רות עמירן

עמירן נולדה בשם רות ברנדשטטר במושבה יבנאל, בת ליחזקאל ודבורה. היא סיימה את בית הספר הריאלי בחיפה בשנת 1933 ובשנת 1939 סיימה את לימודי הארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים^[1]. היא הייתה נשואה לדוד עמירן (קלנר), חוקר ארץ ישראל וגאוגרף.

בתחילת דרכה הייתה מפקחת עתיקות באזור הצפון. החפירה הראשונה שבה השתתפה הייתה ביפו בשנת 1948. בשנת 1951 חפרה בסוסיתא^[2]. בשנת 1953 חקרה את הרגמים בדרום מערב ירושלים^[3][4]. בשנים 1955–1957 ניהלה את החפירות בשטח ב' של האתר בתל חצור^[5][6]. בשנת 1961 זכתה בפרס סוקניק על ספרה על הקרמיקה בארץ ישראל^[7].

בשנת 1962 החלה עמירן בשיתוף עם יוחנן אהרוני לחפור את המצודה בתל ערד^[8]. לאחר גילוי קטע מחומה כנענית פוצלה המשלחת ועמירן התמקדה בחשיפת העיר הכנענית. חשיפה זו נמשכה יותר משלושים שנה, ועמירן ניהלה 18 עונות חפירה במקום. באותה שנה חפרה גם בתל נגילה^[9] והניחה את התוכנית לביתן הקרמיקה של מוזיאון ארץ ישראל^[10] ואגף הארכאולוגיה במוזיאון ישראל^[11].

בשנים 1968–1969 חפרה עמירן במגדל דוד^[12] בירושלים. בשנת 1979 ניהלה חפירה בבקעת עובדה^[13].

בשנת 1981 זכתה מטעם מוזיאון ישראל בפרס פרשיה שימל על תרומתה לארכאולוגיה של ארץ ישראל^[14][15].

רות עמירן זכתה בפרס ישראל בתחום חקר ארץ ישראל לשנת 1982. דוד עמירן זכה בפרס ישראל על תרומתו לגאוגרפיה של ארץ ישראל לשנת 1977.

• רות עמירן, הקיראמיקה הקדומה של ארץ ישראל, מוסד ביאליק והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ירושלים, 1963
• רות עמירן, אורנית אילן, מיכאל סבן, ז' הרצוג, ערד, הוצאת הקיבוץ המאוחד והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 1997

• חיה כץ, לא על החרסים לבד חי האדם, פרדס הוצאה לאור, 2011

• רשימת המאמרים של רות עמירן באתר רמב"י
• אורנה הס, רות עמירן, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• חיה כץ (האוניברסיטה הפתוחה), רות עמירן, באתר אוניברסיטת בראון (באנגלית)
• Tallay Ornan (The Israel Museum, Jerusalem), Ruth Amiran 1914-2005, Biblical Archaeology Society
• רות עמירן (1915-2005), דף שער בספרייה הלאומית