שטפן היים

שטפן היים הוא שם העט של הלמוט פליג. היים נולד בקמניץ שבגרמניה למשפחה יהודית. למד באוניברסיטת ברלין עיתונאות ספרות ולשון גרמנית. עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 ברח לצ'כוסלובקיה, ומשם היגר לארצות הברית. בניו יורק ערך שבועון גרמני-אמריקני בשם "הד העם הגרמני". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא האמריקני כחלק מתוכנית נערי ריצ'י, ונלחם עם בעלות הברית על אדמת אירופה. הוא היה חייל מצטיין ואף זכה לכמה עיטורים וציונים לשבח; השירות הצבאי העניק לו גם אזרחות אמריקנית^[1].

היים סיים את לימודיו האקדמיים בארצות הברית והתפרסם שם כסופר, ספרו הראשון "נושאי צלב-החופש", רומן תיעודי על חייהם של החיילים האמריקנים באירופה, היה לרב-מכר.אחר כך כתב רבי-מכר נוספים, "עיני התבונה" ו״גולדסבורו", ורומן נוסף - ״בני הערובה״ - שחברת סרטי פרמאונט הפכה לסרט. בעקבות מלחמת קוריאה. היים עבר משבר של אכזבה עמוקה מדרך החיים האמריקנית, ובתוך גלי הלהט הפטריוטיים ששטפו את אמריקה, החליט להחזיר לנשיא דווייט אייזנהאואר את המדליות והעיטורים שזכה בהם במלחמת העולם. ב-1953, בשיא המלחמה הקרה, הוא שב לגרמניה והחליט להשתקע בברלין המזרחית^[1].

במזרח גרמניה, קנה לו היים עד מהרה שם של אחד מחשובי הסופרים. בסך הכל כתב היים 15 רומנים, בעיקר רומנים היסטוריים. הנושאים שבהם עסק לא היו לרוחם של השלטונות; הוא כתב על הברחות וסחר לא חוקי בין מזרח ומערב גרמניה, על צנזורה ועל המהפכה הגרמנית, מלחמת האזרחים היחידה שהתרחשה אי־פעם בגרמניה. השלטונות ראו בכך ביטוי לביקורת על נוקשותם הדוגמטית. ב-1965 אף הוקיע אותו בפומבי מנהיג המפלגה הקומוניסטית, אריך הונקר, כבוגד ברעיון הסוציאליסטי. ספריו נאסרו להפצה במזרח־גרמניה, אבל מצאו את דרכם למערב, שקיבל אותו כאחד הקולות האותנטיים ביותר שנשמעו מן העבר השני של מסך הברזל. בשנת 1972 פרסם את הספר "דוח המלך דוד", אלגוריה על שכתוב ההיסטוריה בידי מנהיגים ומלחכי הפנכה שלהם. בספר שלמה המלך מבקש לכתוב את הסיפור הרשמי על אביו דוד, בלי האכזריות, הנשים, מעשי הכפירה, המניפולציות הפוליטיות, ובלי יהונתן^[2].

בשנות השמונים הרשו לו השלטונות חופש פעולה מסוים. הוא הירבה להופיע בטלוויזיה המערב־גרמנית, ואף ביקר בישראל לרגל צאת ספרו "אחשורוש מלך היהודים" לאור. במהלך אירועי נפילת חומת ברלין,ב-4 בנובמבר 1989 נאם לפני מיליון איש בברלין^[1]. ב-1994 נבחר לפרלמנט הגרמני (הבונדסטאג), אך שנה מאוחר יותר התפטר מהפרלמנט במחאה על החלטת הצירים להעלות לעצמם את המשכורות^[3].

בשנת 1993 הוענק להיים פרס ירושלים בספרות^[4].

היים נפטר בגיל 88, בעת ששהה בישראל בוועידה בינלאומית לרגל יום השנה ה-200 להולדת המשורר היינריך היינה, ונקבר בבית הקברות היהודי בוייסנזה בברלין^[5].

• נושאי צלב-החופש: רומן, עברית: אברהם בירמן, תל אביב: נ' טברסקי, תש"י 1950.
• בני תערובות; עברית: אמיל פוירשטין, אביגדור המאירי, תל אביב: צ' ליינמן, תש"ד 1944.
• אחשוורוש, היהודי הנודד; תרגמה מגרמנית: נילי מירסקי, תל אביב: עם עובד (ספרייה לעם), 1983. – סאטירה פוליטית שנונה, המביאה את עלילותיהם של היהודי הנודד אחשוורוש ויריבו הנצחי השטן^[6].
• דוח המלך דוד; עברית: ברוריה בן-ברוך, ירושלים: כתר, 1987. – סיפורו של איתן האזרחי, שנשכר על ידי שלמה המלך לכתוב את תולדות חיי אביו דוד המלך^[7].
• קולין; תרגם מגרמנית יעקב גוטשלק, תל אביב: ספרית פועלים, 1993^[8].
• ספר דוד המלך; מחזה מאת רועי חן על פי ספרו של שטפן היים דוח המלך דוד, שעלה בתיאטרון גשר ב-2016, בימויו של יבגני אריה^[9]/

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שטפן היים

• אתר האינטרנט הרשמי של שטפן היים (בגרמנית)

• שטפן היים, ברשת החברתית Goodreads
• סטפן הים (1913-2001), דף שער בספרייה הלאומית
• צפריר כהן, היהודי הנצחי - עם מותו של הסופר היהודי-הגרמני שטפן היים, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2001