שושנת הרוחות

שושנת הרוחות בעלת 16 הכיוונים, היא פרי המצאתו של טימוסתנס מרודוס, ספן ומלומד שחי במאה השלישית לפנה"ס. תלמי השני, מלך מצרים מינה אותו לנתב ראשי בצי האוניות שלו, מכיוון שתלמי אהב מאוד טכנולוגיה ומדע, ובימיהם התקדמה מצרים בתחומים רבים בצעדי ענק, וביניהם הניווט.

טימוסתנס חיבר ספר של הוראות שיט לטובת הצי המצרי. בנוסף לכך היו בספר הנחיות לניווט, שהתבססו על שושנת הרוחות בעלת 16 כיוונים. בעקבות ספר זה יצאו במשך השנים עוד ועוד ספרי שיט, שנהיו חיוניים לספנים וליורדי הים.

לפני פיתוח שושנת המצפן, שושנת הרוחות נכללה במפות על מנת ליידע את הקורא באילו כיוונים נשבו 8 הרוחות העיקריות (ולפעמים 8 חצאי רוחות ו-16 רבעי רוחות) בתצוגת התוכנית. לא נעשה הבדל בין כיוונים קרדינליים לבין הרוחות שנשבו מאותם כיוונים. הצפון הוצג באמצעות פלר דה ליס, בעוד המזרח הוצג כצלב נוצרי כדי לציין את כיוון ירושלים מאירופה.

שושנת הרוחות המודרנית, המוצגת בפורמט מעגלי, מציגה את תדירות הרוחות הנושבות מכיוונים מסוימים לאורך תקופה מוגדרת. אורך כל "חישור" מסביב למעגל קשור לתדירות שבה הרוח נושבת מכיוון מסוים ליחידת זמן. כל מעגל קונצנטרי מייצג תדר שונה, הנובע מאפס במרכז לתדרים גדלים במעגלים החיצוניים. תצוגת שושנת הרוחות עשויה להכיל מידע נוסף, בכך שכל חישור מחולק לרצועות המקודדות בצבע ומציגות את טווחי מהירות הרוח. בשושנת הרוחות יש בדרך כלל ב-16 כיוונים קרדינליים, כגון צפון (N), NNE, NE וכו', למרות שהם עשויים להיות מחולקים ל-32 כיוונים. מבחינת מדידת זווית במעלות, צפון מתאים ל-0°/360°, מזרח ל-90°, דרום ל-180° ומערב ל-270°.

אחד הצעדים המקדימים שננקטים בבניית מסלולי המראה בשדה התעופה הוא היעזרות בשושנת הרוחות, מכיוון שלמטוסים יכולה להיות מהירות קרקע נמוכה יותר גם בנחיתה וגם בהמראה כשהם פונים נגד הרוח.

בתנ"ך השמות "קדם", "קדים", "קדמה" ומזרח מכוונים למזרח^[3], המונח "ימה" מכוון למערב, המונחים צפון ושמאל מכוונים לצפון והשמות "נגבה", "ימין" ו"דרום" מכוונים לדרום.

שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה

— בראשית, י"ג, י"ד

מנקודת מבטו של אדם הניצב ופניו קדימה אל כיוון זריחת השמש במזרח.

נחלתם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה

— במדבר, ל"ד, ט"ו

ובגבו הים התיכון, הנקרא לעיתים גם הים האחרון, ייתכן מלשון אחורי.

וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן

— דברים, ל"ד, ב'

בנקודת מבט זו, בה הפנים למזרח והגב למערב, התקבעו גם הכיוונים בהתאמה ימין (=תימן) ודרום ושמאל וצפון^[4]

בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ דֶּרֶךְ תֵּימָנָה וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם וְהִנָּבֵא אֶל יַעַר הַשָּׂדֶה נֶגֶב

— יחזקאל, כ"א, ב'

וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק

— בראשית, י"ד, ט"ו

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: שושנת הרוחות
טקסט בוויקיטקסט: שמות ארבע רוחות השמים במקרא
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שושנת הרוחות

• כיוונים, ארבע רוחות השמיים, שושנת הרוחות, באתר לרגו