ריפוי המשותק מכפר נחום

ישו התגורר בחלק מחייו בכפר נחום (עיר הולדתו הייתה בית לחם ואילו עיר מגוריו בילדותו ובגרותו הייתה נצרת) ולימד שם. באחת מהפעמים שבה לימד, התאספו המון רב, עד כי לא נותר מקום בתוך הבית שבו לימד, גם בחצר הבית לא נותר מקום. מספר גברים הגיעו כשהם נושאים גבר משותק על מנת שישו ירפא אותו. אך הם לא הצליחו להיכנס פנימה, לכן הם טיפסו על גג ופתחו פתח בין הרעפים שבגג, מעל ישו, ואז הורידו את המשותק בחבלים עם משכבו למטה. כשראה ישו את אמונתם הגדולה, הוא אמר למשותק: "בני, נסלחו לך חטאיך."

בשורת מרקוס קובעת כי אירוע זה התרחש בכפר נחום. בבשורה של מתי, זה התרחש ב"בעיר שלו" שאליה הגיע לאחר שחצה באניה את הכנרת, בעוד שבבשורת לוקס אין פירוט היכן התרחש הנס, אך צוין שהייתה בו גבורה לרפא ובאו אליו המונים.

חלק מהסופרים שנכחו במקום בזמן נס הריפוי של המשותק מכפר נחום, פירשו בלבם את העובדה שישו אמר למשותק לפני שהוא נרפא "נסלחו לך חטאיך" כחילול הקודש, שכן, ככל שידעו עד לאותו רגע, אלוהים בלבד יכול לסלוח על חטאים^[4]. מרקוס מציין כי ישו "ידע ברוחו שזה מה שהם חושבים בלבם" (מרקוס ב: 8). ישו אמר להם: "מדוע אתם חושבים את הדברים האלה? מה קל יותר: לומר למשותק "חטאיך נסלחו", או לומר לו "קום, קח את משכבך ולך"? אך כדי שתווכחו שלבן האדם, (כלומר לו עצמו), יש את סמכות עלי אדמות לסלוח על חטאים ... "הוא אומר לאיש" ... קום, קח את משכבך ולך הביתה". אותו משותק נרפא מיד, הוא קם על רגליו נשא את משכבו והלך הביתה תוך שהוא מהלל ומשבח את אלוהים. כל הנוכחים התמלאו פליאה גדולה בהבינם שלישו יש את הסמכות מאלוהים גם לרפא באופן נסי משותקים וגם לסלוח לחטאים.

1 וַיְהִי מִיָּמִים וַיָּבֹא שֵׁנִית אֶל־כְּפַר נַחוּם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי־הוּא בַבָּיִת׃ 2 וַיֵּאָסְפוּ רַבִּים מְהֵרָה עַד־אֶפֶס מָקוֹם לַעֲמֹד אַף־לִפְנֵי הַפָּתַח וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת־הַדָּבָר׃ 3 וַיָּבֹאוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים נֹשְׂאִים אִישׁ נְכֵה אֵבָרִים וַיִּשָּׂאֻהוּ בְּאַרְבָּעָה׃ 4 וְלֹא יָכְלוּ לָגֶשֶׂת אֵלָיו מִפְּנֵי הָעָם וַיָּסִירוּ אֶת־הַגָּג בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם וַיַּחְתְּרוּ חֲתִירָה וַיּוֹרִידוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר שָׁכַב עָלֶיהָ נְכֵה הָאֵבָרִים׃ 5 וַיְהִי כִּרְאוֹת יֵשׁוּעַ אֶת־אֱמוּנָתָם וַיּאֹמֶר אֶל־נְכֵה הָאֵבָרִים בְּנִי נִסְלְחוּ־לְךָ חַטֹּאתֶיךָ׃ 6 וְשָׁם אֲנָשִׁים מִן־הַסּוֹפְרִים יֹשְׁבִים וַיֹּאמְרוּ בְּלִבָּם׃ 7 מַַה־לָּזֶה כִּי יְדַבֵּר גִּדּוּפִים כָּאֵלֶּה מִי יָכֹל לִסְלֹחַ לַחֲטָאִים כִּי אִם הָאֱלֹהִים לְבַדּוֹ׃ 8 וַיֵּדַע יֵשׁוּעַ בְּרוּחוֹ כִּי־כֵן חֹשְׁבִים בִּלְבָבָם וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם מַדּוּעַ תַּחְשְׁבוּ כָאֵלֶּה בִּלְבַבְכֶם׃ 9 מָה הַנָּקֵל הֶאָמֹר אֶל־נְכֵה הָאֵבָרִים נִסְלְחוּ־לְךָ חַטֹּאתֶיךָ אִם־אָמוֹר קוּם שָׂא אֶת מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְהַלֵּךְ׃ 10 וּלְמַעַן תֵּדְעוּן כִּי בֶן־הָאָדָם יֶשׁ־לוֹ הַשָּׁלְטָן לִסְלֹחַ לַחֲטָאִים בָּאָרֶץ וַיּאֹמֶר אֶל־נְכֵה הָאֵבָרִים׃ 11 לְךָ אֲנִי אֹמֵר קוּם שָׂא אֶת־מִשְׁכָּבְךָ וְלֵךְ אֶל־בֵּיתֶךָ׃ 12 וַיָקָם פִּתְאֹם וַיִּשָׂא אֶת־מִשְׁכָּבוֹ וַיֵּצֵא לְעֵינֵי כֻלָּם עַד כִּי־תָמְהוּ כֻלָּם וַיְּשַׁבְּחוּ אֶת־הָאֱלֹהִים לֵאמֹר מֵעוֹלָם לֹא־רָאִינוּ כָזֹאת׃

— הבשורה על-פי מרקוס, פרק ב', פסוקים 1–12, בתרגום דליטש

1 וַוַיֵּרֶד בָּאֳנִיָּה וַיַּעֲבֹר וַיָּבֹא אֶל־עִירוֹ׃ 2 וְהִנֵּה הֵם מְבִיאִים אֵלָיו אִישׁ נְכֵה אֵבָרִים וְהוּא מֻשְׁכָּב עַל־הַמִּטָּה וַיְהִי כִּרְאוֹת יֵשׁוּעַ אֶת־אֱמוּנָתָם וַיֹּאמֶר אֶל־נְכֵה הָאֵבָרִים חֲזַק בְּנִי נִסְלְחוּ־לְךָ חַטֹּאתֶיךָ׃ 3 וְהִנֵּה אֲנָשִׁים מִן־הַסּוֹפְרִים אָמְרוּ בִלְבָבָם מְגַדֵּף הוּא׃ 4 וְיֵשׁוּעַ רָאָה אֶת־מַחְשְׁבֹתָם וַיֹּאמַר לָמָּה תַחְשְׁבוּ רָעָה בִּלְבַבְכֶם׃ 5 כִּי מָה הַנָּקֵל הֶאָמֹר נִסְלְחוּ־לְךָ חַטֹּאתֶיךָ אִם־אָמֹר קוּם הִתְהַלֵּךְ׃ 6 אַךְ לְמַעַן תֵּדְעוּן כִּי בֶן־הָאָדָם יֶשׁ־לוֹ הַשָׁלְטָן בָּאָרֶץ לִסְלֹחַ לַחֲטָאִים וַיֹּאמֶר אֶל־נְכֵה הָאֵבָרִים קוּם שָׂא אֶת־מִטָּתְךָ וְלֶךְ־לְךָ אֶל־בֵּיתֶך׃ 7 וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ לְבֵיתוֹ׃ 8 וַהֲמוֹן הָעָם רָאוּ וַיִּשְׁתּוֹמֲמוּ וַיְשַׁבְּחוּ אֶת־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נָתַן שָׁלְטָן כָּזֶה לִבְנֵי אָדָם׃

— הבשורה על-פי מתי, פרק ט', פסוקים 1–8, בתרגום דליטש

17 וַיְהִי הַיּוֹם וְהוּא מְלַמֵּד וּפְרוּשִׁים וּמוֹרֵי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר בָּאוּ מִכָּל־כְּפָרֵי הַגָּלִיל וּמִיהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם ישְׁבִים שָׁם וַתְּהִי־בוֹ גְּבוּרַת יְהוָֹה לִרְפּוֹא׃ 18 וְהִנֵּה אֲנָשִׁים נוֹשְׂאִים אִישׁ בַּמִּטָּה וְהוּא נְכֵה אֵבָרִים וַיְבַקְשׁוּ לַהֲבִיאוֹ אֶל־תּוֹךְ הַבַּיִת וְלָשׂוּם לְפָנָיו׃ 19 וְלֹא־מָצְאוּ דֶרֶךְ לְהַכְנִיסוֹ מֵרֹב הָעָם וַיַּעֲלוּ הַגָּגָה וַיּוֹרִידֻהוּ עַל־עַרְשׂוֹ בֵּין הָרְעָפִים לְתוֹךְ הַבַּיִת לִפְנֵי יֵשׁוּעַ׃ 20 וַיַּרְא אֶת־אֱמוּנָתָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו בֶּן־אָדָם נִסְלְחוּ־לְךָ חַטֹּאתֶיךָ׃ 21 וַיָּחֵלּוּ הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת לֵאמֹר מִי הוּא זֶה הַמְדַבֵּר גִּדּוּפִים מִי יוּכַל לִסְלֹחַ לַחֲטָאִים בִּלְתִּי הָאֱלֹהִים לְבַדּוֹ׃ 22 וַיֵּדַע יֵשׁוּעַ אֶת־מַחְשְׁבוֹתָם וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה אַתֶּם חשְׁבִים בִּלְבַבְכֶם׃ 23 מָה הַנָּקֵל הֶאָמֹר נִסְלְחוּ־לְךָ חַטֹּאתֶיךָ אִם־אָמֹר קוּם וְהִתְהַלֵּךְ׃ 24 אַךְ לְמַעַן תֵּדְעוּן כִּי בֶן־הָאָדָם יֶשׁ־לוֹ הַשָּׁלְטָן בָּאָרֶץ לִסְלֹחַ לַחֲטָאִים וַיֹּאמֶר אֶל־נְכֵה הָאֵבָרִים אֹמֵר אֲנִי אֵלֶיךָ קוּם וְשָׂא אֶת־עַרְשְׂךָ וְלֵךְ אֶל־בֵּיתֶךָ׃ 25 וַיְמַהֵר וַיָּקָם לְעֵינֵיהֶם וַיִּשָׂא אֵת מִשְׁכָּבוֹ וַיֵּלֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ וַיְהַלֵּל אֶת־הָאֱלֹהִים׃ 26 וְשַׁמָּה הֶחֱזִיקָה אֶת־כֻּלָּם וַיְבָרֲכוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיִּמָּלְאוּ יִרְאָה וַיֹּאמְרוּ כִּי נִפְלָאוֹת רָאִינוּ הַיּוֹם׃

— הבשורה על-פי לוקאס, פרק ה', פסוקים 17–26, בתרגום דליטש

• הברית החדשה
• משלי ישו
• ריפוי העיוור מלידה
• ריפוי שני העיוורים מהגליל
• ריפוי העיוור מבית ציידה
• ריפוי ברטימאי