קרחון טיילור (ארץ ויקטוריה)
קרחון טיילור (באנגלית: Taylor Glacier הוא קרחון אנטארקטי באורך כ-54 ק"מ, היורד מרמת ארץ ויקטוריה אל הקצה המערבי של עמק טיילור, צפונית לגבעות קרקי, דרומית לרכס אסגארד. חלקו האמצעי של הקרחון גובל בצפון במבצרים הפנימיים ובדרום בעמק ביקון.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | תומאס גריפית' טיילור  |
| מיקום | אזור הברית האנטארקטית |
| אורך | 54 ק"מ |
| קואורדינטות | 77°44′00″S 162°10′00″E / 77.733333333333°S 162.16666666667°E |
(למפת אנטארקטיקה רגילה) | |
  | |
היסטוריה
הקרחון התגלה על ידי משלחת דיסקברי (1904-1901) ונחשב אז לחלק מקרחון פראר. קבוצת המסע המערבית של משלחת טרה נובה קבעה, שהחלקים העליונים והתחתונים של מה שנודע עד אז כקרחון פראר היו מחוברים כתאומים סיאמיים מצפון לנובהד. לאור תגלית זו כינה קפטיין סקוט את החלק העליון על שם גריפית' טיילור, גאולוג ומפקד הקבוצה המערבית.
קרחון טיילור נמצא במוקד מיזם מדידות ויצירת תבניות שמנהלים חוקרים מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. ואוניברסיטת טקססבאוסטין.[1]
בדומה לקרחונים אחרים בעמקים היבשים מקמרדו, לקרחון טיילור יש "בסיס קר", כלומר, תחתיתו קפואה וצמודה בקרח אל הקרקע שמתחתיה. לשאר הקרחונים בעולם יש "בסיס רטוב", כלומר, הם מקרצפים את תשתית הסלע, גוררים עמם ומותירים ערימות סחף גלויות לעין של מורנות לאורך שוליהם.
זרימתם של קרחונים בעלי בסיס קר מזכירה מאוד מֶרֶק, כשהם נהדפים קדימה בכוח משקלם הם. קרחונים בעלי בסיס קר צוברים בדרכם כמות מינימלית של שברי הריסות, מחוללים ארוזיה מועטה ומשאירים בנתיבם רק מורנות קטנות. הם גם נראים שונים במבט מלמעלה. פניהם אינם משובשים בבתרונים רבים והם שטוחים וחלקים בהשוואה לקרחונים אחרים.
