מילות הפיוט |
---|
חזן: אַנְעִים זְמִירוֹת וְשִׁירִים אֶאֱרֹג, כִּי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי תַעֲרֹג |
שיר הכבוד, מכונה גם אנעים זמירות על פי מילות פתיחתו, הוא פיוט מבית מדרשם של חסידי אשכנז, שנכתב במאה ה-11 או ה-12 על ידי פייטן אנונימי.
שתי סיבות יש לשם השיר. הראשונה שבעבר נהגו לומר לפניו את הפסוק ”שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם...וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד” (תהילים כ"ד, ט), והשנייה משום שהוא עוסק בכבוד הבורא.
הפיוט מיוחס לעיתים לרבי יהודה החסיד בעל ספר חסידים, בשל כתב יד עתיק שבו נכתב "את השיר יסד רבינו יהודה החסיד מריגנשבורק", אך על פי דבריו שמהם ניכר שהוא הכיר את הפיוט בעצמו[10], נראה שנכתב לפני תקופתו. סידור בית יעקב של רבי יעקב עמדין מפרש את המילים ”תִּיקַר שִׁירַת רָשׁ בְּעֵינֶיךָ”, המופיעות לקראת סוף הפיוט, כרמז למחבר – ר"ש הוא רבי שמואל החסיד, אביו של רבי יהודה החסיד. הרב צבי יהודה הכהן קוק הביא שיש שייחסו שיר זה לרבי שלמה אבן גבירול.[11]
ברוב הקהילות האשכנזיות והחסידיות נהוג לומר אותו בכל שבת וחג, אולם יש האומרים אותו רק בליל יום כיפור כחתימה לשיר היחוד. בשאר קהילות ישראל לא נהוג לאומרו.
נהוג לומר זמר זה במניין כשארון הקודש פתוח. בעניין זמן אמירת השיר קיימים שלשה מנהגים: בסיום תפילת מוסף בשבת בבוקר, לפני הוצאת ספר תורה, או לפני ברוך שאמר.[12] בספר "שני לוחות הברית"[13] של ר' ישעיה הלוי הורוביץ (השל"ה) נכתב שיש לומר זמר זה בנחת ולא בחיפזון, ולכן היו שנהגו לאמרו לאחר קידוש וטעימת דבר מה. כשאין עושים קידוש בבית הכנסת, אומרים אותו לפני הקידוש ובלבד שיאמר בבית הכנסת.
הפיוט נאמר בשבתות וימים טובים לאחר סיום תפילת מוסף (בקצת קהילות לאחר תפילת שחרית[דרוש מקור]).בחלק מהקהילות בימים הנוראים הפיוט נאמר לפני התפילה.
לפי המנהג המקורי, החזן קורא שורה והקהל קורא אחריו את השורה הבאה בפיוט וכך הלאה עד סופו.[14] בתקופה המאוחרת, יש שהנהיגו שכל הקהל קורא ביחד את כל הטקסט. בחלק מבתי כנסת הנוהגים שהחזן קורא שורה והקהל קוראים שורה, נוהגים לתת את החזנות לילד קטן (מתחת לגיל בר מצווה). יש הטוענים כי הסיבה לכך היא שרק ילד קטן ותמים יכול לדבר אל הקב"ה בצורה כה ישירה[דרוש מקור]. אדם ברוך סיפר על חוויה זו: "בן שבע שרתי אותו כחזן קטן בבית הכנסת אוהל שרה שבשכונת מאה שערים. פחד ותענוג כאלה לא אראה עוד. כל אותו לילה שרתי אותו במיטה".[15] בקהילות היקים, מקפידים שלא לתת את החזנות לילד קטן, שזה נחשב כבזיון לשיר הקדוש הזה.
הפיוט עוסק בתיאורים של הבורא על ידי דימויים וכינויים שונים שהופיעו בתנ"ך ובספרות חז"ל, ומדגיש כי דימויים אלו אף שיש בהם תיאור כביכול של הבורא, הם רק תיאור של האופן בו הוא מתגלה בעולם, אבל אינם תיאור של אלוהים עצמו, דבר שאינו בר השגה לבן אנוש. הדרך היחידה לאדם להכיר את האלוהים הוא באמצעות פעולותיו בעולם: ”דִּמּוּ אוֹתְךָ וְלֹא כְּפִי יֶשְׁךָ וַיְשַׁוּוּךָ לְפִי מַעֲשֶׂיךָ”. המחבר פונה לאלוהים כביכול, ומציין שהוא נגלה לנביאים בחזיונות שונים ואף סותרים לעיתים: ” וַיֶּחֱזוּ בְךָ זִקְנָה וּבַחֲרוּת, וּשְׂעַר רֹאשְׁךָ בְּשֵׂיבָה וְשַׁחֲרוּת” - לעיתים הנביאים תיארו אותו כזקן בעל שיער שיבה, ולעיתים כבחור בעל שיער שחרות. את הסתירה לכאורה המחבר פותר בשורה הבאה: הדימויים השונים, הם צורות התגלות שונות של אלוהים לפי העניין הנידון, למשל: ”זִקְנָה בְּיוֹם דִּין וּבַחֲרוּת בְּיוֹם קְרָב”, כלומר: כשהוא נראה לנביאים בהקשר של משפט, הוא נראה כזקן, שאין ראוי ממנו לשבת ולדון, וכשהוא נראה "ביום קרב" הוא נראה כבחור, שאין ראוי ממנו להיות איש מלחמה.
האל מתגלה לנביאים בדמויות שונות, כדי לתאר הנהגות שונות (בדומה לדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, פרק א הלכה ט).
אף על פי שהדימויים נראים שונים (ואף סותרים לעיתים), מדגיש המחבר ש ”הִנְּךָ אֶחָד בְּכָל דִּמְיוֹנוֹת ”, הבורא הוא אחד, ומתגלה בצורות שונות לפי העניין.
בשיר קיים מתח מובנה סביב הניסיון לגעת באל, למרות אינסופיותו. למשל, המשפט: "ויְשַווך לפי מעשיך", הוא משפט המתאר את הקושי לגעת באלועל הדבר שהאדם נאלץ להסתפק במקומו: להכיר את האל על פי מעשיו ודימוייו הנגלים לו בלבד.
הפיוט בנוי שורות שורות, ללא בתים או פזמון. בכל שורה חריזה פנימית, אך אין חריזה משורה לשורה. בגוף הפיוט יש אקרוסטיכון אלפביתי.ארבע השורות הראשונות הן התנצלות על התעוזה לשיר שיר שכזה, ושש השורות האחרונות (מהשורה ”שִׁית הֲמוֹן שִׁירַי נָא עָלֶיךָ, וְרִנָּתִי תִקְרַב אֵלֶיךָ” ואילך) תוכנן הוא בקשה שתתקבל שירתו ברצון.
על השיר נכתב פירוש בשם "אוצר נחמד" מאת בנימין מילר.
הרב צבי יהודה קוק נתן סדרת שיעורים על השיר, וראה בו שיר נעלה מכל השירים ממינו.[16] סדרת השיעורים נערכה על ידי הרב חיים אביהוא שוורץ בספר מתוך התורה הגואלת חלק ד. לדבריו, המילים "עם דורשך דרוש" הם שיאו של השיר בה חותם המשורר "בתפלה לקב"ה שיסדר את ענייניו של עם ישראל, את סדרי גאולת ישראל".[17]
לשיר מנגינה קלאסית[18] ומנגינה אחרת, שמושרת גם היא בקהילות רבות.[19] קיימים לחנים נוספים לחגים ולשמחות, בהם לשמחת תורה ולימים נוראים. בשמחת תורה תשכ"ב לימד הרבי מלובביץ' את הניגון על שני המשפטים הראשונים של השיר.
לחנים מודרניים נוספים הם של הזמר פורת נוב[20] ושל הרב דני סגליס (ראש ישיבת ההסדר נוף הגליל).[21]
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
![]() |
![]() |
סדר השבת | ||
---|---|---|
ערב שבת | מנחה לערב שבת • תוספת שבת • הדלקת נרות | ![]() |
ליל שבת | קבלת שבת • תפילת ערבית של שבת • קידוש • סעודת ליל שבת | |
יום השבת | תפילת שחרית של שבת • תפילת מוסף של שבת • סעודת יום שבת • דרשת השבת • תפילת מנחה של שבת • סעודה שלישית | |
מוצאי שבת | תפילת ערבית למוצאי שבת • הבדלה • מלווה מלכה | |