פנחס הורוביץ

פנחס הורוביץ נולד בשנת תצ"א (1731) בעיר צ'ורטקוב שבגליציה למלכה ולרבי צבי הירש הורוביץ, בנם של לאה ור' מאיר הלוי הורוויץ מטיקטין (המכונה המהר"ם מטיקטין) נצר למשפחת רבנים מיוחסת. אביו, אשר שימש כרב העיר והיה מפורסם כגדול בתורה, היה מורו הראשון, כמו שהעיד בפתח חיבורו הראשון "שבת אחים": "כי תחילת לימודי הייתי משתעשע על ברכי אבי... והוא אשר פתח לי אוזן לשמוע בלימודים".^[1]

לאחר נישואיו לבתו של רבי יואל הלפרין למד כשנה אצל אחיו, רבי נחום, ובעקבות התמנותו של זה לאב"ד המשיך ללמוד עם אחיו רבי שמעלקא. את הקשר המיוחד שנוצר ביניהם באותם ימים תיאר כ"קשר של עבותות אהבה רבה ועזה מאוד, נפשי קשורה בנפשו... להיות נוחים זה לזה באהבה נפלאה כאהבת דוד ויהונתן, וללמוד הש"ס ופוסקים לעמוד על שורשי הדת, אמיתה של תורה ויסודותיה". את רוב חידושיו שנדפסו אחר כך כתב בתקופה זו. מאוחר יותר "מחמת סיבת הזמנים" כנראה עקב התמנותם של האחים כרבנים בעיירות שונות "נתפרדה החבילה" וכל אחד מהם המשיך לדרכו. תחילה התמנה הרב פנחס כרב העיירה ויטקוב בפולין (מחוז טרנופול) ובהמשך עבר ללכוביץ' בליטא.

רבי פנחס, כמו אחיו רבי שמעלקא, לא נמנה תחילה על תנועת החסידות, כאשר אף למדו שניהם תקופת מה בבית מדרשו של הגאון מווילנא, גדול המתנגדים לחסידות, ממנו ספגו רבות בדרכי לימוד התורה. מי שקרבם לתנועת החסידות היה רבי אברהם מקליסק, מתלמידי המגיד ממזריטש וממפיצי תורתו, שהביאם לבית רבו, שם שהו תקופה מסוימת והפכו לחסידיו של המגיד. בהקדמת שו"ע הרב שחיבר רבי שניאור זלמן מלאדי מתארים בניו של המחבר את בואם של שני האחים, "הני צנתרי דדהבא שבת אחים גם יחד, הגאונים המפורסמים קדושי עליון עמודי עולם... טרם נסיעתם על כיסא הרבנות למדינת אשכנז לקה"ק נ"ש וק"ק פ"פ-דמיין". לבואם של שני האחים שכבר אז היו מפורסמים בגדלותם התורנית לחצר החסידית בתקופה שבה התעוררה לחסידות התנגדות עזה הייתה משמעות רבה.

לאחר שחרורו של רבי שניאור זלמן מבית הסוהר מפטרבורג פנה אל רבי פנחס במכתב בו סיפר לו את הקורות אותו וביקש ממנו שיתפלל עליו. במכתב כינה אותו: "אור ישראל וקדושו, בוצינא קדישא חסידא ופרישא, הרב הגאון המפורסם מופת הדור זיוו והדרו, איש אלוקים קדוש יאמר לו". בהמשך הדברים הוא מתנצל על העזתו לפנות אליו ומזכיר לו את התקופה בה שהו יחד בחצר המגיד ממזריטש: "מי אנכי כי באתי עד הלום... ונפשי יודעת מיעוט ערך נפשי עלי, להתייצב במקום גדולים כמותו ירבו בישראל... אך מקום גדולתו שם ענוותנותו וענותו תרבני, ורחב לבי בעלותי על לבי חיבה יתירה הנודעת לי ממר שהוא רבה דעמיה שיחיה מימי קדם בק"ק מיעזריטש וק"ק ראוונא ונמניתי במנין שלו וזכיתי לקבל ברכתו סלה מדי שבת בשבתו".^[2]

רבי פנחס הורביץ ניצל את מעמדו וקשריו עם רבים מגדולי דורו כדי להגן על צדיקים שהשתייכו לתנועת החסידות ונרדפו בשל כך על ידי המתנגדים לתנועה ולהליכותיה. למרות הקשר שלו לתנועת החסידות ולמגיד ממזריטש אין בספריו כל אזכור לתורת רבו (מלבד במקום אחד בפרשת בשלח שם הביא פירוש בשם "הה"מ" ופירוש זה אכן נמצא בספרו של המגיד ממזריטש). היו כמה מאדמו"רי תנועת החסידות שטענו כי יד המוציאים לאור של הספר "פנים יפות" שהודפס לאחר מותו הייתה בדבר.^[3] למרות זאת, ניתן למצוא בספרו התייחסויות מגוונות לנושאים שהם מיסודות תורת החסידות.^[4]

בשנת תקל"ב, עבר ממזרח אירופה למערבה והתמנה לרב קהילת פרנקפורט דמיין שבגרמניה, אחת הקהילות הוותיקות והחשובות באירופה באותה עת. המסורת המקובלת קושרת את מינויו לרב בקהילה זו להימנעותו ממעורבות בפרשת הגט מקליווא.^[5] בתפקיד רבה של פרנקפורט שימש 33 שנים עד לפטירתו. את תקופה זו תיאר: "ומצאתי את שאהבה נפשי, פה קריה נאמנה חכמים וסופרים המה הגבורים הצלולים במים אדירים ועדר הרחלים פרי הילולים יופי מכלולים, ישיבה חשובה ונשגבה מלאי דעת, חדודי מלתעת, בחיבה יתירה נודעת, הרימותי ידי לה' אשר לא עזב חסדו ואמתו ממני בזכות אבותי הקדושים לתקוע יתד במקום נאמן קרן בן שמן מלא כרימון ולישב על מכון שבת רבותינו ז"ל הגדולים וגבוהים עד שמי ארץ וכו'".^[6] מלבד תפקידו כרב העיר עמד גם בראש ישיבה גדולה והעמיד תלמידים רבים, ביניהם תלמידו המפורסם רבי משה סופר, ה"חת"ם סופר".

גם בהיותו בעיר הגרמנית הרחוקה מהחסידות וממנהגיה לא נמנע מלהתפלל בנוסח החסידי, אם כי עשה זאת בצנעה ללא פרסום.^[7] הוא נמנע מלהנהיג עדה חסידית בגלוי כשאר חבריו תלמידי המגיד ממזריטש, או אפילו לדרוש לתלמידיו מספר הזוהר ומנסתרות התורה.^[8] נראה שהתנהגות מתונה זו הביאה לכך שהיה "חביב בעיני כל בני עירו", בניגוד ליחס אליו זכה אחיו רבי שמעלקא בניקלשבורג "שכמה רבנים עמדו לו לשטן ויחרחרו ריב עמו ויעטו כמעיל קנאה על התנהגותו בחסידות יתירה וכדומה".^[9]

בזמן כהונתו בפרנקפורט החלה להופיע בעיר תנועת ההשכלה בראשותו של משה מנדלסון. בעקבות פרסום חיבורו של מנדלסון על התורה נשא דרשה חריפה בבית הכנסת המרכזי של העיר כנגד מנדלסון וספרו. תוכנה של הדרשה שנאמרה בערב ראש חודש תמוז תקמ"ב (1782) הודפס תחת השם "תוכחת מוסר". במסגרת מאבקו יצא נגד פתיחת בית ספר בפרנקפורט ברוח תנועת ההשכלה והתנגד לכל שינוי במנהגים המקובלים.^[10]

לעת זקנה, עקב מחלת הקטראקט, איבד את מאור עיניו, "והיה קורא על עצמו כחשיכה כאורה, לומר שמעת שחשך מאור עיניו שכלו אור בעדו".^[11]

בד' בתמוז ה'תקס"ה (1805) נפטר הרב פנחס הורוביץ ונטמן בבית הקברות בפרנקפורט.

על מצבתו נכתב: "פה נטמן הגאון הגדול המפורסם יחיד בדורו רשכבה"ג החסיד ועניו ראש גולת אריאל נפטר ונקבר ביום ב' ד' תמוז תקס"ה, רב פעלים מקבציאל, העמיד תלמידים הרבה והרביץ תורה בישראל, כבוד מוהר"ר פנחס הלוי איש הורוויץ זצ"ל, ה"ה אב"ד דקהילתנו, אשר האיר כל פני הגולה בחיבוריו הקדושים, ספרי הפלאה, ספר כתובה וספר המקנה חכמתם בחוץ תרונה, תהלתו מלאה הארץ, גודר גדר ועומד בפרץ...".

בפנקס הקהילה של פרנקפורט נכתב עליו: "בשלושים ושלוש שנות כהונתו שאף ללא לאות להיות לברכה ושלום לסביבתו ככל אשר השיגה ידו". בספר הזיכרון של הקהילה הופיעו הדברים הבאים: "על זאת דוה לבנו, עינינו יורדים דמעה מאין הפוגות שנלקח ארון אלקים ארון הקודש... הרב הגאון הגדול המפורסם בכל קצות הארץ בחסידות בחריפות ובבקיאות נר ישראל מהור"ר פנחס בן מוהר"ר צבי הלוי איש הורוויץ... ומי שאמר למלאך הרף ידיך יסיר מעלינו ומעל כל בית ישראל חרון אפו ובילע המות לנצח אמן".

לרב הורוביץ היו ארבעה ילדים: הרב צבי הירש, הרב מאיר יעקב (נפטר בצעירותו, היה חתנו של רבי שאול מאמסטרדם), מרים ומלכה (נפטרה בצעירותה).

את מקומו ברבנות העיר מילא בנו, רבי צבי הירש הלוי הורוויץ, מחבר הספרים "מחנה לוי" ו"לחמי תודה" שהמשיך את מלחמתו של אביו בתנועת ההשכלה.^[12]

אחיינו של רבי פנחס הורוויץ - הוא רבי צבי יהושע הורוביץ אב"ד טרייביטש, בן אחיו רבי שמואל שמעלקא הורוביץ, היה חתנו.

איידל אחותו של רבי פנחס הלוי הורוויץ הייתה נשואה לר' משה יהושע אב"ד ראביטש, בנו של ר' יעקב אב"ד לוצק מחבר הספר "כֹּכב יעקב".

לספריו קרא בשם כולל "הפלאה" אשר מורכב מראשי התיבות של שמו: הקטן פנחס הלוי איש הורוויץ. מלבד זאת נתן לכל חלק גם שם פרטי.^[13]

• כתובה - על מסכת כתובות (חלק א').
• המִקְנָה - על מסכת קידושין (חלק ב').
• המקנה - קונטרס אחרון - על שולחן ערוך אבן העזר.
• פנים יפות - על התורה (חלק ג'). הודפס לראשונה לאחר פטירתו על ידי רבי אפרים זלמן מרגליות.
• נתיבות לשבת - על שו"ע חלק אבן העזר (חלק מהספר "שבת אחים"). הודפס לאחר פטירתו על ידי נכדו.
• חידושי הפלא"ה - על מסכת ברכות ועל שו"ע חלק יורה דעה.
• ספר הפלא"ה - על מסכתות רבות מן התלמוד הבבלי ועל שו"ע חלקים אורח חיים יורה דעה וחושן משפט.
• תוכחת מוסר - דרשה נגד תרגום התורה לגרמנית על ידי מנדלסון.
• גבעת פנחס - שו"ת. הודפס לאחר פטירתו על ידי נכדו.
• הגדה של פסח - פירוש על ההגדה.
• פנים יפות מהדורה תנינא, נדפס לראשונה מכתב יד המחבר, 2011

• מרדכי ב"ר יוסף חיים הלוי הורביץ, רבני פרנקפורט, ירושלים תשל"ב.
• מבוא נרחב בכרך א' מסדרת כל כתבי הפלא"ה, מכון המאור, ירושלים תשס"ט.

• "פנחס הורוביץ", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• פינחס בן צבי הירש הורביץ (1730-1805), דף שער בספרייה הלאומית

• דוד הלחמי, רבי פינחס הלוי הורביץ אב"ד פרנקפורט (בעל „הפלאה”), חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' קפ"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
• ישראל נתן השל, על דרכו של הגה"ק בעל ההפלאה זי"ע בפרנקפורט דמיין ותקנות קהל פפד"מ אודות הגה"ק רבי נתן אדלר זי"ע, קובץ בית אהרן וישראל, חוברת נ"א, שבט-אדר תשנ"ד, עמ' קכ"ט, הוספות למאמר, חוברת נ"ג, עמ' קס"א
  • המשך - דרשת בעל ההפלאה אודות המשכילים, תקמ"ב, חוברת נ"ב
• הרב דוד קמנצקי, בין ירושלים דליטא לירושלים דאשכנז - בירורים בתולדות הגאון רבי פינחס הלוי הורוויץ ויחסיו עם הגר"א, ירושתנו ד', בני ברק תש"ע, עמ' רנ"א
  • תגובה - הרב יצחק ישעי' וייס, חקר האמת או משאלות לב, קובץ בית אהרן וישראל, חוברת קנ"ז, תשרי-חשון תשע"ב, עמ' קנ"ה
    • תשובה - הרב דוד קמנצקי, מה לתבן את הבר, ירושתנו ו', בני ברק תשע"ב, עמ' שנ"ה

ספריו

• ספרי רבי פנחס הלוי הורוויץ, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
• כתובה, באתר היברובוקס
• המקנה, באתר היברובוקס
• פנים יפות - חלק א, באתר היברובוקס
• פנים יפות - חלק ב, באתר היברובוקס
• נתיבות לשבת, באתר היברובוקס
• חידושי הפלא"ה, באתר היברובוקס
• ספר הפלא"ה, באתר היברובוקס
• הגדה של פסח, באתר היברובוקס