רוברט אדוארד הרולד קרוסבי

קרוסבי נולד בשנת 1886. בתחילת 1926 הוא כיהן כמושל נפת עזה^[1] וסגן מושל מחוז הדרום. הוא מילא את מקומו של מושל מחוז הדרום בעת העדרו^[2][3]. הוא התגורר בבית הצופה על חוף הים בדרום יפו^[4]. בשנים 1926 - 1927 כיהן קרוסבי בוועדה לבחינת מיסוי הכפריים שהמליצה על השתת מס הכנסה כדי להקל את המיסים על הכפריים.

קרוסבי כיהן כממלא מקום מושל מחוז הדרום בעת מאורעות תרפ"ט. לאחר שנודע לו על תחילת המאורעות בירושלים הוא כינס נכבדים ערבים, דרש מהם למנוע את ההפגנה ויצא איתם למקומות שונים לנסות להרגיע את הרוחות^[5]. הוא הזהיר את הערבים שאם יצאו המפגינים מאתר בית הממשלה ביפו הוא יורה לחיילים לירות במתפרצים. לקראת ההפגנה הוא גם הציב משוריינים בדרך לתל אביב^[6]. בקרב היהודים התרעמו עליו על שלא הסכים לפגוש משלחת של הסוכנות היהודית בטענה שהוא עסוק^[7].

בשנת 1931 מונה למושל מחוז הדרום, תפקיד בו כיהן עד יולי 1939, עת פוצל המחוז למחוז לוד ומחוז עזה^[8]. בעת הפיצול, המשיך קרוסבי לכהן כמושל מחוז לוד עד סוף 1943^[9]. לאחר תום כהונתו כמושל הוא כיהן כיו"ר המועצה לכלכלה מלחמתית^[10]. המועצה המשיכה להקיים גם אחרי תום המלחמה, עד התפרקותה בתחילת 1946^[11].

כן כיהן בוועדות שונות של שלטון המנדט, בהן ועדה שבחנה במחצית הראשונה של 1945 את מערכת החינוך בארץ ישראל ודרישות המורים לגבי שכרם. הוועדה המליצה על תשלום משכורת 13 למורים^[12], אך מסקנותיה נגנזו^[13]. ביוני 1945 מונה קרוסבי ליו"ר וועדה לבירור דרכים למנוע עקיפת האיסורים לרכישת קרקעות על ידי יהודים באזורים אסורים על פי הספר הלבן^[14]. הוועדה ניהלה דיוניה עד אוקטובר 1945 והוחרמה על ידי היהודים^[15]. הוועדה המליצה על דרכים למאבק במעקפים של חוק הקרקעות, אך סירבה להמליץ על איסור העברת קרקעות לנאמנים ערבים של בעלים יהודיים^[16]. בסוף 1945 עמד קרוסבי בראש ועדה לבדיקת הסיבות למחסור בבנייה^[17] שהמליצה על תיקונים שונים בחוק הגנת הדייר^[18].

באמצע 1946 יצא קרוסבי לחופשה ממושכת^[19] שלאחריה פרש לפנסיה^[20]. הוא נפטר בלונדון ב-1950^[21].

החל משנת 1944 חולק פרס קרוסבי לספרות מוניציפלית על ידי חבר המועצות המקומיות^[22][23].

במעריב תואר קרוסבי: "הצליח קרוסבי להשניא עצמו על היישוב. במשך 30 שנות שרותו הרצוף כאן, הוא נשאר אותו פקיד קטן מעוף, עקשן ותקיף ... השקפותיו, השקפות תלמיד האסכולה הקולוניאלית הישנה, שלפיה מושל בריטי מתמסר יותר לאדמיניסטרציה מאשר לפוליטיקה שצריכה להעשות בלונדון."^[24].

אדווין סמואל, בנו של הנציב הרברט סמואל, תיאר אותו כמאופק ואיטי, לעיתים עד כדי ייאוש^[4].