פלואוקסטין

Fluoxetine משמשת לעיתים קרובות לטיפול: בהפרעת דיכאון מג'ורי, הפרעה טורדנית-קומפולסיבית (OCD), הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), בולימיה נרבוזה, הפרעת פאניקה, הפרעה דיספורית קדם וסתית וטריכוטילומניה.^{[13][14][15][16][17]} משמש גם: לקטפלקסיה, השמנת יתר, ותלות באלכוהול,^[18]. נראה כי פלוקסטין אינה יעילה להפרעת חרדה חברתית.^[19] מחקרים אינם תומכים בתועלת בילדים עם אוטיזם, אם כי יש עדויות טנטטיביות לתועלת שלו באוטיזם מבוגרים.^{[20][21][22][23]} Fluoxetine יחד עם fluvoxamine הראו הבטחה ראשונית כלשהי כטיפול פוטנציאלי להפחתת חומרת COVID-19 אם ניתן מוקדם.^[24]

Fluoxetine אושרה לטיפול בדיכאון מג'ורי בילדים ומבוגרים.^[25][26] במטה-אנליזה של ניסויים במבוגרים אפשר לראות כי פלוקסטין עולה במידה מתונה על פלצבו.^[27] Fluoxetine כנראה פחות יעילה מתרופות נוגדות דיכאון מהדור הקודם אך יש לה פחות תופעות לוואי, ואלו שיש פחות מסוכנות.^[28]

עבור ילדים ומתבגרים עם הפרעת דיכאון בינונית עד חמורה פלוקסטין מומלצת כטיפול קוו ראשון (בשילוב עם טיפול התנהגותי קוגניטיבי או טיפול שיחתי דנמי). יש צורך במחקר נוסף לוודא איזה טיפול או שילוב טיפולים הוא המועדף.^{[29][30][31][32][26]}

Fluoxetine יעילה בטיפול בהפרעה טורדנית-קומפולסיבית (OCD) בכל הגילאים (במבוגרים^[33] בילדים ובני נוער).^{[34][31][35] [36]}האקדמיה האמריקנית לפסיכיאטריה של ילדים ומתבגרים קובעת כי SSRI (ובכללם Fluoxetine) מומלצים כקו טיפול ראשון בילדים, בשילוב עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), לטיפול ב-OCD בינוני עד חמור.^[37]

יעילות ה-fluoxetine בטיפול בהפרעת פאניקה הוכחה בשני מחקרים אקראיים. המחקרים כללו חולים ש ובחנו כסובלים מהפרעת פאניקה, עם או בלי אגורפוביה. ^[38]בניסוי הראשון, 42% מהנבדקים שטופלו ב-fluoxetine לא סבלו מהתקפי פאניקה בסוף המחקר, לעומת 28% מאלו שטופלו בפלצבו. בניסוי השני, 62% מהמטופלים שטופלו ב-fluoxetine לא סבלו מהתקפי פאניקה בסוף המחקר, לעומת 44% מאלו שטופלו בפלצבו.^[25]

טיפול תרופתי עבור PTSD מכוון לארבע קבוצות של תסמינים: חוויה חוזרת, הימנעות, שינוי לרעה במצב הרוח ובחשיבה, ועוררות. בטיפול לאורך זמן נראה שלתרופות מקבוצת ה-SSRI יש מענה יותר רחב מאשר לקבוצות אחרות של תרופות נגד חרדה ודיכאון (TCAs ו-MAOIs). תרופות מקבוצת ה-SSRI עוזרות לשיפור הן בתסמינים חודרניים והן בתסמינים נמנעים.^[38]

SSRIs נחשבות לתרופות בקוו הראשון לטיפול בפוביה חברתית. הם יעילים בטיפול בפוביה בסימפטומים הנלווים אליה. נמצאו יעילים כמו Nardil (השייך לקבוצת ה-MAOI). הם בטוחים יותר לשימוש מה-MAOI או הבנזודיאזפינים.^[38]

^[38][38]תרופות מקבוצת ה-SSRI נמצאו יעילות להפרעת חרדה כללית. לפני התחלת הטיפול נדרשת הערכה יסודית של כל מקרה, ובהתאם לבדיקה יש להתאים את הטיפול למטופל. הטיפולים האפשריים הם: טיפול תרופתי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי או טיפול פסיכותרפויטי. אחר. גם שילוב של טיפול תרופתי עם אחד הטיפולים האחרים יכול להתאים.^[38]

תרופות ה-SSRI אפשר שיעזרו לאנשים הסובלים מפוביות ספציפיות ומחרדת פרידה.^[38]

ב-2011 נעשתה סקירה שכללה שבעה מחקרים שהשוו בין fluoxetine לפלצבו בטיפול בבולימיה נרבוזה, שישה מהם מצאו הפחתה מובהקת סטטיסטית בתסמינים כמו הקאות ובולמוסי אכילה.^[39] עם זאת, לא נצפה הבדל כשהשוו טיפול ב-fluoxetine משולב עם פסיכותרפיה לטיפול בפסיכותרפיה כטיפול יחיד.^[38]

מדובר בנשים הסובלות מתסמינים רגשיים וסומאטיים מדי חודש במהלך השלב הלוטאלי של הווסת.^[40][41] fluoxetine נמצאה יעילה לטיפול בהפרעה, המינון המומלץ 20 מ"ג ליום,^[42][43] למרות שגם מינונים של 10 מ"ג ליום נרשמו כיעילים.^[44][45]

Fluoxetine היא תרופת קו ראשון לטיפול בתוקפנות אימפולסיבית בעוצמה נמוכה.^[46] Fluoxetine הפחיתה התנהגות אגרסיבית בעוצמה נמוכה באנשים הסובלים מ-Intermittent explosive disorder והפרעת אישיות גבולית.^[46][47][48] Fluoxetine גם הפחיתה התפרצויות אלימות של אלכוהוליסטים עם היסטוריה של התנהגות אלימה במשפחה.^[49]

בסקירה שנעשתה ב-2019 בדקו השפעת מינונים שונים של Fluoxetine על משקל במבוגרים שמנים ובעלי בעודף משקל. המינונים שנבדקו היו: 60 מ"ג ליום, 40 מ"ג ליום, 20 מ"ג ליום, 10 מ"ג ליום.^[50] ההשוואה הייתה לפלצבו, נראה כי בכל מינון ה-Fluoxetine תורם לירידה במשקל. במקביל היו תופעות לוואי: סחרחורת, נמנום, עייפות, נדודי שינה ובחילות. המסקנות היו ברמת ודאות נמוכה.^[50] בהשוואת אותה סקירה את השפעת ה-Fluoxetine לתרופות אחרות נגד השמנת יתר, או אי קבלת טיפול - לא הגיעו המחברים לתוצאות חותכות.^[50]

בילדים ובני נוער Fluoxetine נוגד הדיכאון המומלץ כקוו ראשון, בשל ראיות המראות את יעילותו וסבילותו.^[51][52]

הסוכנות הרגולטורית לתרופות ומוצרי בריאות (MHRA) של בריטניה הזהירה רופאים ומטופלים משימוש ב-Fluoxetine בטרימסטר הראשון (שזהו השלב בו נוצרים אברי העובר) כי קיים סיכון לעלייה קלה בסיכוי למומים לבביים מולדים ביילוד.^[53][54][55] הראיות התומכות בחשש לסיכון מוגבר למומים עובריים גדולים הנובעים מחשיפה ל-Fluoxetine במהלך ההיריון מוגבלות. קיים מחקר בו נצפה קשר בין שימוש ב-Fluoxetine במהלך השליש הראשון להיריון לבין סיכון מוגבר למומים קלים בעובר.^[54]

בניגוד לזה בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של 21 מחקרים - שפורסמו ב-Journal of Obstetrics and Gynecology Canada - נמצא שהסיכון המוגבר לכאורה למומי לב עובריים הוכח גם בנשים מדוכאות שלא טיפול ב-SSRI בהריון. לכן ככל הנראה הממצא משקף הטיית הוכחה. נראה כי נשים המטופלות Fluoxetine במהלך השליש הראשון של ההיריון אינן בעלות סיכון מוגבר למומים עובריים.^[56]

ה-FDA מזהיר שתינוקות שנחשפו ל-SSRI בסוף ההיריון עלול להיות להם סיכון גבוה יותר ליתר לחץ דם ריאתי מתמשך של היילוד. נתונים מוגבלים תומכים באזהרה זו, אך ה-FDA ממליץ לרופאים לשקול הפחתה של SSRIs כגון Fluoxetine במהלך השליש השלישי להיריון.^[25] סקירה מ-2009 ממליצה ש-Fluoxetine לא ישמש כקו ראשון במהלך הנקה. ההמלצה: "יש לראות ב-Fluoxetine כ-SSRI הפחות מועדף עבור אימהות מניקות, במיוחד עם תינוקות שזה עתה נולדו, ואימהות שצרכו Fluoxetine במהלך ההיריון."^[57] Sertaline הוא לרוב ה-SSRI המועדף במהלך ההיריון בשל החשיפה המינימלית יחסית לעובר ופרופיל הבטיחות שלו בזמן הנקה.^[58]

בניסויים קליניים נבדקו תופעות הלוואי באנשים שטופלו ב-Fluoxetine לעומת כאלו שקבלו פלצבו. המדד היה שכיחות של מעל 5% ולפחות פי שניים אצל אלו שקבלו את התרופה לעומת אלו שקבלו פלצבו. תופעות הלוואי שנמצאו כוללות: תסמונת דמוית שפעת, בחילות, שלשולים, סיוטים, דיספפסיה, כאבי ראש, חרדה, אנורקסיה, עליה במשקל, סחרחורת, יובש בפה, עייפות, ירידה בחשק המיני, אימפוטנציה, נדודי שינה, דלקת הלוע, פריחה, סינוסיטיס, נמנום, הזעה, רעד, הרחבת כלי דם ופיהוק.^[50][59] Fluoxetine נחשב למעורר ביותר מבין ה-SSRIs (כלומר, הוא נוטה ביותר לגרום לנדודי שינה ותסיסה) לכן ממליצים לרוב לקחת אותו בבקר.^[60] נראה שהוא גם המועד ביותר מבין תרופות ה-SSRI לייצור תגובות דרמטולוגיות (למשל אורטיקריה (כוורות), פריחה, גירוד וכו').^[54]

חלק גדול מתופעות הלוואי חולפות עם הזמן וביניהן: תסמונת דמוית שפעת, בחילות, שלשולים, דיספפסיה, כאבי ראש, חרדה, עייפות, נמנום. גם תופעות הלוואי האחרות חלקן דועך עם הזמן והסתגלות הגוף לתרופה.

תופעות הלוואי היותר שכיחות של ה-Fluoxetine קשורות למערכת העיכול. הן נעות מאי נוחות בבטן דרך בחילות, הקאות ושלשולים. הקלה לתופעות הלוואי הללו יכולה לבוא מלקיחת הכדורים אחרי אוכל. בנוסף יכולה להיות אנורקסיה - ירידה במשקל וירידה בתיאבון המגיעות לשיאן כ-20 שבועות אחרי לקיחת התרופה. כל תופעות הלוואי שמצוינות עד כה הן זמניות ודועכות עם הזמן.^[38]

עליה במשקל היא תופעת לוואי הפחות שכיחה ב-Fluoxetine מתרופות אחרות ממשפחת ה-SSRI, אך בניגוד לתופעות הקודמות אינה דועכת עם הזמן.

תחילת הטיפול ב-Fluoxetine לעיתים מלווה בתחושה כללית רעה המזכירה שפעת. זו תגובה של הסתגלות הגוף לטיפול, הדרך לטפל בה היא עליה הדרגתית במינון התרופה ומתן זמן לגוף להסתגל לתרופה.

תסמונת דומה יכולה להופיע עם סיום הטיפול. מומלץ שגם סיום הטיפול, כמו התחלתו, תהיינה תחת השגחה רפואית. יש המבלבלים בין התסמונת לבין התמכרות. לא מדובר בהתמכרות אלה שוב בהסתגלות של הגוף למצב החדש, שאף הוא צריך להיות בהדרגה וכאמור בהמלצה והשגחה של הרופא.

כל התרופות מקבוצת ה-SSRI יכולות לגרום לחוסר תפקוד מיני. זו תופעה שכיחה במקרים של שימוש ארוך זמן בתרופה. הערכה היא שזה קורה ב-50-80% מהמקרים. התלונות השכיחות: היעדר אורגזמה, אורגזמה מעוכבת, ירידה בליבידו. חלק מהמחקרים טוענים שהתופעה היא תלוית מינון, אך הדבר לא הוכח. בניגוד לתופעות לוואי אחרות הפרעה בתפקוד המיני אינה נעלמת במהלך שבועות ספורים אלא במקרים נדירים. לרוב היא נמשכת לאורך כל הזמן שהתרופה נלקחת.^[38]

יש גישות טיפוליות רבות, אף אחת מהן לא הוכחה כיעילה. ההצעות האפשריות: ירידה במינון, תוספת תרופה אחרת (ויאגרה או וולבוטרין), החלפה ל-SSRI אחר. בסופו של דבר לעיתים צריך להחליף לתרופה מקבוצה אחרת שאינה משפיעה על התפקוד המיני.^[38]

SSRI מאריכים את מרווח ה-QT באק"ג, וגורמים לתסמונת QT מוארך (long QT syndrome). תופעה זו שכיחה יותר: בלקיחת מינון יתר, שילוב של נוגדי דיכאון ונוגדי פסיכוזה. תופעה זו נדירה ברוב סוגי ה-SSRI, ציטלופראם בולט בקבוצת ה-SSRI בהשפעתו על המרווח QT. ההשפעה של הציטלופראם היא תלוית מינון. מחקר שהושלם בשנת 2011 מצא כי Fluoxetine אינו משנה את מרווח ה-QT ואין לו השפעות משמעותיות מבחינה קלינית על פוטנציאל הפעולה הלבבי.^[61][62]

חשיפה לתרופות נוגדות דיכאון (כולל Fluoxetine) קשורה למשך היריון ממוצע קצר יותר (בשלושה ימים), סיכון מוגבר ללידה מוקדמת (ב-55%), משקל לידה נמוך יותר, וציוני אפגר נמוכים יותר (ב<0.4 נקודות).^[63][64]

Fluoxetine עלול לגרום חרדה, במיוחד בחודשים ראשונים של הטיפול. בהמשך החרדה יורדת. השפעות ראשוניות אלו מופיעות משמעותית פחות בתרופות אחרות מקבוצת ה-SSRI (כמו: סרוקסאט וציפרלקס). כנראה שהן בחירות טובות יותר במקרים שהדגש הוא על צורך בסדציה או שמדובר בהפרעה משולבת של חרדה ודיכאון.^[65][62]

השפעה מרכזית של SSRI כוללת סדציה והפרעות שינה המשתפרות עם הירידה בחרדה ובדיכאון ועם הסתגלות מערכת העצבים לתרופה. אבל עד 25% מהמטופלים ב-SSRI שמים לב להפרעה בשינה ועודף ישנוניות או עייפות מציפה. Fluoxetine גורמת בשכיחות הגבוהה ביותר לנדודי שינה מקבוצת ה-SSRI, ההמלצה היא לקחת את התרופה בבקר. יש אנשים המרוויחים מלקיחת התרופה לפני השינה. אחרים מעדיפים לקחת בבקר. בהפרעות השינה אפשר לטפל בבנזודיאזפינים או בתרופה אחרת המשרה שינה. SSRI המרדימים לעיתים יש צורך להחליפם ב-SSRI אחר או וולבוטרין.^[62]

יש המלצה שלא לנהוג בימים הראשונים ללקיחת התרופה, ולא להפעיל מכונות כבדות.^[62]

אנשים רבים הלוקחים SSRI מדווחים על חלומות מאוד חיוניים או סיוטים. הם מתארים את השינה כ-"busy". הפרעות נוספות של שינה כוללות: חריקת שיניים, אי שקט ברגליים, nocturnal myoclonus.^[62]

תופעה שאינה זוכה להתייחסות רבה. קושרת לעיתים קרובות בשימוש כרוני ב-SSRI. פציינטים מדווחים על: חוסר יכולת לבכות, תחושה של חוסר אכפתיות או אפתיה, מגבלה באינטנסיביות של התנסויות רגשיות. תופעות לוואי זו לעיתים קרובות מובילה להפסקת הטיפול, אפילו כשהתרופה מקלה על הדיכאון או החרדה.^[66]

הסתכלות מקרוב על פציינטים המקבלים SSRI חושפת עליה בפיהוק. תופעה זו אינה משקפת עייפות או שינה גרועה בלילה אלא היא תוצאה של השפעת SSRI על ההיפותלמוס.^[67]

דווח על התכווצויות ב-0.1-0.2% מהפציינטים המקבלים SSRI. השכיחות אינה גבוהה משמעותית יחסית לפלצבו, ונמוכה בהרבה לעומת נוגדי דיכאון אחרים. השכיחות גבוהה יותר עם העלייה במינון (למשל Fluoxetine במינון של 100 מ"ג ליום ויותר, כשהמינון המומלץ הוא עד 60 מ"ג ליום).^[67]

SSRI יכולים לעיתים נדירות לגרום: אקאתיזיה, דיסטוניה, רעד, קישיון מפרקים דמוי גלגל שיניים (Cogwheel Rigidity), טורטיקוליס (עווית בצוואר), opisthotonos (מנח דמוי גשר של הצוואר ועמוד השדרה), הפרעה בהליכה, איטיות בתנועות. דווחו מקרים נדירים של טרדיב דיסקינזיה. אנשים עם פרקינסון יכולים לחוות החמרה אקוטית של הסימפטומים המוטוריים כשהם לוקחים SSRI.^[67]

SSRI יכולים לפגוע בתפקוד צבירת הטסיות בלא להשפיע על מספרן. ההשפעה היא היפצעות בקלות או זמן דימום מוארך. כשיש חשד לסימנים כאלו יש לעשות מבחן לזמן דימום. מעקב מיוחד נדרש אצל פציינטים המקבלים נוגדי קרישה או אספירין. מתן מקביל של SSRI ונוגדי דלקת nonsteroidal מעלה משמעותית את הסיכון לדימום במערכת העיכול.^[68]

SSRI יכולים להוריד את רמות הסוכר, לכן חולי סוכרת צריכים מעקב זהיר. שימוש ארוך טווח יכול להיות מקושר לעליה ברמות הסוכר. הנושא עדיין מצריך בדיקה, לא ברור אם מדובר בהשפעה של התרופה או שהעלייה ברמות הסוכר מקורה בסיבות אחרות.^[68]

היפונתרמיה פירושה נתרן נמוך בדם. תופעת לוואי נדירה אך מסוכנת. הסיכון להופעתה עולה אצל פציינטים קשישים ואצל אנשים המטופלים במשתנים.^[68]

מדובר בתגובות נדירות.

בכ-4% מהמטופלים יכולות להופיע פריחות שונות, התגובה האלרגית יכולה לכלול את מערכת הנשימה, וכתוצאה מכך לנזק פיברוטי ולקשיים בנשימה. לפעמים יש צורך להפסיק את הטיפול על רקע פריחות המופיעות כתגובה אלרגית לטיפול.

עליה ברמות פרולקטין יכולה להיגרם על ידי SSRI, ולהביא להגדלת החזה והפרשת חלב אצל גברים ונשים. השינויים בחזה הפיכים עם הפסקת הטיפול, אבל התהליך יכול לקחת מספר חודשים.^[67]

יש פציינטים הסובלים מהזעה כתופעת לוואי לטיפול התרופתי. מדובר בתופעת לוואי שאינה מסוכנת אך יכולה להיות מאוד מציקה. ההזעה אינה קשורה לטמפרטורה חיצונית. הזעה בלילה יכולה להרטיב את הסדינים, ואפשר שיהיה צורך בהחלפת בגדים טיפול בטרזוסין (Terazosin) 1-2 מ"ג ליום יכול להיות מאוד יעיל. מדובר בתרופה שהיא חוסמת אלפא 1, משמשת כנגד יתר לחץ דם וגידולים שפירים של הערמונית.^[67]

השכיחות של כאבי ראש בניסויי SSRI הייתה 18 עד 20 אחוז, גבוהה רק באחוז מהפלצבו. מכל ה-SSRI ה-Fluoxetine הוא בעל הסיכוי הגבוה ביותר לגרום כאב ראש. מצד שני כל ה-SSRI יעילים בטיפול מונע גם במגרנה וגם בכאבי ראש הנובעים ממתח.^[62]

מתן במקביל של תרופה מקבוצת ה-SSRI עם תרופה אחרת המעלה אף היא את רמת הסרוטונין יכולה לגרום לעליה יתר של הסרוטונין בפלזמה עד כדי רמות טוקסיות ולגרום לתסמונת סרוטונין. בין התרופות שבמקביל להן צריך להיזהר במתן תרופה מקבוצת ה-SSRI: תרופה מקבוצת ה-MAOI, ליתיום, L-טריפטופן.^[67] התסמונת יכולה להיות פטאלית. סימפטומים אפשריים בסדר עולה של החמרת המצב:^[68]

1. שלשול
2. חוסר מנוחה
3. אגיטציה קיצונית, עליה ברפלקסים, חוסר יציבות אוטונומית, ותנודות בסימנים חיוניים.
4. תנועה לא רצונית בשרירים (myoclonus), התכווצויות, עליה בחום, רעד בלתי נשלט, rigidity (נוקשות).
5. דליריום, קומה, status epilepticus, תמט קרדיו וסקורלי ומוות.

באוקטובר 2004, ה-FDA הוסיף אזהרה לכל התרופות נוגדות הדיכאון בנוגע לשימוש בילדים.^[69] ב-2006, ה-FDA כלל מבוגרים בני 25 ומטה.^[70] ניתוחים סטטיסטיים שנערכו על ידי שתי קבוצות בלתי תלויות של מומחי ה-FDA מצאו עלייה של פי 2 ברעיונות ובהתנהגות אובדניים בילדים ובני נוער, ועלייה של פי 1.5 באובדנות בקבוצת הגיל 18-24. האובדנות ירדה עבור אלה מעל גיל 24, ונמוכה באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת 65 ומעלה.^[71][72][73] דונלד קליין, ציין כי אובדנות, כלומר רעיונות אובדניים והתנהגות, אינה בהכרח סמן מחליף טוב להתאבדות, ועדיין ייתכן, למרות שלא הוכח, שתרופות נוגדות דיכאון עשויות למנוע התאבדות ממשית תוך הגברת האובדנות.^[74] בפברואר 2018, מינהל המזון והתרופות (FDA) הורה לעדכן את האזהרות בהתבסס על ראיות סטטיסטיות מעשרים וארבעה ניסויים שבהם הסיכון לאירועים כאלה עלה משני אחוזים לארבעה אחוזים ביחס לניסויי הפלצבו.^[75][26]

SSRI לרוב אינם מפריעים במתן תרופות אחרות. סינדרום סרוטונין יכול להיגרם במתן במקביל של SSRI עם תרופות אחרות המעכבות ספיגה מחדש של סרוטונין כמו: L-טריפטופן, ליתיום ונוגדי דיכאון אחרים (בעיקר MAOI).^[76]

SSRIs עלולים לקיים אינטראקציה עם וורפרין (קומדין), להגביר את הסיכון לדימום וחבורות.^[77]

אפשר לתת Fluoxetine עם תרופות טריציקליות (TCA). מומלץ במקרה זה להקטין את המינונים של התרופה הטריציקלית. Fluoxetine עלולה להאט את המטבוליזם של תרופות אחרות ב-7% מהאוכלוסיה, שיש להם שיש לו איזופורם של עיל של אנזים הכבד CYP2D6. הוא עלול להפריע למטבוליזם של: קרבמזפין (Tegretol), חומרים אנטי-נאופלסטיים, דיאזפאם (ואליום) ופניטואין (דילנטין).^[77]

מינון ההתחלתי 10-20 מ"ג ליום. יש המתחילים במינונים נמוכים יותר ועולים בהדרגה כדי להקטין את תופעות הלוואי של תחילת הטיפול (כמו אי השקט והחרדה). בגלל שהפרעה בשינה היא תופעת לוואי אפשרית, ויחסית שכיחה, התרופה ניתנת לרוב בבקר. מומלץ לקחת את ה-Fluoxetine עם אוכל במטרה להקטין את תופעות הלוואי של מערכת העיכול. התרופה מגיעה לריכוזים יציבים בפלסמה אחרי כ-4 שבועות. המנה המומלצת לדיכאון 20 מ"ג. להפרעה אובססיבית קומפולסיבית מומלץ מינון גבוה יותר. המינון המקסימאלי המומלץ ע"י היצרן הוא 80 מ"ג.^[77]

מדיה וקבצים בנושא פלואוקסטין בוויקישיתוף

• פרוזק, באתר כללית
• פרוזק, באתר המידע התרופתי של ארגון הרוקחות בישראל
• ד"ר ארז גרטי, מנגנון פעולת הפרוזק – תרופה נוגדת דיכאון, במדור "מאגר המדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 25 באוגוסט 2010
• פלואוקסטין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)