רפאל בשן

בשן נולד בשם רפאל בלומנשטיין בל' בכסלו תרצ"א 1930 בדרזדן שבגרמניה, בן ליעקב וסידוניה בלומנשטיין. בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עלה עם הוריו לארץ ישראל והמשפחה השתקעה בשכונת הדר הכרמל בחיפה. לאביו הייתה חנות נעליים על הכרמל (עד שלימים, בבגרותו של בשן, פשט את הרגל).בגיל שלוש לקה בשן בשיתוק כתוצאה ממחלת הפוליו, שבאותה תקופה טרם נמצא לה חיסון. בעקבות המחלה נותרה ידו הימנית משותקת.לימים ראיין בשן את אלברט סייבין, ממציא החיסון נגד חיידק פוליו, ולא הסתיר את התרגשותו.על בשן עברה ילדות לא מאושרת עם הוריו ועם אחותו הצעירה רחל.הוא התחנך בבית הספר הריאלי בחיפה. בבית הספר לא הצטיין בלימודיו ועבר לבית ספר דתי. לאחר שחזר בתשובה באופן מתון, היה לחבר ב"נוער מזרחי" והצטרף למחזור הראשון של הישיבה התיכונית (הפנימייה) מדרשיית נועם פרדס חנה. היה מעורכי ביטאון הישיבות. הוא לא סיים את לימודיו בישיבה התיכונית, ותחת זאת הלך ללמוד בישיבת "מרכז הרב" הציונית דתית יחד עם שמואל אבידור הכהן המבוגר ממנו, שאותו הכיר בשן כשהכהן היה מדריך בתנועה.

בגיל 17 החל בשן לעבוד ככתב החדשות בחיפה של ביטאון פאג"י, "הקול", בעריכתו של אוריאל צימר. במקביל כתב בעיתונים נוספים, בהם "העולם הזה" של אורי אבנרי. בשלב מסוים התקבל לעבודה כעוזרו של כתב "ידיעות אחרונות" בחיפה, לאחר שעורך החדשות בעיתון, דב יודקובסקי, המליץ לאחרון לקחת "עוזר". עיקר עבודתו היה כיסוי בתי המשפט. במסגרת עבודתו בחיפה הכיר בשן את אשתו לימים, רות בונדי (ילידת 1923), עולה חדשה (עלתה ב-1949) ניצולת השואה, שהייתה הכתבת המקומית של "הדור", עיתון אחר-הצהריים של מפא"י.

בשנת 1950 הגיע לחיפה ד"ר עזריאל קרליבך, עורך "מעריב", וצירף את בשן לצוות העיתון. בתוך זמן קצר מאס בשן בדיווח חדשותי, והחל לכתוב סדרת ראיונות בשם "היו בכותרות – היכן הם היום?", שבהם התחקה אחר אישים שהתפרסמו בארץ עד זמן קצר לפני כן, ודיווחים על אודותיהם משחדלו להופיע בעיתונים, וכן טור אישי קטן בשם "פנס כיס", שבו הפנה את המבט לאירועים קטנים וחשף בהם משמעויות נסתרות וסמלים.

ראיונותיו – "ריאיון השבוע" – שבהם ראיין אנשי מפתח מכל התחומים, מילאו עמוד שלם במוסף יום ו' של "מעריב". בשן נהג לכלול בראיונותיו מסגרות קטנות ובהן תיאור המרואיין ואִמרות כנף שלו (כגון: "תוך שאנו לוגמים תה בביתו הצנוע, העיר לפתע..."). הסוגריים התיאוריים היו המצאה ייחודית של בשן. מאחר שלא הייתה אז טלוויזיה, הריאיון של רפאל בשן היווה מעין תחליף למדיום. עם בוא שידורי הטלוויזיה ניתנה לבשן הזדמנות להתבטא במדיום זה. אחת התוכניות הראשונות ששידרה הייתה "במזל כוכב", שהביאה לציבור הצופים כוכבים דוגמת שושנה דמארי ויוסי בנאי בין היתר כשהם ספונים בביתם ומאחורי הקלעים. הרעיונאי של תוכניות אלו היה בשן.

מ-1955 היה בשן חבר מערכת עיתון "מעריב".בשנת 1962 זכה בפרס סוקולוב לעיתונאות.^[1]משנת 1962 היה כתב "מעריב" בלונדון למשך 15 חודשים.^[2] בהמשך יצא לשליחות בניו יורק.בשנת 1970 "ערק" מ"מעריב" ל"ידיעות אחרונות".

במשך 25 שנה ראיין בשן אישים בולטים רבים בישראל ובעולם, בהם פוליטיקאים ומנהיגים (בהם דוד בן-גוריון, עזר ויצמן, משה דיין,^[3] יגאל אלון, גולדה מאיר,^[4] אבא אבן,^[5] אבא הלל סילבר,^[6] פנחס לבון^[7], לוי אשכול^[8]), אנשי צבא (הרמטכ"ל חיים לסקוב^[9], הרב הראשי לצה"ל שלמה גורן^[10]), אנשי רוח ואמנים (בהם מרטין בובר,^[11] המשורר אורי צבי גרינברג, המשורר אברהם שלונסקי,^[12] הסופר ש"י עגנון, הסופר מכס ברוד;^[13] שחקנית הקולנוע והזמרת מרלן דיטריך, הכנר היהודי-סובייטי דוד אויסטרך, המשפטן היהודי-צרפתי חתן פרס נובל לשלום רנה קאסן^[14]) ומדענים.בספר הראיונות שלו "יש לי ריאיון" (תל אביב 1965) פרסם גם ריאיון שערך עם עצמו.בעקבות ריאיון עם יהורם גאון לאחר יציאת הסרט "קזבלן" הפכו השניים לחברים קרובים.

בשנת 1954 נישא בשן לרות בונדי, וב-18 בדצמבר 1956 נולדה בתם היחידה, טל בשן (לימים עיתונאית ב"מעריב").

החל באמצע שנות ה-60 התמודד בשן עם אלכוהוליזם שהלך והחריף, וסירב לעבור גמילה מאלכוהול.^[15] על רקע זה, בשנת 1981 נפרדה רות בונדי מבשן.בשן נטר טינה לגרושתו ובתם, וניתק עמן קשר, גם לאחר הולדת נכדיו. לימים מצא בשן חברה לחיים, רווקה צעירה ממנו ב­-15 שנה, בעלת מכון קוסמטי. הוא התגורר ברמת גן, יצא לגמלאות מוקדמות ופרש לחלוטין מהכתיבה.^[16]

רפאל בשן נפטר בי"א בחשון תשס"א, 9 בנובמבר 2000, בגיל 70. נקבר בבית העלמין ירקון.^[17]

• שיחות חולין של ויצמן / ראיין, לקט וערך רפאל בשן, ירושלים: הספרייה הציונית, תשכ"ג 1963. ("לקט אנקדוטות, אמרות שנונות ואפוריזמים מפי נשיאה הראשון של מדינת ישראל, עם פרקי זכרונות עליו, מפי מקורביו")
• יש לי ריאיון: ראיונות נבחרים וחדשים, תל אביב: עם עובד, תשכ"ה 1965.
• הניצחון: מלחמת ששת הימים, תשכ"ז 1967 / העורך: אהד זמורה; סיפור המערכה: רפאל בשן; הקדמה: חיים הרצוג; העורך הגרפי: שמואל ברנד, תל אביב: א' לוין-אפשטין, תשכ"ז 1967. (תורגם לאנגלית ולצרפתית)

בעריכתו:

• טוביה פרידמן (הצייד), 15 שנים רדפתי אחרי אייכמן (ערוך בידי משה מייזלס ורפאל בשן), ירושלים: אחיאסף, תשכ"א 1961.
• רות בונדי, אהד זמורה, רפאל בשן (עורכים), לא על החרב לבדה: הספור המופלא על גבורת עם ישראל וניצחונו במלחמת ששת הימים, תל אביב: א' לוין אפשטין, תשכ"ח 1968. (רשימות ומאמרים שנכתבו ערב מלחמת ששת הימים, תוך כדי הקרבות ובעקבות הניצחון; תורגם לאנגלית)^[18]

• דוד תדהר (עורך), "רפאל בשן (בלומנשטיין)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3743
• לרגל זכייתו בפרס סוקולוב:
  • י. לפיד, מדברים עליהם השבוע: אגב עישון סיגריה, מעריב, 10 באוגוסט 1962 (ריאיון קצר של לפיד עם בשן, שנערך בסגנונו של בשן)
  • ד. ל., מעט לעט: פרס סוקולוב, 1962, מעריב, 10 באוגוסט 1962
• לרגל צאת ספרו של בשן "יש לי ריאיון":
  • מרדכי ברקאי, הדברים שאינם חולפים עם השבוע, דבר, 26 במרץ 1965, המשך
  • ד. ל., מעט לעט: היודע לשאול, מעריב, 16 באפריל 1965
• טל בשן, אבי, רפאל בשן: טל בשן נפרדת, ברשימה אישית יוצאת דופן, מאביה, העיתונאי רפאל בשן, שהלך לעולמו, באתר nrg‏, 12 בינואר 2001 (פורסם ב"מעריב סופשבוע", עמ' 44–58)
• רפאל בשן (1930-2000), דף שער בספרייה הלאומית
• רפאל בשן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה