וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל יֹשְׁבֶיהָ ויק' כ"ה 10 בהוראות האספה של פרובינציית פנסילבניה עבור בית המדינה של פילדה[1] פס וסטאו[2] פילדה MDCCLIII[3]
ובשפת המקור:
Proclaim LIBERTY throughout all the Land unto all the Inhabitants thereof Lev. XXV X By Order of the ASSEMBLY of the Province of PENSYLVANIA for the State House in Philada[4] Pass and Stow Philada MDCCLIII
מקור הכיתוב בספר ויקרא פרק כ"ה, פסוק 10 - בתיאור שנת היובל. הכיתוב מנציח את שנת היובל לכתב הזכויות שניתן לויליאם פן, אשר ייסד למעשה את פנסילבניה בשנת 1701. שמו של הפעמון לקוח מהציטוט מספר ויקרא, ומכאן שהתרגום "חירות" אינו נאמן למקור – ועדיף ממנו התרגום "דרור".
תקריב של הפעמון. ניתן לראות את שמותיהם של ג'ון פס וג'ון סטואו, וכן הכיתוב "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, במצוות האספה של הפרובינציה של פנסילבניה עבור בית המדינה של פילדא."
בשנת 1745 האספה הפרובינציאלית של פנסילבניה הזמינה את יציקת הפעמון עבור בית הנבחרים של המושבה (המבנה הידוע כיום כהיכל העצמאות.) הפעמון נוצק על ידי חברת וייטצ'אפל בל פאונדרי מלונדון והובא לפילדלפיה בשנת 1753 על ידי הספינה "היברניה". הפעמון הותקן על מגדל זמני במרץ באותה שנה, ובעת שצלצלו בו נסדק הפעמון. דובר אספת פנסילבניה, אייזק נוריס, כתב:
"נחרדתי לשמוע שהפעמון נסדק בעת הצלצול בו, ולא בשל אלימות אחרת, עת ניתלה על מנת לבדוק את צלילו
האספה של פנסילבניה פנתה לחברת וייטצ'אפל והזמינה פעמון חליפי, ובינתיים תוקן הפעמון הסדוק על ידי ג'ון פס וג'ון סטואו, תושבי פילדלפיה, אשר חתמו על הפעמון. פס וסטואו תיקנו את הפעמון על ידי שימוש בסגסוגת נחושת, אולם בעקבות התיקון הפעמון לא צלצל, ונדרש תיקון נוסף של הפעמון. הפעמון המתוקן נתלה בבית האספה של פנסילבניה ביוני 1753.
לאחר תבוסתו של ג'ורג' וושינגטון בקרב ברנדיווין ב-11 בספטמבר1777 נותרה העיר פילדלפיה, הבירה של ארצות הברית באותה עת, בלא הגנה. מועצת המדינה ציוותה שאחד עשר פעמונים, בהם פעמון החירות, ולרבות פעמוני כנסיית כרייסט, וכנסיית סנט פיטרס יורדו ויוצאו מן העיר על מנת למנוע מצב שיפלו בידי הכוחות הבריטים מחשש שאלה יתיכו את הפעמונים לתותחים.
ב-18 בספטמבר באותה שנה, הועבר הפעמון לריצ'לנד טאונשיפ (כיום קוויקרטאון), וב-23 בספטמבר הובאו לעיר בית לחם הסמוכה, תוך שהם מוסתרים בעגלות שעליהם ערמות חציר. יתר הפעמונים, למעט פעמון החירות, הועברו לעיר נורת'האמפטון טאון (כיום אלנטאון) והוסתרו במרתף הכנסייה. ב-26 בספטמבר כבשו הבריטים את פילדלפיה, והתיכו את המתכות שמצאו בעיר.
הפעמון הושב לפילדלפיה ביוני 1778 לאחר שחרורה של העיר.
בשנת 1839 עיתון "המשחרר" של ויליאם לויד גאריסון שיצא מטעם התנועה לביטול העבדות פרסם שיר בשם "פעמון החירות", ובעקבות פרסום זה הפך הפעמון לסמל התנועה.
בשל סדק נוסף שהופיע בפעמון (הסדק הראשון הופיע לאחר היציקה של פס וסטואו) תוקן הפעמון בפברואר 1846.
ב-22 בפברואר1846 צלצלו בפעמון לכבוד יום הולדתו של ג'ורג' וושינגטון במשך מספר שעות. בעקבות הצלצולים גדל הסדק בפעמון עד שלא ניתן היה לצלצל בו יותר.
בשנת 1852 הורד הפעמון והוצג ב"אולם הכרזת העצמאות". העתק של הפעמון שנקרא "פעמון המאה" (Centennial Bell) הוצב במקומו במגדל הפעמון בשנת 1876. פעמון זה נוצק על ידי מנילי וקימברלי, מניו יורק.
העתק נוסף, שנוצק על ידי חברת וייטצ'אפל אשר יצקה את הפעמון המקורי, שנקרא "פעמון המאתיים" הוענק לעיר בשנת 1976 על ידי מלכת בריטניהאליזבת השנייה. פעמון זה נתלה במגדל שנבנה בסמוך.
בין השנים 1885–1915 פעמון החירות הוצא מספר פעמים מאולם הכרזת העצמאות והוצג בתערוכות שונות ובירידים העולמיים.
בשנת 1902 בדרכו של פעמון החירות לתערוכה בקרוליינה הדרומית, התנגשה הרכבת ברכבת אחרת, אולם הפעמון לא ניזוק. בשנת 1915 יצא הפעמון למסע תצוגה אחרון ברחבי ארצות הברית, בשובו מהתערוכה הבינלאומית פנמה-פסיפיק. בשנות ה-30 הוחלט שלא להוציא את הפעמון לתערוכות נוספות מחשש שינזק.
ב-1 בינואר1976, לרגל חגיגות המאתיים לארצות הברית, הועבר הפעמון לביתן זכוכית, צפונית להיכל העצמאות. ביתן זה היה לא פופולרי, ועל כן הוחלט לבנות ביתן חדש עבור הפעמון. ביתן זה הושלם בשנת 2003, והוא כלול בתחומי פארק העצמאות ההיסטורי הלאומי שבעיר.
ב-1 באפריל1996 פרסמה רשת המזון המהיר טאקו בל מודעות בניו יורק טיימס ובפילדלפיה אנקווירר בהן פורסם כי החברה רכשה את הפעמון על מנת להפחית החוב הלאומי של ארצות הברית. עוד הודיעה המודעה כי שם הפעמון ישונה ל"פעמון החירות של טאקו" (משחק מילים על שמה של החברה "טאקו בל" - "פעמון טאקו") קוראים רבים מחו על הרכישה, מבלי להבין שמדובר במתיחה של אחד באפריל[5].
מאחר שנוצר הסדק בפעמון הדרור בעת הצלצול הראשון בו, הוזמן פעמון נוסף מחברת ויטצ'אפל בל. הפעמון שהוזמן הגיע לפילדלפיה בשנת 1753 ונודע בכינוי "פעמון האחות" (Sister Bell). הפעמון הותקן בהיכל העצמאות, ונעשה בו שימוש להכריז על השעה (צלצלו בפעמון מדי שעה) עד שנות ה-20 של המאה ה-19 עת הועבר הפעמון לשיפוץ. לאחר השיפוץ הושאל הפעמון לכנסייה אולד סנט אוגוסטין שבעיר, וב-8 במאי1844 נהרס הפעמון במסגרת מהומות הנטיבסטים עת הכנסייה נהרסה בשריפה. משרידי הפעמון יצקו פעמון חדש, שהועבר לאוניברסיטת וילאנובה, שם הוא מוצג בספריית האוניברסיטה.