שגרירות ישראל בוורשה

השגרירות כוללת:

• מחלקה כלכלית
• מחלקת העיתונות
• מחלקת התרבות
• המדור הקונסולרי
• מחלקת חסידי אומות העולם
• מחלקת החינוך

מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל נספחות כלכלית בוורשה, הפועלת לקידום הסחר בין המדינות ומסייעת לחברות ישראליות, המעוניינות לפעול במדינה. הנספח הכלכלי בוורשה (אחראי גם על צ'כיה) הוא טל הרמלין^[1].

הייצוג הראשון של היישוב היהודי בארץ ישראל בפולין היה ייצוג המשרד הארצישראלי, שנפתח בוורשה בשנת 1918.

בעקבות הכרזת העצמאות של מדינת ישראל ב-14 במאי 1948, פולין הייתה אחת מהמדינות הראשונות אשר הכריזו על הכרה רשמית במדינה החדשה, ועל נכונותה לכונן עמה יחסים דיפלומטיים מלאים ורשמיים (אחרי ברית המועצות, צ'כוסלובקיה וניקרגואה).

בספטמבר 1948 הגיעה לפולין המשלחת הדיפלומטית הישראלית הראשונה, בראשותו של הציר ישראל ברזילי^[2] (ברזילי שימש קודם להקמת המדינה כנציג השומר הצעיר בפולין)^[3]. ב-26 בספטמבר 1948 ייסדה המשלחת את צירות ישראל בוורשה, שהייתה הנציגות הדיפלומטית הראשונה שהקימה מדינת ישראל^[4].

בתחילה השגרירות הייתה ממוקמת בבניין של מלון בריסטול (קרקובסקיה פשדמיישצ'ה 42-44). בשנת 1950 עברה השגרירות לסמטת סוכה 24. מ-1964 מחזיקה ישראל בבניין ברחוב קז'יביצקי 24.

במאי 1949 עמד ציר מדינת ישראל בפולין בראש טקס לציון שש שנים למרד גטו ורשה, בו השתתפו אלפי יהודים ופולנים^[5].

באפריל 1963 שודרגה צירות ישראל בפולין למעמד של שגרירות, במקביל לשדרוגה של שגרירות פולין בישראל^[6].

המשבר הפוליטי בפולין (אנ'), לצד מלחמת ששת הימים וניתוק הקשרים הכללי מצד הגוש הקומוניסטי גרם לניתוק היחסים בין פולין לישראל ב-1967 ולסגירת השגרירות. ב-6 ביוני, יום לאחר פרוץ המלחמה, הודיעה ממשלת פולין על ניתוק מוחלט של היחסים הדיפלומטיים והכלכליים שבין ישראל לפולין, והצהירה על "תמיכתה המלאה במאבקן הצודק של הרפובליקה הערבית המאוחדת ומדינות ערב המאוחדות כנגד התוקפן [ישראל]". דב סתת, שגריר ישראל בוורשה בעת ניתוק היחסים, סיפר כי בכיר פולני במשרד החוץ אמר לו שניתוק היחסים יהיה זמני למספר חודשים ונעשה בלחץ הסובייטים^[7]. שגרירות פולין בישראל נסגרה ב-18 ביולי 1967^[8]. בעקבות ניתוק היחסים הפסיקה שגרירות הולנד בפולין לשמש כנציגות ישראל בפולין^[9].

בסוף 1984 החלו דיונים על חידוש הסחר בין המדינות^[10], ובאפריל 1986 ישראל ופולין הסכימו להחליף נציגים דיפלומטיים^[11] באוקטובר 1988, לאחר פגישה של שר החוץ שמעון פרס עם שר החוץ הפולני, הוסכם להעלות את היחסים בין המדינות לדרג צירות^[12]. ב-1990 הנציגות של פולין הועלתה שוב לדרג שגרירות.

בשנת 2009, במהלך שיפוץ בניין השגרירות, שוכן הנציגות הישראלית באופן זמני בבניין מילניום פלאזה בשדרות ירוזולימסקייה 123a.

ביוני 2021 אישר הסיים הפולני חקיקה המבקשת למחוק או להפסיק תביעות רכוש תלויות ועומדות, שלא הגיעו להכרעה ב-30 השנים האחרונות. לאחר שנשיא פולין אנדז'יי דודה חתם על החוק, שר החוץ יאיר לפיד הורה לממונה על השגרירות לחזור לישראל להתייעצויות, ללא הגבלת זמן^[13].

בדצמבר 2021 משרד החוץ הפולני החליט להגביל את שיתופי פעולה עם השגרירות מסיבות הקשורות לפרוטוקול הדיפלומטי.

על רקע הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022, שר החוץ יאיר לפיד הנחה על יציאתו של השגריר, ד"ר יעקב ליבנה, לוורשה ותום המשבר הדיפלומטי^[14][15]. ביולי 2022 הגיש ליבנה את כתב האמנתו לנשיא פולין אנדז'יי דודה^[16].

• ישראל ברזילי (1948–1951)
• אריה לאון קובובי (1951–1952)
• משה אבידן (1952–1956)
• כתריאל כץ (1956–1958)
• רחבעם אמיר (1958–1961)
• ויקטור פישל (1961–1964)
• דב סתת (1964–1967)
• מרדכי פלצור (1987–1990)
• מירון גיירון גורדון (1990–1993)
• יגאל ענתבי (1997–2000)
• שבח וייס (2000–2003)
• דוד פלג (2003–2009)
• צבי רבנר (2009–2014)
• אנה אזרי (2014–2019)
• אלכסנדר בן צבי (2019–2020)
• יעקב ליבנה (2022–הווה)^[17]

• שגרירות פולין בישראל

• פולין, זכרונות ותובנות משליחות דיפלומטית, הוצאת ניב|, 2021

מדיה וקבצים בנושא שגרירות ישראל בוורשה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של שגרירות ישראל בוורשה