שבחי הסכלות

הספר כתוב כנאום ציני של אלת הסכלות (הטיפשות) היוונית "סטולטיציה" המסביר את עליונות הסכלות. האלה סוקרת באופן שיטתי את כל החברה ואת שלבי החיים החל מהלידה ועד לזקנה ולמוות. כמו כן, היא סוקרת את דרגות הכנסייה והאצולה ואת האמונות הקתוליות ומראה את השפעתה שם. למשל, "בלעדי לא היה קיים כל קשר בר קיימא- שום עם לא היה יכול לשאת זמן רב את מלכו, האדון את עבדו, לא שפחה את גבירתה"^[1]. הספר מחולק לפרקים קצרים שאורכם כעמוד כל אחד בהם היא טוענת על חלקים שונים בחברה ועל השפעת הטיפשות בהן.

הספר נכתב להנאתו האישית של ארסמוס ולידידו תומאס מור (אליו הספר גם מוקדש). הספר נכתב באנגליה בשנת 1509 בלילה אחד. הספר, משתמש באלת הסכלות כדרך להעביר ביקורת על החברה והכנסייה למרות האינקוויזיציה הקתולית שכן אי-אפשר להתייחס ברצינות למה שנאמר על ידי אלת הסכלות.

הספר היה בעל השפעה אדירה. הוא הופץ במהירות ברחבי אירופה והיה ל"רב-מכר". הוא פרץ את הדרך לרפורמציה הפרוטסטנטית בכך שהציג את הכנסייה הקתולית כמושחתת ומגוחכת^[2]. כך למשל הוא כותב "כמה יתרונות היו נשללים מכס-האפיפיור, אילו נחה עליו, ולו לרגע קט החוכמה?... מה היה נשאר מכל העושר הזה, הכבוד, השלטון, הניצחונות, המשרות, התרת העבדות, המיסים, האינדולגנציות,..., התענוגות? במקומן היו באים נדודי שינה, תעניות, דמעות, דרשות, תפילות, לימוד, אנחות חרטה ואלף דאגות כבדות אחרות^[3]".

• ארסמוס מרוטרדאם שבחי הסיכלות; תרגם מלאטינית: חיים הלפרין; העיטורים בספר מאת האנס הולבין הבן, מרחביה: ספרית הפועלים, תשכ"ו.

עיבוד:

• שלמה ראָבין, תהלת הכסילים, או, צואת בעור בן חמור: הלצה בחמשה עשר פרקים, וינה: געארג בראג, תר"מ.

• סטפן צוויג, ארסמוס מרוטרדם, כרמל, 2004, עמ' 83–94.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: שבחי הסכלות
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שבחי הסכלות

• חיים הלפרין, הטפשות תהלל נפשה, דבר, 31 במרץ 1961
• מרדכי אבישי, שבחי הסיכלות לארסמוס, מעריב, 26 בדצמבר 1969
• שעה היסטורית 70 - נסיך ההומניסטים - על ארסמוס, איש רוטרדם, סרטון באתר יוטיוב