שטיפ (במקדונית: Штип) היא העיר הגדולה ביותר במזרח מקדוניה הצפונית, היא מרכז תעשיית הטקסטיל במדינה ובסמוך אליה נובעים מקורותיו של נהר בְּרֶגָלְנִיצַה. העיר ממוקמת 86 קילומטרים מהבירהסקופיה ו-40 קילומטרים מוולס.
בראשית המאה ה-21 הפכה שטיפ מרכז ארצי ליצור והפצת מוצרי טקסטיל, בשיתוף ומימון חברות מגרמניה, בלגיה, הולנד וספרד. כמו כן בעיר מפעלים לעיבוד עורות וייצור נעליים. בשטיפ תעשיית מזון מפותחות בעיקר בתחום השימורים, ייצור שמן ומוצרי חלב. בעיר הוקם אזור תעשייה חדיש ומתוכנן להקים גם שדה תעופה.[2]
תחנת הרכבת ממוקמת בצפון העיר ברובע זלזניקה ומופעלים דרכה קווים ישירים לוולס וסקופיה שבמערב מקדוניה הצפונית וקוצ'אני שבמזרחה. דרך העיר עוברים הכבישים המהירים: M5 לקוצ'אני, E-75 לוולס ו-R-601 לראדוביש.[3]
אוכלוסיית העיר מהווה 3.1% מאוכלוסיית מקדוניה הצפונית. 87% מאוכלוסיית העיר הם ממוצא מקדוני, 4.6% הם צוענים, 4.3% ולאכים, 2.7% טורקים והשאר בני לאומים שונים. 49.95% הם גברים ו-50.05% הן נשים.[4] אוכלוסיית העיר מצויה במגמת קיטון טבעי, (שיעור תמותה לעומת ילודה), ובמגמת הגירה שלילית. בין השנים 1991–2002 קטנה כמות האוכלוסין ב-17.9%.
בשטיפ שורר אקלים ממוזג. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא C° 12.7, כשערכי הקיצון הממוצעים נעים מ-C° 0.5 בינואר ועד C° 23 בחודשים יולי ואוגוסט. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 485 מילימטרים והחודש הגשום בשנה הוא מאי ובו יורדים בממוצע 58 מילימטרים של משקעים.[5]
בעיר מנזר בן המאה ה-14, שרידי מבצר ביזנטי ובאזאר מקורה מהתקופה העות'מאנית. בסמיכות לשטיפ מצוים שרידי העיר הביזנטית בארגאלה שחרבה במאה ה-6. מ-1986 מתקיים בעיר פסטיבל פופ שנתי המכונה מאק-פסט אשר נודע בכל מקדוניה הצפונית ובחודשים יולי–אוגוסט מתקיים יריד אמנויות שנתי.
לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקמה ממלכת יוגוסלביה, קהילת יהודי שטיפ הייתה אחת מ-117 הקהילות המאורגנות בממלכה ובפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה 800 נפשות. הרובע היהודי מוקם בצפונה של העיר והיו משפחות מועטות שהתגוררו בדרום העיר. בפרוץ הקרבות נמלטו מקצת מבני הקהילה כנראה לאלבניה.[9]
ב-1 במרץ1941 הצטרפה בולגריה להסכם התלת-צדדי, הורמאכט נכנס לשטחה ללא קרב והשתמש באדמתה כבסיס להכנעת ממלכת יוגוסלביה. באפריל נמסרה מקדוניה הווארדארית לחזקת הבולגרים, תוך הבטחה להכרה בתביעותיהם הטריטוריאליות לאחר תום מלחמת העולם השנייה. על יהודי העיר הוחל החוק להגנת האומה, הם נצטוו לענוד טלאי צהוב וכל הגברים בגילאי 20–40 גויסו לעבודות כפייה.[9] באמצעות חקיקה מיוחדת, נמנעה מיהודי שטיפ אזרחות בולגרית והם נותרו מחוסרי אזרחות.[10]
ב-11 במרץ1943 ב-5 לפנות בוקר, נערכה אקציה בעיר על ידי שוטרים וחיילים בולגרים ובמהלכה נעצרו 546 מבני הקהילה היהודית. היהודים הועמסו על רכבות משא ונשלחו לעיר סקופיה שם הושמו במעצר ביחד עם בני קהילות סקופיה וביטולהבמחנה המעצר מונופול, ששכן בתוך בית חרושת לטבק בעיר. השוטרים הבולגרים הכו את בני הקהילה ובמיוחד את רבה ותועדו מעשי אונס.[11]
מנהל בנק בעיר שטיפ תיאר את המראות:
”הייתי מזועזע ממראה גברים, נשים, זקנים, ילדים, חולים ותינוקות, שהועמסו כמו בקר לתוך קרונות משא”.[12]
ב-22 במרץ, 25 במרץ וב-29 במרץ 1943, גורשו כל היהודים שהיו עצורים במחנה מונופול בשלושה משלוחי רכבת אל מחנה ההשמדה טרבלינקה. רק 196 מתוך 7,160 המגורשים, מתוכם יהודים בודדים משטיפ ניצלו בתום המלחמה.[13]
בראשית המאה ה-21 לא התגוררו יהודים בעיר, אך הוקמה אנדרטה לזכר קורבנות השואה.[14] ב-13 במאי2009 הכריזה הנהלת המוזיאון המקומי, כי בכוונתה להתחיל בעבודות שיקום ושימור בית העלמין היהודי העתיק בעיר בסיוע מימון שהתקבל מהממשל המקדוני.[6] מבדיקה שנערכה באתר החרב עולה, כי קיימים שרידים של 120 מצבות המפוזרים על פני המדרון בו ממוקם בית העלמין.[14][15]