שלמה דוד כהנא

נולד ביאנובה שליד קובנה, בגיל 17 למד בישיבת וולוז'ין מפי רבי חיים הלוי סולובייצ'יק והנצי"ב מוולוז'ין. נישא לאסתר בתו של הרב שמואל זנוויל קלפפיש ראב"ד ורשה. לאחר נישואיו נסע ללמוד בכולל הפרושים בקובנה ונסמך לרבנות בידי רבי יצחק אלחנן ספקטור.

בשנת ה'תרנ"ה, 1895, חזר לוורשה והתמחה אצל חמיו בהוראת הלכה לציבור השואלים. הוא התמנה כמו"צ רשמי בבירה הפולנית ונעשה לאחד הרבנים המקובלים בעיר. לאחר מלחמת העולם הראשונה היה מראשי הפעילים לכינון אגודת הרבנים בפולין, הוא פעל לצד רבי חיים עוזר גרודזנסקי בדאגה ליהדות רוסיה תחת השלטון הסובייטי, והיה שותף בכיר למאמצי רבנים להתרת עגונות מלחמת העולם הראשונה, בשמשו יו"ר הלשכה המרכזית לתקנת העגונות שעל יד אגודת הרבנים בפולין.

כמו חותנו, הרב כהנא היה מקובל על כל החוגים, חסידים כמתנגדים, והתאמץ להתרחק ממחלוקות. הוא היה קרוב גם לחוגי אגודת ישראל בפולין וגם למזרחי.^[7] כך למשל העביר שיעור בישיבת 'בית שמואל' על שמו הרב שמואל מוהליבר, שנועדה להיות ישיבה ציונית דתית שתנציח את זכרו ורעיונותיו.^[8]הרב כהנא היה פעיל בגיוס כספים עבור הקמת ישיבות בוורשה וברחבי פולין כולה. הוא החזיק ישיבה משלו בבית הכנסת ברחוב גנשה 8 בוורשה והעביר בה שיעורים מדי יום ביומו. הסופר והחוקר משה צינוביץ תיאר את פועלו של הרב כהנא:

גדול בתורה, בקי וחריף, קובע עתים לתורה עם חובשי בתי המדרשות ובני הישיבות, עסקן ציבורי גדול ופעיל במוסדות החסד והתורה שבווארשה היהודית. בייחוד דאג לתלמיד חכמים נכבדים ירודים ועמל הרבה לטובתם. היה פעיל ביסוד ישיבות חדשות ודאג בביסוס הוותיקות. כמו כן עודד את רוח בני התורה הצעירים שבעיר זו, ונהג בעין יפה במתן היתר־הוראה למאות הצעירים התורניים שהתדבקו על דלתותיו

— מ. צינוביץ, רבנות ווארשה בתקופה האחרונה, הצופה, 7 במאי 1948

מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החל להיערך לקראת היתר עגונות מהארצות שבהן התחוללה המלחמה. הוא ניסח היתר עגונות עקרוני שיוכל לשמש ברבים מהמקרים, והחל לגבות עדויות ולהתיר עגונות תוך שהוא מסתמך על היתר הלכתי של "תרי רובי"^{[דרושה הבהרה]}. לפי דבריו התיר עוד במהלך המלחמה כ-3,000 מעגונות מלחמת העולם השנייה בהתבסס על היתר זה, ומעולם לא אירע מקרה שבו שב הבעל בחיים לאחר מכן.

עם ראשית הכיבוש הנאצי בוורשה, התפרצו חיילים גרמניים לביתו וחוללו נזק רב.^[9] הם התעללו ברב כהנא קשות בכמה מקרים. בנו שמואל זנוויל כהנא הצליח להגיע זמן מה קודם לכן מווילנה לארץ ישראל, וגם הוא ניסה להימלט מוורשה. הוא הצליח להגיע לנמל טריאסטה ומשם בספינה "מרקו פולו" הגיע ב-16 במאי 1940 יחד עם הרב יצחק מאיר לוין לנמל חיפה.^[10] הוא עשה ימים מספר בתל אביב, התמנה בשבועיים הראשונים לשהייתו בארץ ישראל כנשיא איחוד הרבנים יוצאי פולין. הוצעו לו משרות רבניות בערים הגדולות בישראל, אך הוא סירב משום שרצה לחיות בירושלים.^[11]

ביולי 1940 הסכים להצעתו של מרדכי אברהם ויינגרטן לקבל את רבנות העיר העתיקה בירושלים שאוכלוסייתה הלכה והתדלדלה מיום ליום בשל המצב הביטחוני, המשרה היוותה אתגר יותר מאשר תפקיד רבני מכובד והוא ניאות לקבלו.^[12] הוא עלה לירושלים, התגורר בחצר אור החיים ברובע היהודי ואת תפילותיו קיים בבית הכנסת החורבה. מיד עם הגיעו למקום מגוריו החדש, פתח מחדש את המשרד לענייני עגונות, הפעם כחלק מפעילות איחוד הרבנים יוצאי פולין.^[13][14][15] עם הגעתו לכהן ברבנות בעיר העתיקה נערכה מסיבה בהשתתפות הרבנים הראשיים הרב יצחק אייזיק הרצוג והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב צבי פסח פרנק, הרב מאיר ברלין והרב י. ל. מימון.^[12]

ב-1944 יסד בעיר העתיקה את "ישיבת ההוראה" שנועדה להכשיר רבנים צעירים, ולצדה כולל אברכים "אחיעזר" על שם רבי חיים עוזר גרודזנסקי, והיה מעביר בה שיעורים מדי יום.^[16] לאחר השואה, לבקשת עמיתו הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שימש ראש המחלקה לענייני עגונות של הרבנות הראשית.^[17]

לאחר נפילת הרובע, התגורר במערב ירושלים ברחוב הטורים בשכונת מקור ברוך. הוא נפטר בשעות הבוקר המוקדמות של יום שישי כ"ז בכסלו ה'תשי"ד, 4 בדצמבר 1953, והובא לקבורה בשעות הצהריים בבית הקברות סנהדריה בעיר.^[18] בהלווייתו השתתפו הרב הראשי הרב יצחק אייזיק הרצוג, הרב ישראל אלתר, האדמו"ר מגור ומאות רבנים.^[19]

אשתו אסתר הייתה עסקנית פעילה ועמדה בראש מוסדות הקהילה היהודית בעיר. היא נפטרה בירושלים במאי 1963 בגיל 87.^[20]

הרב כהנא היה בעל השקפות ציוניות עמוקות. בשנת תר"פ, עם פרסום החלטת ועידת סן רמו שאשררה את הצהרת בלפור, חתם יחד עם רבני העיר וורשה על קריאה לקיים תפילות הודאה הכוללות קריאת פרקי הלל בבתי הכנסת.^[21] לאחר השואה, עם הקמת מדינת ישראל הבהיר כי עם ישראל נמצא בעידן של אתחלתא דגאולה,^[22] אמר הלל ובירך שהחיינו ביום הקמת המדינה.^[23] בשנת תרפ"ט, לצד הרב יחזקאל ליבשיץ, השתתף בציריך בייסוד ההסתדרות הציונית.^[24]

תמך ברב משה שמואל גלזנר, רבה של קלויזנבורג אשר הוכפש בידי קנאים ממתנגדי הציונות, וחתם בראש רבני וורשה על פסק דין לפיו "כל מי שבא ומחליט כי לפי השולחן ערוך הציונים המה כמומרים – הרי את השולחן ערוך הוא מגדף, ואת כבוד תורתנו הקדושה הוא מחלל".^[25] בשנת ה'תרצ"ה, לצד גדולי הרבנים בפולין, עם יסוד "מחלקת החרדים" בקק"ל, חתם על קריאה לתמוך בקק"ל. בקריאה נאמר בין השאר כי "הייתה יד ה' על עמו ורוחו נחה עליו... וזהו האות היותר נאמן כי ד' בונה אותו".^[26]

תמך בתנועת המזרחי, ובשנת ה'תש"ז (1946) נמנה ברשימתה בבחירות לקונגרס הציוני הכ"ב.^[27] לצד פרופ' מאיר בלבן, שימש כמנהל בית המדרש "תחכמוני" של המזרחי בוורשה.^[28] בקיץ ה'תשי"א (1951), לצד חברי מועצת הרבנות הראשית ורבני ירושלים, קרא להצביע למפד"ל.^[29] צורף בידי הרבנים הראשיים לישראל למועצת הרבנות הראשית.^[30]

השקפתו הייתה כלל לאומית ומעורה בקרב הבריות. לדוגמה, בדברי הקדמה לכרך השלישי של סדרת "ערים ואמהות בישראל", אשר עסק בגורלה של יהדות עירו וורשה, ביכה את מותם של נספי השואה, ובין השאר את "יפי רוחו של הרה"ג ר' יצחק ניסנבוים, מורם של ציוני ורשה... אצילות נפשו של הרופא המלומד, הסופר, החסיד במדותיו במעשיו, יאנוש קורצ'אק... ראש הקהל הממונה, המהנדס ד"ר צ'רניאקוב...", והוסיף דברי ברכה למוציא לאור, הרב יהודה ליב מימון.^[31] להשקפותיו היו שותפים חותנו, גיסו, בנו ורבים ממקורביו.

תשובותיו ההלכתיות הרבות פזורות בספרי שו"ת רבים, ובהם "פסקים וכתבים" לרב יצחק הרצוג,^[32] חלקת יעקב לרב מרדכי יעקב ברייש, שהעריך את הרב כהנא מאוד וכינה אותו "כבוד הרב הגאון המובהק זקן הרבנים הגדולים המאיר לארץ ולדרים בתורתו והוראתו הנאמנה וכו' מרנא ורבנא ר' שלמה דוד כהנא שליט"א הראב"ד דק"ק ורשא וכעת בבי דינא רבה בירושלים",^[33] שנות דור ודור^[34] ועוד. עוד תשובות רבות ממנו נדפסו בתשע"ח בספר בן לאשר"י - שו"ת, לרב יצחק הוברמן. כתב העת התורני "שערי ציון" שיצא לאור על ידי מכון הארי פישל הקדיש גיליון לזכרו בחודש אדר תשל"ט. מכתבים מצולמים בכתב ידו ובהם היתרים לעגונות מופיעים בספר "רסיסי תורה" מאת הרב יצחק גליקמן, שהיה אב בית דין במחנה ברגן בלזן בשנים תש"ו-תש"ט והתכתב עם הרב כהנא.

בשנת תשפ"ב, הוציאו מכון ירושלים לאור ספר שו"ת של תשובותיו ההלכתיות, בשם נחמת שלמה, ובו עשרות תשובות שלא ראו אור מעולם.^[35]

• הרב אברהם יצחק ברומברג, גרודזיונדז, הרב ר' שלמה דוד כהנא (לעלותו לארץ-ישראל), הצופה, 17 במאי 1940
• הרב א. י. ברומברג, היאך חיים היום יהודי פולין? (שיחה עם הרב ר' שלמה דוד כהנא), הצופה, 22 במאי 1940
• הגאון רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל, שערים, 6 בדצמבר 1953
• הרב ר' שלמה דוד כהנא זצ"ל, הצופה, 31 בדצמבר 1953
• מ. צינוביץ, פעליו של הגרש"ד כהנא זצ"ל (במלאת עשר לפטירתו), הצופה, 26 בדצמבר 1963
• פסיה פרסי, ‏הרב שהוביל את את הטיפול בעגונות ממלחמת העולם הראשונה ועד לאחר השואה, בעיתון מקור ראשון, 3 באוגוסט 2023
• מידע על שלמה דוד כהנא בקטלוג הספרייה הלאומית
• שלמה דוד כהנא (1869-1953), דף שער בספרייה הלאומית