שח כפול
 בערך זה נעשה שימוש |
שח כפול הוא הזזת כלי במשחק השחמט כך שיאיים בעצמו על מלכו של היריב ובמקביל יפתח קו התקפה מול המלך היריב לכלי העומד מאחריו, כלומר, שילוב של "שח ישיר" ו"שח עקיף" במהלך אחד.
בשם שח מכונה המצב, שבו אחד השחקנים מתקיף את המלך של יריבו (כלומר, המלך עומד במצב שבו במהלך הבא הוא עתיד להילקח אם לא תיעשה כל פעולה). במצב של שח הצד של המלך המותקף חייב לגרום להפסקת מצב השח בכל דרך אפשרית - בין אם על ידי הכאת הכלי התוקף, בין אם על ידי חסימת מסלול ההתקפה ובין אם על ידי הזזת המלך - אך אסור להזיזו למשבצת שמותקפת. אם אף אחת מפעולות אלה אינה אפשרית לביצוע, נקרא המצב מט. מי שמשיג מט מנצח במשחק.
בניגוד למצבים האפשריים במקרה של שח בודד, בשח כפול על המלך לנוע למשבצת פנויה, אין דרך לחסום או להכות בו זמנית את שני הכלים התוקפים. שחקני שחמט מאוד נזהרים מקבלת שח כפול, עקב התוצאות הקשות שנגרמות בדרך כלל משח כפול.
דוגמאות סינתטיות
|
בעמדה זו המסע רה6++ הוא דוגמה לשח כפול
|
כאן יש דוגמה נדירה לשח כפול שמתרחש ללא תנועת אחד הכלים המאיימים. אם מסעו האחרון של השחור היה ז5 (מערוגה ז7), יכול הלבן להכות את הרגלי דרך הילוכו ח:ז6 ולאיים בשח הן על ידי הרץ והן על ידי הצריח. במציאות אירוע כזה הוא נדיר ביותר אך לעיתים קיים בבעיות שחמט.
דוגמאות ממשחקים
הנה דוגמה קצרה מפתיחת גמביט המלך: 1. ה4 ה5 2. ו4 ה:ו4 3. פו3 ד5 4. פג3 ד:ה4 5. פ:ה4 רז4 6. מהה2 ר:ו3 7. פו6 מט
|
תשומת לב לכך ששני הכלים המאיימים על השחור נמצאים תחת איום. במשחקים ברמה גבוהה נדיר למצוא מקרים כאלו, כי נדרשת טעות חמורה כדי שאיום בשח כפול יצא לפועל.
הנה דוגמה נוספת מפתיחה איטלקית:
1. ה4 ה5 2. פו3 פג6 3. רג4 רג5 4. ד3 פזה7 (המסע המקובל הוא פו6, המונע מהלבן את המסע מהח5) 5. פז5 0-0 6. מהח5 (כלי שלישי מאיים על הרגלי ב-ו7) ח6 7. פ:ו7 (מאיים על המלכה. על השחור להקריב טיב (להכות את הפרש בצריח) אך בכל מקרה מצבו קשה) מהה8 8. פ:ח6 שח כפול מח7 9. פו7+ מז8 10. מהח8 מט.
|
הנה דוגמה נוספת מהפתיחה הסקוטית:
1. ה4 ה5 2. פו3 פג6 3. ד4 פ:ד4 (מקובל ה:ד4) 4. פ:ה5 פה6 5. רג4 ו6 (מסע זה פותח את האלכסון ח5-ה8 למלכה הלבנה ויש להימנע ממנו) 6. מהח5+ ז6 7. פ:ז6 פז7 (השחור מתקיף את המלכה הלבנה, ומונע שח נגלה, אך ללבן יש אפשרות למט כפוי) 8. ר:ו7+ (הלבן מקריב רץ, כדי לגרור את המלך השחור לערוגה בה יקבל מט כפול) מ:ו7 9. פה5+ מה6 10. מהו7+ מד6 (אם מ:ה5 11. מהד5 מט) 11. פג4+ מג5 12. מהד5+ מב4 13. א3+ מא4 14. ב3 או פג3 או מהא5 מט.
|
הנה דוגמה נוספת מפתיחת שלושת הפרשים:
1. ה4 ה5 2. פו3 פג6 3. פג3 ו5 4. ד4 ו:ה4 5. פ:ה5 פו6 6. רג4 ד5 7. פ:ד5 פ:ד5 8. מהח5+ ז6 9. פ:ז6 פו6 10. רו7+ מ:ו7 (לא עוזר גם 10...מד7 11. מהו5+ מד6 12. רו4+ פה5 13. ר:ה5+ וללבן יתרון חומרי מכריע) 11. פה5+ מה7 12. מהו7+ מד6 13. פג4 מט.
|
דוגמאות ממשחקי אמנים
בסיום המשחק המפורסם ירוק העד בין אדולף אנדרסן לז'אן דיפרן שהתקיים בברלין בשנת 1854, שיחק אנדרסן את המסע 22. רו5+ (מערוגה ד3)
|
העמדה לאחר 22. רו5
מה8 23. רד7+ מו8 24. ר:ה7 מט.
|
העמדה בסיום המשחק
משחק בין ריכרד רטי (בלבן) לסבלי טרטקובר שהתקיים בווינה בשנת 1910, מציג הקרבת מלכה מרשימה - הגנת קארו קאן.[1]
1. ה4 ג6 2. ד4 ד5 3. פג3 ד:ה4 4. פ:ה4 פו6 5. מהד3 ה5 6. ד:ה5 מהא5+ 7. רד2 מה:ה5 8. 0-0-0 פ:ה4 9. מהד8+ ! מ:ד8 10. רז5+ מג7 11. רד8 מט (אם 10...מה8 11. צד8 מט).
|
משחק זה הופיע בספרים רבים, וטרטקובר עצמו כתב על משחק זה בספרו Breviary of Chess, "שיותר מכל מילה כתובה, משחק זה ממחיש את עוצמתו של השח הכפול."
רטי, כשחקן מקצועני בוודאי הכיר משחקים קודמים בהם הוקרבה המלכה כדי לאפשר שח כפול, אך היצירה שלו היא המושלמת מכולם. הנה כמה דוגמאות:
משחק בין ג'ון ויליאם שולטן-ברנרד הורביץ, שהתקיים בלונדון, בשנת 1846.[2]
1. ה4 ה5 2. רג4 פו6 3. פג3 ב5 4. ר:ב5 רג5 5. ד3 ג6 6. רג4 מהב6 7. מהה2 ד5 8. ה:ד5 0-0 (בעמדה זו ללבן יתרון משמעותי. עליו לפתח את כליו ולהכין הצרחה. למשל 9. פו3, המסע פה4 שומט את היתרון ומנוגד לעקרון כי אין להזיז אותו כלי פעמיים בפתיחת המשחק) 9. פה4 פ:ה4 10. ד:ה4 ר:ו2+ 11. מה:ו2 מהב4+ 12. רד2 מה:ג4 13. מהו3 (עדיף 13. מהה2) ו5 14. ה:ו5 (זו כבר שגיאה, עדיף 14. ב3 או מהה2) ר:ו5 15. מהז3 (זו השגיאה שמאפשרת את הסיום המרשים של המשחק, יש לשחק ב3) מהו1+ 16. מ:ו1 רד3+ 17. מה1 צו1 מט.
|
משחק בין אמן פולני בשם מזוסקי (Ladislas Maczuski) לבין איגנץ קוליש.[3]
1. ה4 ה5 2. פו3 פג6 3. ד4 ה:ד4 4. פ:ד4 מהח4 5. פג3 רב4 6. מהד3 (עדיף רה2) פו6 7. פ:ג6 ד:ג6 8. רד2 ר:ג3 9. ר:ג3 פ:ה4 (עדיף להצריח, ולהרחיק את הסכנה) 10. מהד4 מהה7 11. 0-0-0 מהז5+ (על השחור היה לשחק פ:ג3, מסע זה עושה רושם שהאמן המנוסה לא העריך את עוצמתו של יריבו הצעיר) 12. ו4 מה:ו4+ 13. רד2 מהז4 14. מהד8+ מ:ד8 15. רז5+ מה8 16. צד8 מט.
|
משחק בין ארנסט פלקבר ששיחק בלבן כנגד סימפסון בשחור, ללא הפרש ב-ב-1. במאה ה-19 היה מקובל ששחקן חזק נותן יתרון חומרי לשחקן החלש יותר, כדי לאזן את הסיכויים.
1. ה4 ה5 2. ו4 ה:ו4 3. פו3 ז5 4. רג4 רז7 5. ד4 ד6 6. מהד3 ג6 7. ח4 ח6 8. רד2 מהו6 9. ח:ז5 ח:ז5 10. צ:ח8 ר:ח8 11. ה5 ד:ה5 12. ד:ה5 מהז7 (עדיף מהח6) 13. 0-0-0 פה7? 14. מהד8+! מ:ד8 15. רא5+ מה8 16. צד8 מט.
|
משחק בין פרד לאזארד (בלבן) שחי בין השנים 1883–1948, אמן שחמט צרפתי, מחבר בעיות מפורסם שזכה בתחרויות רבות. היה ידוע בזכות כישוריו בשלב סיום המשחק. בשחור משחק רוברט קרפו, שחי בין השנים 1900–1994 והיה שלוש פעמים אלוף צרפת, בשנים 1924, 1925 ו-1941.
המשחק נפתח בפתיחה הוינאית:[4]
1. ה4 ה5 2. פג3 פו6 3. ו4 ד5 4. ו:ה5 פ:ה4 5 פו3 פג6 6. רה2 רג5 7. ד4 פ:ד4 8. פ:ד4 מהח4+ 9. ז3 פ:ז3 10. פו3 רו2+ 11. מ:ו2 פה4+ 12. מה3 מהו2+ 13. מד3 רו5 14. מהז1 פז5 + ולבן נכנע.
|
זה סיום המשחק כפי שמופיע בקישור מעלה. במקור אחר מצוין כי השחור שיחק 12...מהח6+ והלבן נכנע. (גרסה זו סבירה יותר כי בעמדה זו הלבן עומד אבוד, על 13. מד4 השחור עונה מהב6+ 14. מד3 פו2+ והשחור זוכה במלכה הלבנה. בגרסה שמופיעה בקישור המסע 14. מהז1 הוא שגיאה גסה. סביר להניח שאמן ברמתו של לאזארד לא היה עושה אותה. במקום מסע זה 14. רו4 או פ:ה4 משאירים עדיין סיכויים ללבן).