קלייר קיגן

קיגן נולדה במחוז וויקלו באירלנד, בת צעירה במשפחה קתולית מרובת ילדים. בגיל 17 נסעה לניו אורלינס, לואיזיאנה ולמדה אנגלית ומדעי המדינה באוניברסיטת לויולה. היא חזרה לאירלנד ב-1992, ולאחר מכן עברה לקרדיף, ויילס, שם סיימה תואר שני בכתיבה יצירתית ולימדה סטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטת ויילס. בהמשך קיבלה תואר M.Phil בטריניטי קולג' בדבלין.^[3]

אוסף הסיפורים הקצרים הראשון של קיגן, "אנטארקטיקה" יצא לאור ב-1999. הספר זכה בפרס רוני לספרות אירית ובפרס ויליאם טרבור.^[4][5] הספר ראה אור בעברית בהוצאת הוצאת תשע נשמות.^[6] ב-2007 התפרסם אוסף הסיפורים השני שלה, "ללכת בשדות הכחולים", וב-2010 פרסמה קיגן את הנובלה "Foster" (בעברית: אומנה). הנובלה זכתה בפרס הסיפור הקצר של Davy Byrnes לשנת 2009, הופיעה בגיליון של "הניו יורקר", עובדה לסרט ויצא לאקרנים בשם "הנערה השקטה" במאי 2022. הסרט היה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר.^[7] ב-2015 יצא לאור בעברית הספר "ללכת בשדות הכחולים", שכולל את הנובלה Foster ושלושה סיפורים קצרים שנכללו במקור בספר "ללכת בשדות הכחולים". הספר פורסם בהוצאת זיקית.^[8][9]

בסוף 2021 פרסמה קיגן נובלה בשם "דברים קטנים כאלה", המתרחשת באירלנד באמצע שנות ה-80.^[10] ברקע הסיפור נמצאות נערות ונשים צעירות המוחזקות בניגוד לרצונן במנזר בקצה עיירה קטנה, בעוד אנשי העיירה בוחרים להתעלם מהמתרחש.^[11]

הספר נכנס לרשימה הקצרה של פרס הבוקר לשנת 2022 – הספר הקצר ביותר שזכה בפרס זה.^[12] בינואר 2024 יצא הספר לאור בעברית בהוצאת אחוזת בית בתרגומו של יותם בנשלום, וזכה לשבחי הביקורת בישראל.^[13] הספר תורגם ליותר מעשרים שפות, ועובד בראשית 2024 לסרט בהפקת מאט דיימון ובן אפלק ובכיכובו של קיליאן מרפי.^[14] הסרט הוקרן בפתיחה של פסטיבל הקולנוע של ברלין ב-2024, והשחקנית אמילי ווטסון, המשחקת את אם המנזר, זכתה בפרס הופעת המשנה הטובה ביותר על תפקידה.^[15]

בסוף 2023 ראה אור ספרה "So Late in the Day", סיפור קצר בן כ-50 עמודים.

• 1999 – אנטארקטיקה, תרגם תומר בן אהרן, הוצאת תשע נשמות, 2019
• 2007 – ללכת בשדות הכחולים, תרגם ארז וולק, הוצאת זיקית, 2015
• 2010 – Foster
• 2021 – דברים קטנים כאלה, תרגם יותם בנשלום, הוצאת אחוזת בית, 2024
• 2023 – So Late in the Day

קיגן זכה בפרס ויליאם טרבור הראשון, פרס רוני לספרות אירית, פרס אוליב קוק ופרס Davy Byrnes לשנת 2009.^[16] כן זכתה בפרס יו לאונרד, מלגת מקאוליי, פרס מרטין הילי, פרס קילקני ופרס טום גאלון. היא גם זכתה במלגת וינגייט לשנת 2002 וזכתה פעמיים בפרס פרנסיס מקמנוס. ב-2008 כיהנה כפרופסור אורח באוניברסיטת וילאנובה ולימדה במחלקה ללימודים קלטיים של מכללת סנט מייקל באוניברסיטת טורונטו במרץ 2009.^[17] בשנת 2019 היא מונתה כעמיתת כתיבה בטריניטי קולג' דבלין. פמברוק קולג' קיימברידג' וטריניטי קולג' דבלין בחרו בקיגן כעמית המבקר של בריינה סטונטון לשנת 2021.^[18] הספר "דברים קטנים כאלה" זכה גם בפרס ORWELL לסיפורת פוליטית לשנת 2022.^[19]

מדיה וקבצים בנושא קלייר קיגן בוויקישיתוף

• שירה פנקס, ‏הסופרת האירית קלייר קיגן מדברת על גילוי עריות ובדידות, באתר "Time Out ישראל", 14 ביולי 2015
• יותם שווימר, "ללכת בשדות הכחולים": להיסחף אל הדכדוך, באתר ynet, 12 ביולי 2015

• קלייר קיגן, ברשת החברתית Goodreads