רחוב ירושלים (חיפה)
רחוב מרכזי בשכונת הדר הכרמל
רחוב ירושלים הוא רחוב בהדר הכרמל בחיפה[1]. הרחוב נמתח בין היציאה מבניין הטכניון הישן לרחוב בלפור לגן בנימין וחוצה את רחוב הלל יפה ורחוב חיים. בתקופת העלייה החמישית השתכנו ברחוב רופאים רבים וכן אנשים מכל גוני הקשת הפוליטית של אותה תקופה - לעיתים אף באותו בניין. בעבר נחשב ליוקרתי[2] והתגוררה בו עילית החברה היהודית כאבא חושי, אוריאל שלון ושלמה זלמן נתנזון, אך עם השנים ירד הרחוב מגדולתו, בדומה לתהליך שעברו שאר חלקי השכונה באמצע המאה ה-20. הרחוב כמתחם ורבים מבתיו[3] מוגדרים כמבנים לשימור[4].
 | |
| מבט לאורך רחוב ירושלים | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | העיר ירושלים – עיר הקודש שהייתה מרכז חיי העם היהודי בימי קדם ומושא געגועיו בזמן שהותו בגלות |
| מיקום | |
| עיר | חיפה |
| שכונה | הדר הכרמל |
| קואורדינטות | 32°48′28″N 34°59′56″E / 32.80787°N 34.99885°E |
  | |
היסטוריה
הרחוב נכבש (אך לא נסלל)[5] כבר במהלך מלחמת העולם הראשונה כחלק מ"עבודות יזומות" שבוצעו בהדר הכרמל[6]. לאחר מכן היווה הרחוב חלק מתכנונו של ריכרד קאופמן להדר הכרמל בשנות ה-20 של המאה ה-20, שנעשה על פי תפיסת עיר גנים[7] טיפוסית וכתכנוניו היותר מאוחרים של קאופמן בחיפה (בת גלים, כרמל מרכזי וכיוצא בזה) – רחובות על בסיס קווי הגובה הטופוגרפיים הטבעיים, ובקצותיהם גנים: גן בנימין וגן הטכניון. רחוב ירושלים נמצא על אחד מקווי הגובה האלו ומקביל לרחובות הרצל, נורדאו ופבזנר. עקב תכנון זה של "עיר גנים", הותרה בתחילה בניית בתים בעלי שתי קומות בלבד והדבר גרם למרמור בקרב ועד השכונה[8], שכן בעלי הבתים רצו למקסם את משאבי המגרשים שקנו ולבנות דירות נוספות.
הבתים שנבנו בשנותיו הראשונות של הרחוב נבנו ותוכננו על ידי ראשוני הקבלנים והאדריכלים של "חיפה העברית" באותה תקופה: גדליהו וילבושביץ, שבנה כעשרה בתים ברחוב[9], בנימין אוראל ואחרים. על אף היותו רחוב מגורים שכנו בו כבר מלכתחילה מוסדות תרבות כבתי-ספר[10], מספר פנסיונים קטנים[11] ומקומות מפגש קטנים. לאחר מעברן של משפחות מבוססות לכרמל הפך הרחוב בחלקו הגדול לבניינים שאכלסו עסקים, אולם עם מעברם של משרדים ממשלתיים ובתי המשפט לעיר התחתית[12] ננטשו חלק מן הדירות והבתים. על אף שחלק מהבניינים נבנו מחדש, חלקם שונה ובחלקם מוקמו משרדים - שומר הרחוב על אופי הדר הכרמל כמו שראו אותה מייסדיה ומתכנניה[9]. בתחילת המאה ה-21 שיפצה עיריית חיפה את הרחוב כחלק משיפוץ הרחובות הסובבים את תיאטרון חיפה[13]. מפאת היסטוריית הבניינים והאנשים אשר התגוררו בהם הוצבו על חלק מהבתים "שלט כחול" מטעמה של הוועדה לשילוט היסטורי ובאמצעות המועצה לשימור אתרים[14].
אז באו אל מקום אחד בעיר, ששם בתי המעון הקלים והיפים. הדרך התחילה מגביהה והולכת. הם היו עתה על הכרמל. פה נראו היכלות נאים קטנים בתוך גנות נוזלי בשמים. אצל איזה בתים נוים לפי טעם המאַורים ראו שבכות עץ קלועות על יד החלונות
בתים ברחוב
ברחוב ירושלים נבנו בתי מגורים גדולים, שנתנו לאזור את הכינוי "ארמונות בשממה", שכן מהעיר התחתית ראו אותם התושבים כארמונות ביחס לבתיהם הדלים הנמצאים ב"שום מקום". רוב בתי הרחוב נבנו בבטון. חלקם מטויחים וחלקם מצופי אבן[15].
- בית מס' 1 - ביתו של ד"ר אליהו (אליאס) אורבך[16] (Elias Auerbach)[17]. אורבך היה איש אשכולות - רופא, עסקן ציבורי, סופר, חוקר מקרא[18], מורה לחג"ם בריאלי וממקימי אגודת מכבי חיפה[19]. המקום שימש גם כקליניקה של שמחה לב לטיפול בגמגום[20] בעזרת שיטה שפיתח לטיפול בעצמו.
- בית מס' 4 – זהו בית בעל שתי כניסות. בעלי הבית הראשונים היו משפחות רדומסקי וז'רניינסקי. תחילה נבנתה קומה אחת ומאוחר יותר קומה נוספת ולבסוף קומה שלישית. דב יהודה ז'רניינסקי היה רואה חשבון של ביאליק באודסה, והוא זה ששלח למשפחה סרטיפיקטים לעלייה. בתחילה עלו שולמית ודב יהודה ז'רניינסקי והתיישבו בעיר התחתית ואחר כך ילדותיהן. ז'רניינסקי פתח ב-1927 בית מסחר לספרים בשם "מוריה"[21] כשם הוצאת הספרים של ביאליק שאותה ניהל[22]. לאחר מכן פתח חנות למכשירי כתיבה בשם "דעת" ברחוב הרצל.
- בית מס' 5 – בית אליהו[25] ושרה (לבית קראוזה)[26] מזרחי. אליהו מזרחי למד במקוה ישראל ובצרפת. לאחר מספר התיישבויות בגליל[27] וניסיון להקים משק בכנרת[28] קיבל מזרחי מגיסו, אליהו קראוזה, את משימת ייעור הנגב על מנת לגדל ירק לנוי ולמאכל[29]. לשם כך הוענקו לו ולצמד סגניו, בר-כוכבא מאירוביץ[30] וזרובבל לובמן[31], דרגות קצונה בצבא העות'מאני. בעזרת מינוי זה גייס יהודים צעירים כ"עובדי כפייה" כדרך למילוט משירות צבאי מלא[32]. על פועלו במסגרת משרה זו קיבל מזרחי מדליה מאת השלטונות. בזכות היכרותו של מזרחי עם הממשל הוא היווה צינור שדרכו שיחדו אנשי ניל"י גורמים טורקיים על מנת לשחרר את אבשלום פיינברג[33] ואחר כך את בן דודו נעמן בלקינד[34]. אי-שחרורו של בלקינד גרם להאשמתו של מזרחי בלקיחת השוחד לכיסיו על ידי חלק ממקורבי בלקינד[35], עם חשיפת מחתרת ניל"י נידון למאסר[36] בחשד לסיוע, אך נמלט ממנו. הוא עבר לחיפה ב-1919 והיה לקבלן מצליח אשר בנה בתים רבים בעיר[37] וגם את ביתו זה. מזרחי היה מראשי האופוזיציה לוועד הדר הכרמל[38] בטענה שהוועד לא ניהל את כספי המיסים כראוי.
- הבית, בסגנון אקלקטי, נבנה ב-1922; בתחילה נבנתה קומה אחת והכניסה הייתה מצד רחוב נורדאו דרך גן גדול[39]. ב-1927 הוגבה הבית, נחצה המגרש והכניסה הוסבה לרחוב ירושלים. לחלונות ולדלתות קשתות, כבסגנון המזרחי של בית החלל המרכזי, מרפסות עץ וגג רעפים גדול הלקוח מן הסגנון המערבי ובו דירת גג.
- בתרצ"ג הוקמה בבניין גימנסיה חיפה, בית ספר פרטי[40] בניהול שלמה גרינשפון[41]. כעבור ארבע שנים נפטר גרינשפון[42] והניהול עבר לידי אלמנתו. בתחילה התכוון גרינשפון להקים בית ספר תיכון ומכאן שמו "גימנסיה", אך למעשה קם בית ספר עממי
(יסודי). אלמנתו הוסיפה לשמו של בית הספר את ההערה "(מיסודו של ש. גרינשפון)". אחרי מותה של האלמנה, רחל, שהתגוררה בבית מס' 27[43], ולאחר שבית הספר הפך ציבורי, בפיקוח ועד שכלל את פרנץ אולנדורף ויוסף פרגר, ביקשו מנהלי בית הספר מהוועד הלאומי להסתפח תחת חסותו בזרם הכללי[44]. שמו של בית הספר שונה ל"אפקים". בין מורי בית הספר היו משה ביק, מרדכי זר-כבוד ויחזקאל רוזן[45]. - בעבר גרו בבית יהודית הנדל ובעלה צבי מאירוביץ[46][47]. ב-2016 הוסב הבניין לבית דירות אירוח[48] ולמשרדים מושכרים לדוגמת משרדי אדריכלות.
- בית מס' 6 – ביתם של רחל (בת אפרים פישל לוי מירושלים), משה (בן ד"ר אליהו שטרן יליד צפת) שטרן[49] וילדיהם ובהם הארכאולוג אפרים שטרן, יהודה ויגאל. אליהו שטרן היה רוקח בזכרון יעקב בין השנים 1890–1901. אחר כך נסע לברלין על מנת ללמוד רפואה[50]. כשחזר עבד כרופא בראש פינה[51].
- הבית תוכנן על ידי דוד ויטמן ובהמשך נוספה לו קומה בתכנונו של אביה השמשוני[52].
- בקומת הקרקע פעל גן בניהולה של שושנה לוי והוא שימש גם כמקלט בעת ההפצצות האוויריות על חיפה במלחמת העולם השנייה.
- בבניין זה התכנסה ועדת פרס רופין בתקופה שניתן על ידי ועד הקהילה העברית בחיפה וועד הדר הכרמל[53]. הבית היה גם משכנו של סניף חיפה של "המוסד ללשון ולתרבות העברית שליד הוועד הלאומי וההנהלה הציונית"[54]. המוסד פעל לשימוש בשפה העברית בעזרת סמינריונים, כרוזים וקריאה לשליחת ילדים לבתי ספר עבריים בלבד. אחד הכלים ששימשו את מחלקת התרבות היה מפעל המיל. במסגרת מפעל זה, שסניפו החיפאי היה בבניין זה, נקרא הציבור לתרום מיל אחד ליום לטובת מיזמי שיעורים בעברית לציבור הרחב[55].
- בית מס' 10 – ביתם של ציפורה (בת יונה דינוביץ, משפחה ותיקה בפתח תקווה[56]) ועורך הדין אלימלך ליפשיץ[57] חבר בברית הצה"ר, חבר הנהלת בית משפט השלום העברי[58] ופעיל ציבור[59].
- הבית, שתוכנן על ידי בנימין אוראל[60], נבנה ב-1930[61] ובסגנון הבינלאומי הארצישראלי (חלון "תרמומטר" בחדר המדרגות וקרניזים מעידים על כך) כמקום מגורי המשפחה ולהשכרה[62]. כעבור ארבע שנים הוספה לבניין קומה נוספת (תוספת שכאמור הייתה בניגוד לתוכנית קאופמן, שדיברה על שתי קומות בלבד). ב-1974 נבנתה חצי קומה נוספת בצִדו המזרחי של הבניין, מעל הקומה השלישית.
- הבית היה מקום יסוד סניף חיפה[63] ומקום מפגש של מפקדי האצ"ל בחיפה, בדירתם של חנה (לבית איזרסקי) ואנג' יונה-קופ תמיר[64], אחיינו של זאב ז'בוטינסקי. ב-13 באפריל 1937 הגיעה ספינת המעפילים אף על פי 1[65] למפרץ חיפה והתקרבה לשובר הגלים[66]; משה קריבושיין (גלילי)[67], שעמד בראש הספינה, חבר לאברהם וינשל[68] והשניים, יחד עם יונה-קופ (ג'וני[69]) תמיר[70], שהיה מהנדס בחברת החשמל, האפילו למשך שעה את סביבות הנמל וכך עזרו למעפילים לרדת מספינתם[71].
- בין דיירי הבניין היו גם משפחת אוראל, שהתגוררה שנתיים בדירת הקרקע המערבית, ד"ר לאונרד פריץ, ממנהלי קופת חולים מכבי, וד"ר אליעזר וש[72] שהיה ממונה מטעם ההגנה על הבריאות במחוז צפון, ירדנה כהן, זוכת פרס ישראל, ובעלה המהנדס ארנסט גרינולד. גרינולד (יליד 1904, שופרון הונגריה) עלה לארץ משווייץ שם ניהל משרד הנדסי בציריך. בארץ ישראל המשיך את פועלו ההנדסי בין השאר בקונסטרוקציה של מלון הר הכרמל.
- הבניין הוכרז לשימור[73].
- בית מס' 11 – בית חנה ודוד הורנשטיין, בתכנונו של פיליפ ביהם[74]. ביהם אף התגורר בבית לזמן מה וקבע בו את משרדו[75].
- בית מס' 12 – בית משפחת רחל ואוריאל פרידלנד (שלון)[76].
- הבית, שנבנה ב-1930, תוכנן גם הוא על ידי משרד אוראל זוהר ונבנה על ידי גדליהו וילבושביץ. הבניין נבנה כבית המשפחה[77] אך גם כבית דירות להשכרה. גם כאן שולט הסגנון הבינלאומי וגם כאן נבנו תחילה שתי קומות. במהלך הגבהת הבניין הורחבו גם האגף המזרחי והאגף המערבי האחורי וניטעו עצים בחזית הבניין. אוריאל שלון שימש כיושב ראש ועד השכונה (1943–1958), פעיל ציבור[78], אזרח כבוד של חיפה, ומנהל בית חרושת שמן (בין השנים 1952–1967), בית חרושת שאחיו של גדליהו וילבושביץ היה ממייסדיו. רחל שלון הייתה המהנדסת הראשונה בארץ, והמוסמכת הראשונה של הטכניון[79].
- בבנין פעל משרדו של עמנואל וילנסקי (ילן)[80]. וילנסקי היה פעיל בהגנה, כיהן כמנהל הש"י בחיפה. ביוני 1940, בעת מלחמת העולם השנייה, הקים וניהל משרד חקירות ששימש מחלקה של ׳משרד הקשר שליד מפקדת חיל התעופה המלכותי בלבנט׳ בשיתוף עם המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית[81] במסווה של עבודת הטכניון[82], שחקר עולים שהגיעו ממדינות הציר בראשית המלחמה במטרה לאתר מטרות להפצצות אסטרטגיות[83]. המשרד, ושלוחתו ברחוב הסמוך, עסק בין היתר באיסוף מפות שהביאו העולים או נלקחו על ידי תיירים לפני המלחמה. האוסף כלל כ-3,500 מפות[84].
- דיירים נוספים בבניין היו מרוסיה ומיכאל אליניקוב[85]. מיכאל היה גם הוא יו"ר ועד הדר הכרמל בין השנים 1932–1938 ופעיל ציבור. ד"ר רוברט פישר היה קרדיולוג[86], מחלוצי תחום הקרדיולוגיה והאלקטרוקרדיוגרפיה בארץ ישראל.
- הבניין הוכרז לשימור.
- בית מס' 13 – בית זה, בתכנונם של אוראל וזוהר, הוא ככל הנראה הבית על העמודים הראשון בחיפה[60].
- הבית, בבעלותו של יוסף גוטליב[87] שימש כבית דירות להשכרה ונבנה בין השנים 1935–1936. קו הבניין רחוק משפת הרחוב, ובחזיתו גינה גדולה. נוסף על הכניסה מרחוב ירושלים, עוצבה גם כניסה ממדרגות הלל יפה, ועל הגג נבנתה פרגולה בדומה לזאת שתכננו השניים בבית רוזנפלד. במהלך מלחמת העולם השנייה נחסמה קומת העמודים והוקם מעין מקלט[88]. משנות ה-40 פעל בקומת הקרקע של הבניין בית קפה שחזיתו פנתה למדרגות הלל יפה.
- בבניין התגוררו משפחתו של אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית ירושלים לעתיד, וד"ר אלכסנדר גוטסמן[89] שעלה לארץ ישראל ב-1940 והיה מחלוצי רפואת הספורט בישראל[72], ממייסדי מועדון טניס כרמל[90] ורופא המשלחת לאולימפיאדת טוקיו (1964).
- הבניין הוכרז לשימור.
- בית מס' 14 – הבית המקורי היה בעל קומה אחת שתוכנן על ידי אלכסנדר ברוולד ונבנה ב-1924 בידי גדליהו וילבושביץ[91] עבור משפחת טניה ואריה סוקולוביץ (לימים אפרתי) אמו של אפרתי הייתה דודניתם (אחייניתה של אמם) של אהרן אהרנסון ושרה אהרנסון. קרבה משפחתית זאת הביאה את אביו של אריה, דוד, מוכתר כפר תבור, לפעילות בניל"י[92]. אריה אפרתי היה מהנדס מכונות שעבד ברכבת בתקופת המנדט ואחרי קום המדינה הגיע לדרגת מנהלה השני. אפרתי היה בעל תואר חבר מסדר האימפריה הבריטית (MBE), שניתן לו על ידי המלך ג'ורג' החמישי[93]. טניה אפרתי, אחות במקצועה[94] עלתה לארץ באונייה "רוסלאן" והייתה חברה בגדוד העבודה[95]. בתם רותי[96], אשתו של יהושע גילוץ ממקימי חיל האוויר הישראלי ובנם של דבורה ומנחם גילוץ, נהרגה בטבח בנמל התעופה לוד. לימים הוספו לבניין שלוש קומות[97].
- ההרחבה תוכננה על ידי דוד ויטמן.
- בית מס' 15 – בית משפחת יצחק יפה. משפחת יפה עלתה מבלץ שבבסרביה. הבן ירחמיאל היה פעיל ציבור, תומך הציונות הרוויזיוניסטית, בעיר מוצאם וגם בחיפה. בנו של ירחמיאל א.ב. יפה, שהתגורר גם הוא בבניין עד עזיבתו לתל אביב[98], היה חוקר ספרות ועורך מדור הספרות של העיתון על המשמר והיה מקורב לסופרים כאברהם שלונסקי[99].
- היה זה גם ביתם של חנה ואבא חושי אנשי אחדות העבודה, שהתגוררו בשכירות גם בעת כהונתו כראש עיריית חיפה. הדירה הייתה דירת גג עם מרפסת גדולה[100].
- בעת שביו במלחמת העולם השנייה של יוסף אלמוגי עברה רעייתו, שפרה, להתגורר בבניין. עם שחרורו גם אלמוגי התגורר בו[101], וכאן שכנעו חושי לשוב ולהשתלב בפעילות ציבורית[102].
- דיירים נוספים היו שרלוטה ושמשון בוטנוייזר. שרלוטה הייתה אחייניתו של הרמן שטרוק[103].
- בית הדירות נבנה בסגנון הבינלאומי, ועדות לסגנון ניתן למצוא בחדר המדרגות ובמרפסות.
- בית מס' 16 – ביתם של אסתר[104] ויוסף סטרומזה[105] שופט מחוזי[106] ובית הדין לקרקעות בחיפה, גואל קרקעות[107], מפעילי התנועה הציונית ביוון ובארץ ישראל, מורם לטורקית של דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי[108] וגיבור הפרשה הקרויה על שמו[109].
- בבית פעלו ד"ר אליהו שליט, פסיכיאטר-נוירולוג (בנו עמד במרכזו של בג"ץ שליט) ובית ספר לצרפתית מיסודה של הקונסוליה הצרפתית בחיפה.
- פאולה ברט[110] ואהרן ברט התגוררו בבית עד מינויו של אהרן כחבר בהנהלת בנק אנגלו-פלשתינה ב-1938[111] ומעברם לתל אביב[112]. פאולה יזמה את הקמת 'ארגון נשים דתיות' בבית הכנסת של יוצאי גרמניה 'אהבת תורה'[113].
- הבית השתנה כמה פעמים מאז הקמתו. הוא הורחב, נוספה לו קומה, נסגרו המרפסות העגולות ונבנה בניין מאחור. הבניין מאחור תוכנן על ידי מרים גלבסקי[114].
- בית מס' 18 – בית משפחתו של בנימין מינץ[115] בתכנונו של דב ישראלי[116] שמשרדו שכן בבית מס' 3. הבית, שנהרס בהמשך ובמקומו נבנה בית דירות, היה בנוי משתי קומות, מחופה באבן, בעל צד אחד עגול ובחזיתו גינה וגדר אבנים.
- בבית התגורר ד"ר אלברט (אברהם) וונדרליך[117], מראשוני הכירורגים בארץ ישראל ואיש בית"ר[118]. וונדרליך (1887–1931)[119], יליד פרוסיה, עלה לארץ ב-1925 והשתקע בחיפה. מאוחר יותר עבר לעבוד כמנתח ראשי בהדסה בירושלים וחזר לחיפה על מנת לפתוח את המחלקה הכירורגית בבית החולים של ד"ר אליהו אורבך (בהמשך הרחוב)[120]. אחרי מותו (חודשים ספורים אחרי שובו לחיפה) נקרא על שמו אולם ההרצאות של 'האגודה להשתלמות במדע' (מיסודו של אהרן צ'רניבסקי) בבית פבזנר בפאתי הרחוב[121].
- בסוף שנות ה-30, ימי המאורעות שבהם התפנתה האוכלוסייה היהודית ברובה מהעיר התחתית, גרה בבית משפחת ויצמן[122], מקימי מפעל נור[123], לפני מעברה לכרמל.
- בעקבות הפצצות חיל האוויר האיטלקי על חיפה במלחמת העולם השנייה עבר סניף חברת הסנה לרחוב ירושלים מהמרכז המסחרי הישן בעיר התחתית[124]. בשנות ה-50 נרכש הבניין (הישן) לטובתה[125]. סניף החברה עבר מרחוב ירושלים לרחוב הנביאים ב-1963[124].
- בית מס' 19 – גם הוא בית בסגנון אקלקטי עם חלונות משולשים בולטים בחדר המדרגות ומרפסות עגולות, שזו בקומת הקרקע סגורה. למבנה גג שטוח. בפינה הנגדית שלו מרפסות ישרות זווית (חלקן נסגרו עם השנים) וחצר אחורית גדולה עם עצי פרי.
- בית מס' 20 – היה ביתם של משפחת שלמה זלמן ודינה (לבית פרידמן) נתנזון, בתכנונו של הנס סובלזון. האדריכל סובלזון[126] תכנן מספר בתים בחיפה, בהם "וילת מגדל" (בית לובה ומשה גליקין) ברח' אחד העם 5[127]. משפחת סובלזון התגוררה במשך כשנה בבית מס' 18 הסמוך. נתנזון היה מנהל סניף בנק אפ"ק בחיפה (מ-1928[128]), קונסול כבוד של שוודיה ופעיל ציבור[129]. הבניין, בעל הצריח המשולש, נהרס לימים[130] ובמקומו נבנה בית דירות.
- בית מס' 21 – ביתו של נפתלי ברונר[131], בתכנונו של דוד ויטמן. בבניין התגוררו ד"ר חנה (לבית ויינטראב) וד"ר יוסף שטרנפלד. הזוג שטרנפלד היו מפעילי ההגנה[132] ומד"א בחיפה[133], ואחרי קום המדינה המשיכו בפעילות ציבורית: יוסף כסגן יו"ר ההסתדרות הרפואית בחיפה וחנה כחברת מועצת העיר. בשל מקצועה כרופאה קיבלה שטרנפלד מרשויות המנדט אישור לנוע גם בימי עוצר. בתחילת מרץ 1940 השתמשה באישור זה על מנת לגייס את נשות חיפה להפגנה גדולה[134] כנגד חוק הקרקעות[135].
- בבניין שכן ועד הקהילה העברית אחרי שעזב את העיר התחתית בשל מאורעות 1936. ועד הקהילה העברית הוקם מתוקף חוקת הקהילות שאושרה בדצמבר 1927 על ידי הנציב העליון השני, הרברט פלומר, ואיחד[136] את כל העדות העבריות בחיפה[137].
- בית מס' 22 – בית שמואל מאירזון[138], שנבנה על ידי גדליהו וילבושביץ. בית פינתי עם מרפסות שונות בפינות הבית, כניסה בעלת קשת עם חדר מדרגות בעל חלונות עם מִִפְתח בצורת בית, המשרים על חדר המדרגות אור שמש "רך".
- בבניין התגוררו בני הזוג פיליפס. פיליפס גזבר מפעל נשר[139][140] וקצין בריטי בעברו[141]. לאחר מכן עברו בני הזוג להתגורר בבית מחניים (שעל שמו גם הרחוב במרכז הכרמל)[142].
- בבית פעל[143] ד"ר ברוך אוסטרובסקי[144], מראשוני רופאי הילדים בארץ ישראל[72] ומנהל מחלקת הילדים בבית החולים הדסה[145].
- לתקופת מה, גרה בבניין משפחת יהודית ויחיאל ויצמן[146] עם ילדיהם עזר ויעל[147].
- בית מס' 23 – הבית הניצב במקום נבנה עבור חברת הביטוח "מבטחים"[148]. בחיפה הוקמה לראשונה, בידי מפ"ח, בעקבות החלטת הוועד הפועל של ההסתדרות, סניף של החברה.
- במקום פעל מועדון "צוותא" של הקיבוץ הארצי. היה זה גם מקום מפגשם של עיתונאי חיפה. לאחר מכן שימש המקום את "מרתף 23" – המשכו של "מרתף 10" שירד מבית רוטשילד בכרמל[149] – מקום בילוי של סטודנטים וצעירים שהיה ל"מוסד" בעיר עד שנסגר מאחר שהופסקה התמיכה הכספית הציבורית בו, ואז עברה פעילות המועדון למקום מסחרי. ב-2021 חזר המועדון לבית הכט[150].
- בית מס' 24 – בית פרחיה (לבית טודרוס)[151] ושמואל סגל. סגל היה סגן מנהל פיק"א בארץ, ציר לאספת הנבחרים הראשונה[152] וחבר ועד השכונה. הבית, בסגנון אקלקטי, תוכנן על ידי יוסף ברלין בשנות ה-20[153]. הוא נבנה, על ידי גדליהו וילבושביץ[91], כחומת טירה בעל חלונות מוארכים, מרפסות גדולות, ארכיטרב, עמודים טוסקאנים משיש, חלון קוקיה בעליית הגג, רעפים (מסוג מנסאר(אנ')) וגמלון ייחודי בחזית הפונה לרחוב. הבית הוא אחד משני בתים יחידים שבנה ברלין באבן[154]; זאת על מנת להשתלב בבתים הסמוכים לו[155]. בניגוד למקובל באותה תקופה, את הבניין סיתתו גם יהודים[156].
- קומת הקרקע הושכרה לד"ר אלזה וד"ר רודולף יעקובי. אלזה הייתה רופאה מרדימה ורודולף, רופא אף אוזן גרון[157], ממייסדי בית חולים אלישע[72].
- נכון ל-2014 משמש הבניין לקהילה תומכת של עמותת עתיד חדש לשירותי אנוש[158]. משמאל לשער הכניסה לחצר הוצב "שלט כחול" מטעמה של הוועדה לשילוט היסטורי.
- הבית מאחור (24 א') היה ביתם של אלישבע, בתם של הזוג סגל[159] ומורה למוזיקה, ומנחם ראט[160] אדריכל במקצועו.
- בית מספר 25 - בית בן-ציון ניסנבוים, חבר ועדת המים של השכונה[161], עם כניסה רחבה ומרפסות גדולות כבסגנון הבינלאומי שנבנה ב-1933. הכניסה מעט בולטת מקו הבניין בעל החלונות עם קשתות בקומת הקרקע.
- בית מספר 26 - בית שושנה (לבית פיינברג) ונחום וילבוש[162]. לתקופת מה התגוררה עימם גם אימה של שושנה, פאני[163]. הבית בסגנון אקלקטי נבנה ב-1923. אחיו גדליהו בנה את ביתו ברחוב הסמוך, רחוב פבזנר ב-1927.
- ד"ר יואכים כספרי, מראשוני רופאי הילדים בחיפה התגורר בבניין[164] ואף פתח בו מרפאה[165]. יותר מאוחר עבר לביתו ברחוב פבזנר 56 הסמוך[166] שתוכנן על ידי הנס סובלזון. רופא נוסף שהתגורר בבניין, יחד עם רעייתו, היה ד"ר מרדכי (מקס) שרם, רופא פנימי, שעלה ב-1933[72]. ד"ר שרם הוזעק לטפל בפצוע תקרית לח"י ברחוב טבריה[167]. תקרית שהובילה לקרב ביבנאל.
- ב-1927 היה כבר הבית בנוי משני חלקים: האחד בעל שתי קומות עם מרפסות כחלק מהבניין, והחלק השני בנוי שלוש קומות עם מרפסות תלויות. הגדר הקיימת היום נבנתה בתקופה מאוחרת יותר. לשני חלקי הבניין גגות רעפים וחזיתו של החלק התלת-קומתי הפונה לרחוב חופתה באבנים[168] עם כותרות לחלונות האופייניות לתקופה המנדטורית[169].
- בית מספר 27 - בית ליב[170] ויונה מוזס, בעל חלון מוארך בחדר המדרגות, תוכנן על ידי יעקב ברטלר[171] בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20. הזוג מוזס היו בעלי עסק לקצבות ובשר ("בומול") שהסתכסכו עם מועצת פועלי חיפה על חלוקת בשר לעובדי הנמל[172].
- בית מספר 28 - היה בית שנבנה, בתחילת שנות ה-20[173], אומנם למנחם אוסישקין אך התגורר בו עמרם חזנוב[174][175].
- ד"ר אליהו אורבך פתח בו[176] בית יולדות[177]. משפחת אורבך התגוררה בתחילת הרחוב בבית מס' 1. גם לאחר סגירת בית החולים המשיכה האחות הראשית לקבל בו יולדות[178].
- מאוחר יותר שכן בבניין קלוב התעופה בחיפה[179], שגידל חלק מראשוני טייסי חיל האוויר הישראלי (בהם דני שפירא, ישעיהו גזית[180] וטיבי בן שחר).
- החזית חופתה באבנים ובה שתי מרפסות עגולות. מעל הכניסה חלון משולש בניגוד לסגנון הבינלאומי שדרש חלון "טרמומטר" מלבני בחדר המדרגות. הבניין הורחב עם השנים לבית מגורים גדול. הרחוב הניצב הסמוך נקרא על שמו של אוסישקין (מנחם).
- בית מס' 29 – במקום פעל מועדון "ביתנו" מיסודה של מועצת פועלי חיפה בתכנונו של שלמה דורי, שנחנך ב-19 בינואר 1956[181]. היה זה מרכז תרבותי של פועלי חיפה, ונערכו בו עצרות וחוגים, הוקרנו סרטים והועלו הצגות. לאחר מכן עבר המבנה לשמש את מתנ"ס הדר[182].
- ראשית הפעילות במגרש, בקיץ 1939, הייתה הקמת צריף לפלוגות הפועל[183], שסרו למרותם של אבא חושי ויוסף אלמוגי (שיזם את בניין הצריף[184]) ושימשו כזרוע הביצוע של מפ"ח. במקום גם פעלה "הפלוגה הימית" של הפועל[185].
- אחרי מותו של ויליאם גרין, מנהיג פועלים אמריקאי וידיד ישראל, נקרא בית התרבות על שמו. נכון ל-2016 הוסב הבניין על שם התורמים רות וברוך רפפורט.
- בית מס' 31 – בית דירות שהוקם עבור שפירו ובן שחר בסוף שנות ה-40 בתכנונם של ישראל קומט ומנחם ראט. בזמן מלחמת העצמאות סגרה מפקדת הג"א את המבואה לבניין לטובת "קבוצות הצלה" (שהיו צריכות להיות בכוננות בבניין לטובת הפעלה אם ידרשו לכך)[186]. אחרי המלחמה שימש האולם החדש את האגודה לעזרת ילדים נכים בישראל.
- בית מס' 33 – בית בסגנון בינלאומי עם חלון "תרמומטר" בחדר המדרגות ומרפסות כדוגמת ספינה היוצאות מן הקו הישר של הבניין. המרפסות משקיפות אל תוך גן בנימין בידיעה שאין חוצץ בינן לבין הגן ומרכז ההתרחשות בו – הקיוסק בתכנונו של אלכסנדר ברוולד. בבית התגוררה, בשנות ה-40 של המאה ה-20, משפחתו של האדריכל משה זיידמן וכאן היה גם משרדו.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- אמציה פלד, רחוב ירושלים, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
- אלי ס"ט, בית האבן האחרון שסיתתו יהודים באתר של יואב אבניאון
- אביטל ברוידא, עוד צעד בהתעוררות של שכונת הדר בחיפה: דירות אירוח מעוצבות היטב, באתר Xnet, 27 ביוני 2016
- סיור ברחוב ירושלים, ב"חיפה מבלי לקום מהכורסא"
