לחזור לעיראק לעולם[2]. חוק זה איפשר את עלייתם של רבים מיהודי עיראק במבצע עזרא ונחמיה. א-סווידי תמך בחוק מתוך גישתו הנוחה ליהודים[31] וכדי להתמודד עם טענות בעולם שעיראק אינה מתייחסת כראוי לאזרחיה היהודים. הוא הכיר את היהודים בעיראק כאזרחים נאמנים של המדינה והעריך שלא יותר מ-7,000–10,000 יהודים יעזבו. מספר זה היה אמור להשקיט את הטענות בעולם נגד עיראק, מבלי לפגוע מהותית בכלכלה העיראקית[32].
א-סווידי התפטר בספטמבר 1950. לנסיבות התפטרותו נתנו הסברים שונים. היו שכתבו שההתפטרות נבעה מסכסוכים בתוך ממשלתו, בין השאר עם סאלח ג'בר[33]. אחרים כתבו שההתפטרות נבעה מניסיונו של א-סווידי להגיע להסכמות עם מצרים, שטורפדה על ידי הנאמנים לבריטניה[34]. בדצמבר 1950 הוא שב לממשלה כסגן ראש הממשלה[35] ושר חוץ בפועל[36], אך התפטר ביולי 1951[37].
הוא שב לממשלה בינואר 1953 בתפקיד שר החוץ[38]. בשנת 1954 עמד בראש הוועדה המתמדת של הליגה הערבית לעניינים כלכליים וכספיים ועסק בחיזוק החרם הערבי נגד ישראל[39].
בתחילת 1955 לקח חלק בשיחות של נציגי עיראק עם נציגי מדינות אחרות בליגה הערבית, שכעסו על עיראק על שכרתה ברית עצמאית עם טורקיה[40]. במאי 1955 יצא א-סווידי לסוריה לנסות לשכנע את הסורים שלא לכרות ברית עם מצרים, אך הדבר לא עלה בידו[41].
ביוני 1957 מונה א-סווידי לשר החוץ בממשלתו של עלי ג'אודת אל-איובי[42].
במאי 1958, בעקבות האיחוד ההאשמי בין עיראק וירדן, מונה לשר חוץ של האיחוד[43][44]. בעקבות ההפיכה של עבד אל-כרים קאסם נגד בית המלוכה הוא נעצר. א-סווידי העיד במשפטים שנערכו לאחר ההפיכה שעיראק יכלה להשיג נשק רק מהמערב ולכן היה צריך להגיע להסכם עם בריטניה. עם זאת, הוא טען שיוצרי ברית בגדאד, שהוא לא נמנה עימם, הגזימו בוויתורים לבריטניה[45]. א-סווידי נידון על ידי בית דין מהפכני למאסר עולם בשל חלקו במשטר המלוכני[46]. עונש זה קוצר במרץ 1960[47] וביולי 1961 שוחרר א-סווידי ממאסרו[48] ונשלח לגלות בלבנון, שבה חי עד מותו.