רד ביי
רד ביי (אנגלית: Red Bay - מפרץ אדום) הוא כפר דייגים על החוף הדרומי של חצי האי לברדור שבפרובניציית ניופאונדלנד ולברדור שבצפון מזרח קנדה. בין אמצע המאה ה-16 לתחילת המאה ה-17 היה במקום כפר ציידי לווייתנים בסקים. ביוני 2013 הוכרה העיר כאתר מורשת עולמית.
 | |||||||||
| רד ביי | |||||||||
| מדינה |  קנדה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פרובינציה |  ניופאונדלנד ולברדור | ||||||||
| שטח | 1.58 קמ"ר | ||||||||
| גובה | 10 מטרים | ||||||||
| קואורדינטות | 51°43′55″N 56°25′32″W / 51.731944°N 56.425556°W | ||||||||
| אזור זמן | UTC -3:30 | ||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
גאוגרפיה
רד ביי ממוקמת לחופי נמל טבעי והיא נקראת על שמו ועל שם הצוקים האדומים של האזור. במפרץ שני איים קטנים, נוחים לעגינה גם הם.
שטח הכפר כיום הוא 1.56 קמ"ר ומתגוררים בו 227 תושבים, נכון ל-2006.
היסטוריה
משנות ה-30 של המאה ה-16, רד ביי שנקראה אז בבסקית Balea Baya, דהיינו "מפרץ הלווייתנים", הייתה מרכז לפעילות ציד לווייתנים. בכל קיץ, (עונת הציד) הפליגו מדרום צרפת וצפון ספרד כ-600 ספנים בסקים בכ-15 אוניות ציד, לחיפוש ולציד הלוויתן הנכון ולווייתן קשות ראש במצר בל אייל שמפריד בין האי ניופאונדלנד לחצי האי לברדור. תהליך עיבוד השמן נעשה במקום והוא הובל חזרה באוניות לאירופה. שרידי המושבה כוללים מגורים זמניים, עצמות לווייתנים, ציוד לעיבוד השמן, בית קברות וכמה אוניות שטבעו במהלך השנים, ומשמשות כיום אתר לצלילות תיירות כשהמפורסמת שבהן היא סן חואן שטבעה ב-1565. בתחילת המאה ה-17 נזנח הכפר, כנראה בגלל הצטמצמות עדרי הלווייתנים באזור. במלחמת העולם השנייה שימש הנמל הטבעי במפרץ כמקום עגינה בטוח של הכוחות הימיים של בנות הברית.
קישורים חיצוניים
- רד ביי באתר אונסק"ו
- ידיעה על ההכרזה על העיר כאתר מורשת עולמית באתר CBC
- היסטוריה ושרידים של ציידי הלווייתנים הבסקים