ריקשה
כלי רכב דו- או תלת-גלגלי המשמש להסעת נוסע בודד (לרוב) או מספר נוסעים ומונע בכוח שרירי הנהג או בצורה ממונעת.
ריקשה (מיפנית: 力車, rikisha) היא כלי רכב דו- או תלת-גלגלי המשמש להסעת נוסע בודד (לרוב) או מספר נוסעים ומונע בכוח שרירי הנהג או בצורה ממונעת.
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/4/40/NonomiyaRickshaw0289.jpg/220px-NonomiyaRickshaw0289.jpg)
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/1/14/Goa_Rickshaw.jpg/220px-Goa_Rickshaw.jpg)
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/f/f5/Tierecke_dhaka.jpg/250px-Tierecke_dhaka.jpg)
הריקשה פותחה לראשונה ביפן, ובעקבות המחיר הנמוך של הנסיעה בה הפכה הריקשה לפופולרית בעריה והתפשטה לשאר ארצות אסיה.
ישנם שני סוגים עיקריים של ריקשות:
- ריקשה דו-גלגלית, המונעת על ידי אדם, הרתום אליה ומושך אותה תוך כדי הליכה או ריצה.
- ריקשה תלת-גלגלית, הרתומה לאופניים המופעלים על ידי נהג הריקשה.
ריקשות נפוצות בימינו באזורים מסוימים בהודו, בנפאל ובמדינות אחרות באסיה.
ריקשות ממונעות (אנ') קיימות במדינות הודו-סין (שבהן הן מכונות "טוק-טוק") ובהודו, שבה גם ריקשה ממונעת נקראת ריקשה או אוטו-ריקשה.
מקור שמה של הריקשה במילה היפנית 人力車 (ג'ינריקישה), כאשר 人 (ג'ין) משמעותו "אדם", משמעות המילה 力 (ריקי) היא כוח, ו-車 (שה) היא המילה היפנית לכלי רכב. ביחד, משמעות הצירוף המילולית היא "כלי רכב מונע-אדם".[1]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ניר בן-טובים, מלוקאב: ריקשה למאה ה-21, באתר וואלה, 27 באוקטובר 2014
- AFP, ה"טוק-טוק" בא מהודו, ומשנה את ערי אפריקה, באתר ynet, 19 באפריל 2016
- ריקשה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)