רחוב הולנדי
רחוב הולנדי (בהולנדית: Woonerf) הוא רחוב שבו מרחב הנסיעה, החניה וההליכה מרוצפים באופן אחיד. עיצוב שיושם במקור לראשונה בהולנד ובפלנדריה (בלגיה) ומכאן שמו. מטרתו היא יצירת מרחב משותף בו יש אלמנטים למיתון תנועה והגבלת מהירות לטובת הולכי הרגל[1].
אטימולגיה
המילה Woonerf מתורגמת כ"חצר מגורים"[2], או "שטח מגורים".[3] ולעיתים נעשה שימוש בה גם באנגלית. בעברית נכנס לשימוש המונח "רחוב הולנדי" באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, אז החלו לתכנון רחובות בישראל בסגנון זה. את המונח קידמו קבלנים ו"קבוצת אקרשטיין" יצרנית של ריצוף אבן משתלבת שמשמש לרוב ב"רחובות הולנדיים"[4].
באנגלית נפוץ יותר השימוש במונח "רחוב חי" (Living street) (אנ'), מושג כללי יותר המתאר רחוב המיועד לטובת הולכי רגל ורוכבי אופניים, הופעל גם כמרחב חברתי, המאפשר לילדים לשחק ומעודד אינטראקציות חברתיות בקנה מידה אנושי, בבטחה, לרוב תוך המשך שילוב של תנועת כלי רכב[5]. ה"רחוב ההולנדי" הוא אחד משורה של דרכים ליישום "רחוב חי"[6].
היסטוריה
מאז שהחל השימוש הנרחב בכלי הרכב בתחילת המאה ה-20, ערים תוכננו בעיקר כדי להכיל את השימוש בהם. עד אז עיצוב רחובות הערים היה מיועד להולכי רגל בעיקרו[7].
העיר אמן (Emmen) בהולנד הייתה הראשונה ליישום עיצוב רחוב זה באופן נרחב בשנות ה-70 של המאה ה-20, רובו היה הסבה של רחובות קיימים לעיצוב החדש[8].
בשנת 1999 היו בהולנד כבר למעלה מ-6,000 רחובות בעיצוב זה[9], בהם חיים כ-2 מיליון תושבים[10]. היתרונות של ה-woonerf מקודמים על ידי woonERFgoed, רשת של אנשי מקצוע ותושבים[11].
בשנת 2000 החליטה העיר דראכטן ליישום "מרחב משותף" (באנגלית: Shared space), תפיסה שהחלוץ שלה היה מהנדס הדרכים ההולנדי, הנס מונדרמן (Hans Monderman), שלוקחת את רעיון "רחוב הולנדי" צעד אחד קדימה לכל המרחב העירוני[12]. כמעט כל הרמזורים והתמרורים הוסרו ממרכז העיר במאמץ לשפר את הבטיחות בתעבורה, על בסיס התאוריה שהנהגים שמים לב יותר לסובב אותם כאשר ברור להם שהם לא יכולים להסתמך על חוקי תנועה קשיחים[12]. לפני החלת הניסוי עמד ממוצע תאונות הדרכים במרכז דראכטן על 8 תאונות בשנה. בשנתיים הראשונות לאחר תחילת הניסוי, ירד הנתון לתאונה אחת בשנה בממוצע[13].
בשנת 2006 דווח כי אנשים בהסלטרברינק, שכונה בעיר אמן, התאכזבו מהאופן שבו עקרון ה-Woonerf הפך לעוד אמצעי ליישום הנדסת תחבורה ש"כרוך בלא מעט יותר מאשר תמרורים ותקנים אחידים". הם יישמו את עקרונות "המרחב המשותף" כדרך לחשיבה מחדש על ה-Woonerf, והם דיווחו כי קשר עין ואינטראקציה אנושית הם אמצעי יעיל יותר להשיג ולתחזק אזורים אטרקטיביים ובטוחים מאשר תמרורים וכללים.[14][15]
תקנות
בלגיה
תקנת התעבורה הבלגית (סעיף 2.32) מגדירה את ה-woonerf ואת ה-erf הגנרי, ואת התמרור שלהם. ל-woonerf יש מוקד מגורים; אך באזור יכולים להיות שימושים עיקריים אחרים כמו: מלאכה, מסחר, תיירות, חינוך ונופש[16].
תקנת התעבורה הבלגית מתארת מה מותר ומה אסור ב-woonerf:
- הולכי רגל יכולים להשתמש בכל רוחב הכביש הציבורי; וגם לשחק בו מותר.
- אסור לנהגים לסכן הולכי רגל או להפריע להם; במידת הצורך הם חייבים להפסיק לנסוע. יתר על כן הם צריכים להיות זהירים פי שניים ביחס לילדים. אסור להולכי רגל לחסום את התנועה שלא לצורך.
- המהירות מוגבלת ל-20 ק"מ לשעה.
- החנייה אסורה, אלא אם יש סימנים חזותיים כגון משטח בצבע שונה, אות P או תמרורים המאפשרים חניה.
הולנד
על פי סעיף 44 של קוד התעבורה ההולנדי, תנועה ממונעת ב-woonerf או "אזור בילוי" מוגבלת לקצב הליכה[17].
בישראל
בישראל נבנים לרוב רחובות חדשים מראש בעיצוב של "רחוב הולנדי", רובם בשכונת מגורים בהם קוטג'ים ובתים צמודי קרקע[6]. במספר ערים הוסבו רחובות קיימים ל"רחובות הולנדיים", בעיקר בתל אביב[18].
תקנות התעבורה בישראל עדכנו לכלול התייחסות ל"רחוב הולנדי" (הקרוי בתקנות "רחוב משולב"). המהירות המרבית המותרת בו היא 30 קמ"ש[19].
קישורים חיצוניים
- גלי ברגר, מה אכפת לי רחוב הולנדי? תנו לחנות בשקט, באתר הארץ, 28 ביוני 2006
- דקל גודוביץ, רחוב הולנדי במודיעין: כשהחניה הופכת למחסן, הולכי הרגל בכביש, באתר Xnet, 6 ביולי 2016