קלוגה

העיר מוזכרת לראשונה במסמך של הנסיך הליטאי אולגרד משנת 1371 תוך ציון שעיר זו נלקחה ממנו על ידי דמיטרי דונסקוי, נסיך מוסקבה. שנה זו נחשבת לשנת היווסדה של העיר. ב־1389 הפכה סופית לחלק מנסיכות מוסקבה.

ב־1480 נאסף כוח גדול של הפולשים המונגולים על גדותיו של הנהר אוגרה, סמוך לקלוגה. לאחר שהלוחמים משני המחנות (רוסים ומונגולים) עמדו אלה מול אלה כשהנהר חוצה ביניהם. לבסוף, נסוגו המונגולים והסתיימו שנים ארוכות של כיבוש.

בשנים 1723 ו־1737 נכחדה אוכלוסיית העיר כמעט לחלוטין בעקבות רעב. בשנים 1742, 1754, 1756, 1760 ו־1761 פקדו את העיר שריפות ענק שגרמו להרס מוחלט. ב־1771 פקדה את קלוגה מגפת הדבר.

בשנת 1776 העיר הפכה למרכז גוברניית קלוגה.

בין 1892 ל-1935 חי ופעל בעיר המדען בעל החזון קונסטנטין ציולקובסקי, שהצליח לפתור את בעיית המסע בחלל. הוא נקבר במרכז פארק הנושא את שמו, וכהנצחה הוקמו לזכרו שני מוזיאונים (מתוכם אחד בבית שבו התגורר).

בסוף 1941 הייתה קלוגה תחת כיבוש נאצי שנמשך כשלושה חודשים שבמהלכו נהרסו 196 בתים ויותר מ־850 משפחות נותרו ללא קורת גג. אף על פי שהכיבוש נמשך שלושה חודשים בלבד בעיר פעל גטו.

ערך מורחב – גטו קלוגה

בשנות העשרים התגוררו בקלוגה כ-800 יהודים, שהיו קרוב לשני אחוזים מכלל אוכלוסיית העיר.

עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לבין ברית המועצות התפנו רוב יהודי קלוגה מזרחה, וכשנכנסו הגרמנים לעיר ב-13 באוקטובר 1941 נשארו בה כ-150 יהודים – רובם נשים וילדים, זקנים וחולים. עם תחילת הכיבוש פורסמה שורת איסורים: נאסרו על היהודים הנוכחות בכיכרות, בשווקים ובמקומות ציבורים, השימוש בבתי מרחץ ובחשמל והקניות בשוק. על תושבי העיר נאסר כל קשר עם היהודים. בכרוזים שפרסם הפיקוד הגרמני בחוצות העיר הואשמו היהודים בבולשביזם ובאחריות לפרוץ המלחמה. על היהודים הוטל לשאת טלאי בצורת כוכב מחומש ובעיר החלו מעשי שוד של רכוש היהודים וכמה יהודים נהרגו במהלכם.

בתחילת נובמבר 1941 הוקם בפאתי העיר גטו והוקף בגדר. את החפצים שנשארו בדירות לאחר שעזבו היהודים שדדו הגרמנים ושוטרים מקומיים. מרק פרנקל, רואה חשבון במקצועו, מונה לראש היודנראט. בגטו שררה צפיפות רבה. יהודים נלקחו לעבודות כפייה משפילות כניקוי בתי שימוש בידיים. ב-7 בנובמבר 1941 נאסרו 23 יהודים, ושמונה מהם – הצעירים ביותר – נורו למוות. היתר הוחזקו במעצר שלושה שבועות קודם שהוחזרו לגטו. קצינים וחיילים גרמנים ושוטרים מקומיים היו נכנסים לגטו מדי יום ושודדים רכוש מהיהודים.

ב-4 או ב-5 בדצמבר 1941 החלה מתקפת החורף הסובייטית. הצבא הגרמני נאלץ לסגת מקרבת מוסקבה, ובין היתר מקלוגה. ב-21 בדצמבר 1941 הציתו הגרמנים הנסוגים את בתי היהודים. כשנסו היהודים מהבתים הבוערים פתחו עליהם הגרמנים באש, וכמה יהודים נהרגו. בסך הכל נרצחו בגטו קלוגה כ-20–25 יהודים. ב-30 בדצמבר 1941 שחרר הצבא האדום את קלוגה. מרבית יהודי העיר ניצלו.

כיום אין כל אתר זיכרון וכל ציון לזכר הגטו. ב-2016 הקהילה היהודית ניסתה ליזום הקמת אנדרטה לזכר קורבנות הגטו.^[1]

בתקופת ברית המועצות כ-90% ממפעלי העיר היו שייכים לתעשיות הביטחון. בשנים האחרונות קלוגה הפכה למרכז של תעשיית הרכב של רוסיה. משנת 2007 פועל בעיר מפעל של החברה הגרמנית פולקסווגן. כמו כן נבנו מפעלים של החברה הצרפתית פז'ו ושל חברת וולוו.

שיעורי האבטלה בעיר עומד על 0.5% (2006).

לקלוגה שלוש ערים תאומות:

• פינלנד לאהטי, פינלנד (מ־1994)
• גרמניה זול, תורינגיה, גרמניה
• שווייץ בינינגן, שווייץ

• המוזיאון הממלכתי לתולדות החלל על שם ציולקובסקי

מדיה וקבצים בנושא קלוגה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של קלוגה (ברוסית)
• קלוגה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)