קתלין אנטונלי
קתלין "קיי" מקנולטי מאוצ'לי אנטונלי (באנגלית:Kathleen Antonelli; 12 בפברואר 1921 – 20 באפריל 2006) הייתה מתכנתת מחשבים אירית ואחת משש המתכנתות המקוריות של מחשב האניאק, אחד המחשבים הדיגיטליים האלקטרוניים הראשונים לשימוש כללי.
 | |
| קתלין אנטונלי בצעירותה | |
| לידה | 12 בפברואר 1921 מחוז דניגול, אלסטר, אירלנד |
|---|---|
| פטירה | 20 באפריל 2006 (בגיל 85) וינדמור, פנסילבניה, ארצות הברית |
| שם לידה | קתלין ריטה מקנולטי |
| מדינה | ארצות הברית, אירלנד  |
| מקום קבורה | פילדלפיה |
| ידועה בשל | אחת המתכנתות המקוריות של אניאק |
| השכלה |
|
| עיסוק | מתמטיקה, מדעי המחשב |
| מעסיק | שטח הניסויים אברדין, בית הספר מור להנדסת חשמל, תאגיד המחשוב אקרט-מאוצ'לי |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה | חברה בהיכל התהילה הבינלאומי של נשים בטכנולוגיה |
  | |
חיים מוקדמים וחינוך
אנטונלי נולדה כקתלין ריטה מקנולטי בפיימור, חלק מהכפר הקטן קריסלאו במה שהיה אז אזור גיילטאכט (אזור דובר אירית) במחוז הצפוני באירלנד, ב-12 בפברואר 1921, במהלך מלחמת העצמאות האירית. היא הייתה השלישית מתוך שישה ילדים של ג'יימס מקנולטי, קצין אימונים של הצבא האירי הרפובליקני, ואן נליס.[1]
בליל לידתה אביה נעצר ונכלא בבית הכלא "דרי גול" למשך שנתיים בשל השתייכותו לצבא האירי הרפובליקני. עם שחרורו, היגרה המשפחה לארצות הברית באוקטובר 1924 והתיישבה באזור צ'סטנאט היל בפילדלפיה שבפנסילבניה, שם מצא ג'יימס עבודה כסתת אבן.[2]
בין השנים 1927 ל-1933 היא למדה בבית הספר היסודי צ'סטנאט היל, ולאחר מכן בבית הספר התיכון הקתולי לבנות JW Hallahan בפילדלפיה.[3]
בתיכון קתלין התחברה לעולם המתמטיקה ולמדה מגוון רחב של מקצועות מתטיים, ביניהם אלגברה, גאומטריה מישורית, טריגונומטריה וגאומטריה מוצקה.[4][5]
לאחר שסיימה את התיכון היא נרשמה למכללת צ'סטנאט היל לנשים. במהלך לימודיה למדה כל קורס מתמטי שהוצע.[2] היא סיימה תואר במתמטיקה ביוני 1942, אחת מן הסטודנטיות היחידות שהתמחו במתמטיקה מתוך כיתה של 92 נשים.[5]
לקראת סיום התואר מקנולטי חיפשה משרות רלוונטיות בידיעה שהיא רוצה לעסוק במתמטיקה אבל לא להיות מורה. היא הבינה שתפקידי האקטואריה של חברות הביטוח מחייבות תואר שני, לכן החליטה ללמוד מגוון רחב של קורסים במנהל עסקים, בתקווה שהכשרה עסקית תשפר את סיכויי הקבלה שלה לעבודה.[6]
קריירה
מתכנתת מחשבים
זמן קצר לאחר שסיימה את לימודיה היא ראתה מודעה של שירות המדינה האמריקאי בעיתון פילדלפיה אינקוויירר המחפשת נשים בעלות תואר במתמטיקה.[6] במהלך מלחמת העולם השנייה, צבא ארצות הברית שכר נשים לחישוב מסלולי כדורים וטילים במעבדת המחקר הבליסטי, שהוקמה בבסיס הניסויים באברדין, מרילנד.[7] היא יצרה קשר מיד עם שתי חברותיה לתואר במתמטיקה, פרנסס ספנס וג'וזפין בנסון בנוגע למודעה. ביוני 1942 הגיעו אנטונלי ובילאס להתראיין למשרה, וכשבוע לאחר מכן שתיהן התקבלו לעבודה כ"מחשבים אנושיים" בבית הספר מור להנדסת חשמל.
תפקידן היה לחשב מסלולים בליסטיים המשמשים לטבלאות ירי ארטילריה, בעיקר באמצעות מחשבוני טבלאות מכניים וגיליונות נייר גדולים במיוחד. השכר שקיבלו היה נמוך, אבל הן היו מרוצות שהגיעו לעבודה שהשתמשה בהשכלתן ושירתה את המאמץ המלחמתי.[6]
התואר הרשמי שלה בשירות המדינה, כפי שהודפס בתיעוד התעסוקה שלה, היה" מחשב".[8] היא ובילאס החלו לעבוד עם עוד כ-10 "בנות" (כפי שכונו המחשבים הנשיים[9] ) ו-4 גברים. קבוצה זו הועברה לבית הספר מור מבסיס הניסויים אברדין. אנטונלי ובילאס ביצעו את עבודתן בחדר גדול ששימש בעבר ככיתה בבית הספר; חדר זה יהפוך בשלב מאוחר יותר לחדר שבו נבנה האניאק ופעל עד דצמבר 1946.[6]
על אף הידע הנרחב שרכשו בלימודים, הכשרתן המתמטית של אנטונלי ובילאס לא הכינה אותן לעבודה בחישוב מסלולים עבור טבלאות ירי: הן לא הכירו את שיטות האינטגרציה המספריות המשמשות לחישוב המסלולים, ונאלצו להשתמש בספרי לימוד על מנת ללמוד ולהשתפר.[6] לבסוף, שתיהן למדו כיצד לבצע את החישובים בצורה מדויקת, באמצעות תרגול וייעוץ של המפקחת לילה טוד.[10] החישובים היו מורכבים ולקחו זמן רב מכיוון שכל רובה דרש טבלת ירי משלו, בכל טבלה היו כ-1,800 מסלולים, וחישוב מסלול אחד בלבד דרש כ-30-40 שעות של עבודה ידנית עם מחשבון.[7]
לאחר מספר חודשים הועברו אנטונלי ובילאס לעבוד על המנתח הדיפרנציאלי במרתף בית הספר מור, המחשבון המכני האנלוגי הגדול והמשוכלל ביותר של אותה התקופה, רק שלושה מחשבונים כאלה היו בכל ארצות הברית וחמישה או שישה בכל העולם (כל האחרים היו בבריטניה). המנתח הדיפרנציאלי הושאל לאוניברסיטת פנסילבניה למשך המלחמה.[6] באמצעות המנתח, ניתן היה לבצע חישוב מסלול בודד תוך כ-50 דקות.
אנטונלי קודמה לפיקוח על החישובים במנתח.[2] הצוות שעבד עם המנתח עבד מסביב לשעון, שישה ימים בשבוע, כאשר החופשות הרשמיות היחידות שלהם היו בחג המולד וביום העצמאות האמריקאי.[6]
העבודה עם האניאק
האינטגרטור והמחשב המספרי האלקטרוני (אניאק) פותח בין השנים 1943–1946 במטרה לבצע את אותם חישובים בליסטיים.
ביוני 1945, אנטונלי נבחרה להיות אחת המתכנתות הראשונות שלו, יחד עם עוד מספר נשים מיחידות המחשבים, בטי הולברטון, מרלין מלצר ורות טייטלבאום, וג'ין ברטיק. הן קיבלו הכשרה בת חודשיים בבסיס הניסויים באברדין. שותפתה ללימודים של אנטונלי, בילאס, הצטרפה לצוות המתכנתות של אניאק בשלב מאוחר יותר, למרות שלא לקחה חלק בהכשרה הראשונית.[6]
העבודה עם מחשב האניאק לא הייתה פשוטה עבור המתכנתות, הן ברמה המקצועית והן בשל היותן נשים. ראשית, המחשב יכול היה להשלים את החישובים הבליסטיים הנדרשים תוך כ-10 שניות, אך לרוב לקח בין יום ליומיים להגדיר את המחשב למערכת חדשה של בעיות, באמצעות שקעים ומתגים. על מנת לקבוע כיצד ניתן להגדיר ולתכנת אותו, המתכנתות נאלצו להיעזר במהנדסי האניאק המקוריים (כמו ארתור בורקס).[10] בנוסף, חלק ניכר מזמן התכנות של האניאק כלל הגדרה והרצה של תוכניות בדיקה שהבטיחו למפעיליו את תקינות המערכת כולה.[10]
מכיוון שהאניאק היה פרויקט מסווג, תחילה המתכנתות נדרשו לכתוב את התוכניות והשרטוטים בחדר סמוך ורק לאחר מכן הורשו להיכנס לחדר האניאק על מנת להזין אותן.
בזמן שהצוות התכונן להשקה, אנטונלי והנשים האחרות שעבדו על האניאק התבקשו לפעול כמארחות ולברך את הסובבים אותן. הן היו צריכות לעמוד ליד המחשב ו"להיראות טוב". כך שבאותה התקופה הן לא זכו להכרה הראויה על פועלן האמיתי כמתכנתות.[11]
במהלך עבודתה באניאק, אנטונלי זוכה לקרדיט על המצאת השגרה, וכמו כן גילתה בשלב מאוחר יותר שהצוות שלה היה זה שבדק את נוחות השימוש בפצצת H.[11]
אנטונלי הועברה למעבדת המחקר הבליסטית של בסיס הניסויים באברדין יחד עם האניאק כאשר הוא הועבר לשם באמצע שנת 1947. אליה הצטרפו רות טייטלבאום ובילאס.
חיים אישיים
הממציא השותף של האניאק, ג'ון מאוצ'לי, שעזב מאז את תפקידו כפרופסור בבית הספר מור כדי לייסד חברת מחשבים משלו יחד עם ג'ון פרספר אקרט, עשה נסיעות תכופות לוושינגטון הבירה במהלך תקופה זו, והיה עוצר לבקר את מחשב האניאק באברדין. מאוצ'לי העסיק בחברתו את ג'ין ברטיק ובטי הולברטון, וקיווה לשכנע גם את מקנולטי.
במקום זאת, מאוצ'לי ומקנולטי נישאו ב-1948, בניגוד לרצונם של הוריה,[12] והיא התפטרה מעבודתה באברדין. בני הזוג, יחד עם שני ילדיו מנישואיו הראשונים, חיו בתחילה בבית הסמוך לאוניברסיטת פנסילבניה, ובשלב מאוחר יותר עברו לבית חווה גדול באמבלר, פנסילבניה.[דרוש מקור] עם מאוצ'לי, למקנולטי היו חמישה ילדים.[2][3]
חיים מאוחרים
קיי מקנולטי עבדה על הנדסת תוכנה של מחשבים חדישים יותר, כולל מחשבי בינאק ו-UNIVAC I שהחומרה שלהם תוכננה על ידי בעלה.[2]
בשנת 1980, בעלה, ג'ון מאוצ'לי נפטר עקב מחלה.
בשנת 1985, נישאה שנית, לצלם סברו אנטונלי. בשנת 1996, לאחר מאבק ארוך במחלת פרקינסון, בעלה השני נפטר; קיי עצמה סבלה מהתקף לב בזמן שטיפלה בו, אך החלימה ממנו.[דרוש מקור]
לאחר מותו של מאוצ'לי, קיי המשיכה את מורשתם של חלוצי האניאק על ידי כתיבת מאמרים, הרצאות, לעיתים קרובות יחד עם ג'ין ברטיק איתה היא שמרה על קשר עד יומה האחרון, ופינתה את מירב זמנה לראיונות עם כתבים וחוקרים.
קיי מקנולטי נפטרה לאחר מאבק במחלת הסרטן בווינדמור, פנסילבניה, ב-20 באפריל 2006, בגיל 85.[7]
מורשת
בשנת 1997, אנטונלי הוכנסה להיכל התהילה הבינלאומי של נשים בטכנולוגיה, יחד עם חמש מתכנתות האניאק האחרות, על תרומתן לתכנות מסלולים בליסטיים.[13]
בתקופת הזוהר של האניאק, אנטונלי וחברותיה המתכנתות לא זכו להכרה הראויה. אי הנראות של מתכנתי האניאק, הן בשל היותן נשים והן בשל סודיות עבודתן במיוחד בזמן המלחמה, הרחיקה אותן מאור הזרקורים.
בשנת 2010 יצא לאקרנים סרט דוקומנטרי בשם "רוזיס סודי ביותר: ה"מחשבים" הנשיים של מלחמת העולם השנייה". הסרט התרכז סביב ראיונות עומק של שלוש מתוך שש המתכנתות, תוך התמקדות בתרומותן הראויה לשבח למאמץ המלחמתי במהלך מלחמת העולם השנייה.
צוות האניאק היווה גם את ההשראה לסרט התיעודי עטור הפרסים The Computers משנת 2013.[14] סרט תיעודי זה, שנוצר על ידי Kathy Kleiman ופרויקט המתכנתים של האניאק, משלב צילומים ממשיים של צוות האניאק משנות ה-40 וכולל ראיונות עם חברות הצוות על תקופת העבודה משותפת באניאק.[15] זהו הסרט התיעודי הראשון מתוך סדרה של שלושה, כאשר סרטי ההמשך קיבלו את השמות The Coders ו-The Future-Maker.[16]
ביולי 2017, אוניברסיטת דבלין סיטי (DCU) קראה לבניין המחשוב שלהם על שמה של קתלין (קיי) מקנולטי.[17]
בשנת 2019, לאחר סקר ציבורי שבו אנטונלי ניצחה מועמדים כמו הבוטנאית אלן האצ'ינס, המדען והממציא ניקולס קאלן, הגאולוג ריצ'רד קירוואן, הכימאית אווה פילבין וההידרוגרף סר פרנסיס בופורט,[18] בחרו במרכז האירי למחשוב גבוה (ICHEC), לקרוא על שמה (קיי) את מחשב העל הראשי החדש שלהם. מחשב זה עתיד לשמש כמחשב העל הלאומי של אירלנד למחקר אקדמאי.
ראו גם
לקריאה נוספת
- W. Barkley Fritz, The Women of ENIAC (in IEEE Annals of the History of Computing, Vol. 18, 1996, pp. 13-28)
- H. H. Goldstine, A. Goldstine, The Electronic Numerical Integrator and Computer (ENIAC), 1946 (reprinted in The Origins of Digital Computers: Selected Papers, Springer-Verlag, New York, 1982, pp. 359-373)
- J. Presper Eckert, The ENIAC (in Nicholas Metropolis, J. Howlett, Gian-Carlo Rota, (editors), A History of Computing in the Twentieth Century, Academic Press, New York, 1980, pp. 525-540)
- John W. Mauchly, The ENIAC (in A History of Computing in the Twentieth Century, pp. 541-550)
- Arthur W. Burks, Alice R. Burks, The ENIAC: The First General-Purpose Electronic Computer (in Annals of the History of Computing, Vol. 3 (No. 4), 1981, pp. 310-389; commentary pp. 389-399)
קישורים חיצוניים
- היכל התהילה של WITI
- ביוגרפיה מארכיון MacTutor History of Mathematics, אוניברסיטת סנט אנדרוז, סקוטלנד
- ראיון היסטוריה בעל-פה עם פרנסס אי. הולברטון – הולברטון הייתה, ביחד עם אנטונלי, אחת משש המתכנתות המקוריות של ENIAC. מכון צ'ארלס באבאג', אוניברסיטת מינסוטה.
- מותו של חלוץ המחשוב של דונגל
- קתלין אנטונלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)