פיסקו סאוור
פִּיסְקוֹ סַאוֶור הוא קוקטייל אלכוהולי אשר מקורו בפרו, הוא אופייני למסעדות והברים של פרו וצ'ילה ונחשב כמשקה דרום אמריקאי קלאסי.[4] מקור שם המשקה בתזקיק הברנדי שבבסיסו, פִּיסְקוֹ (אנ'). סאוור הוא מונח מתחום המשקאות, שמתייחס לתוספת מיץ פירות הדר (לימון או ליים), סוכר ומרכיב הקצפה כמו חלבון ביצה. המשקה נעשה בשני שלבים - שקשוק ראשון של המרכיבים הנזכרים להקצפה, ושקשוק שני בתוספת קרח לצינון.
 | |
| נתונים | |
|---|---|
| מרכיבים | פיסקו, סירופ, חלבון הביצה, מיץ לימון, אנגוסטורה ביטרס  |
| אופן ההכנה | יש לנער את המרכיבים באופן נמרץ בשייקר עם קוביות קרח ולסנן, למזוג לכוס ולעטר בביטרס[1] |
| כוס | כוס אולד פאשן |
  | |
בפיסקו סאואר הפרואני משקשקים תזקיק פיסקו תוצרת פרו יחד עם מיץ ליים סחוט טרי, סירופ פשוט (ממים וסוכר), קרח, חלבון ביצה. מעטרים בהגשה במספר טיפות אנגוסטורה ביטרס. בצ'ילה גרסה דומה לאותו קוקטייל, שם נעשה שימוש בתזקיק פיסקו צ'יליאני ובמקום לימון נעשה שימוש בליים. קיימות וריאציות נוספות למשקה, בהן נעשה שימוש במיצים אחרים, כולל אננס או עלי קוקה.
משקאות אלכוהוליים מעורבבים על בסיס תזקיק פיסקו הוכנו כבר במאה ה-18. הפיסקו סאוור מצדו נוצר בשנות ה-20 של המאה ה-20 בבר בתחנת רכבת בפרו, על ידי הברמן האמריקני ויקטור ווהן מוריס. מוריס עזב את ארצות הברית בשנת 1903 כדי לעבוד בסרו דה פסקו, עיר במרכז פרו. בשנת 1916, פתח מוריס בר בבירה לימה שזכה לפופולריות בקרב אצולת הממון המקומי והאוכלוסייה דוברת האנגלית. הקוקטייל זכה שם לפרסום ארצי. מתכון הפיסקו סאואר עבר מספר שינויים וגרסתו הנוכחתי מתבססת על זו שיצר הברמן הפרואני מריו ברוגה, שעבד במוריס בר והוסיף לתערובת המשקה חלבון ביצה ואנגוסטורה.
בצ'ילה, ייחס הסופר והפולקלוריסט אורסטה פלאת' את המצאת את המשקה לאליוט סטאב, הדייל הראשי של אניה בשם Sunshine, אשר בשנת 1872 ערבב על פי הסיפור מיץ ליים, סירופ וקוביות קרח כדי ליצור קוקטייל בבר עיר הנמל איקיקה, אשר הייתה אותה עת בשלטון פרו. אולם המקור לטענתו של פלאת' מייחס לסטאב את פיתוח המשקה ויסקי סאוור ולא פיסקו סאואר. המקור המתועד העתיק ביותר של פיסקו סאוור הוא מתוך ירחון משנת 1921, המייחס למוריס את פיתוח הקוקטייל וכן פרסומת לבר של מוריס, בעיתון בשנת 1924, בעיר הנמל ולפראיסו בצ'ילה.
צ'ילה ופרו יחד טוענות כי הפיסקו סאואר הוא המשקה הלאומי במדינתן, וכל אחת מהן טוענת לבעלות הליקר פיסקו המשמש בסיס לקוקטייל;[6] כתוצאה מכך, פיסקו סאואר הפך לאחד מנושאי המחלוקת בתרבות העממית באמריקה הלטינית. שני הסוגים של ליקר פיסקו ושתי הגרסאות של הכנת פיסקו סאואר נבדלות באופן יצירתן וגם בטעמן. בפרו מציינים בחג לאומי את הקוקטייל בשבת הראשונה בחודש פברואר.
שם המשקה
המונח סאוור (חמוץ) מתייחס לקוקטיילים המכילים כבסיס משקה אלכוהולי (וויסקי בגרסה מסוימת), מיץ לימון או ליים, וממתיק.[7] פיסקו מתייחס לסוג המשקה האלכוהולי בו נעשה שימוש בקוקטייל. משמעות המילה במשקה אלכוהולי מתייחסת לעיר הנמל פיסקו בפרו. בספרם "אמריקה הלטינית והאיים הקריביים", ההיסטוריון אולין בלו והגאוגרף המדיני בריאן בלו מתארים את ההתפתחות כרמי היין בראשית דרכה של פרו הקולוניאלית וכיצד, במחצית השנייה של המאה השש-עשרה, עלה הביקוש למשקאות אלכוהוליים עקב התרחבות יישובי הכורים בהרי האנדים. הביקוש למשקה אלכוהולי חזק יותר מיין הביא להקמת מיזקקות בערים פיסקו ואיקה כדי להפיק ברנדי מתוך יין,[8] המוצר קיבל את שם הנמל שם זוקק וממנו יוצא.[9][10]
היסטוריה
מקור הפיסקו סאוור בלימה בירת פרו. המשקה נוצר לראשונה על ידי הברמן ויקטור ווהן מוריס, אמריקני אשר הגיע לפרו בשנת 1904 כדי לעבוד בחברת הרכבות בסרו דה פסקו. מוריס עקר ללימה בשנת 1915 ושנה אחר כך פתח בעיר בר - הבר של מוריס - שהפך במהירות פופולרי בין בני המעמד העליון הפרוביאני וזרים דוברי אנגלית. מוריס עשה לעיתים קרובות ניסויים בערבוב משקאות שונים ופיתח את הפיסקו סאוור כגרסה מקומית של הויסקי סאוור.
קיימת מחלוקת בין חוקרים באשר לשנת פיתוח המשקה. מומחה המשקאות דייל דהגרוף טוען כי המשקה הומצא בשנת 1915,[11] חוקרים אחרים טוענים כי המשקה הומצא בשנות ה-20 של המאה ה-20.[12]
הכנה וגרסאות
.jpg)
לפיסקו סאוור שלוש שיטות הכנה. את הפיסקו סאוור הפרואני מכינים על ידי ערבוב פיסקו תוצרת פרו עם מיץ קי ליים, סירופ פשוט, חלבון ביצה, אנגוסטורה ביטרס (כעיטור) וקוביות קרח. פיסקו סאוור צ'יליאני נוצר מערבוב פיסקו מתוצרת צ'ילה עם מיץ ליים פיקה, אבקת סוכר וקוביות קרח.[13] השיטה המוכתבת על ידי איגוד הברמנים הבינלאומי, אשר כלל את המשקה ברשימת "המשקאות מן העידן החדש" דומה לשיטת ההכנה הפרואנית, אלא שבמקום מיץ ליים נעשה שימוש במיץ לימון ואין הבחנה בין פיסקו מתוצרת פרו לעומת פיסקו מתוצרת צ'ילה.[14]
המשקה בתרבות
דוגן מקדונל מתאר את פיסקו סאואר כ"קוקטייל האלגנטי ביותר של אמריקה הלטינית, קצפי, מאוזן, בעל צבע עז ועדיין עשיר בטעם" והוסיף כי ברמנים רבים ברחבי צפון קליפורניה יעידו כי ניערו משקאות פיסקו סאואר רבים. "זהו הקוקטייל הנבחר בין אלה שבהם חלבון ביצה והוא בחירה אהובה על רבים."[15] העיתונאי האוסטרלי קייט שניידר כתב כי פיסקו סאואר "הפך לכל כך מפורסם עד כי בעולם מציינים את יום החג לפיסקו סאואר בשבת הראשונה בחודש פברואר בכל שנה, כמו כן קיים דף פייסבוק עם יותר מ-600,000 לייקים".[16] בשנת 2003 הכריזה פרו על היום הלאומי של פיסקו סאוור (בספרדית: Nacional del Día Pisco), יום חג לאומי המצוין בשבת הראשונה של פברואר.[17][20]
במהלך ועידת APEC בשנת 2008 פרו קידמה את משקה הפיסקו סאוור אשר זכה להצלחה במהלך הכינוס. הקוקטייל היה על פי הדיווחים המשקה המועדף על המשתתפים, בעיקר בקרב מנהיגים, אנשי עסקים ונציגים לוועידה.[21] השף האמריקני אנתוני בורדיין אף הוא תרם להעלאת מודעות הציבור לקוקטייל כאשר בפרק של התוכנית No Reservations הוא שתה פיסקו סאוור בעיר ולפראיסו, צ'ילה, ואמר: "זה טוב, אבל בפעם הבאה אשתה בירה." דווח כי בורדיין חשב שהמשקה היה משעמם וחסר ערך זאת לאחר שהגיע למקום מפרו, שם שתה מספר קוקטיילים ומצא כי הם טובים מן הגרסה הצ'יליאנית.[22]
בשנת 2009, לאחר שהתפרסמה פרשה הריגול בין צ'ילה לפרו, בה הואשמו שני קציני צבא צ'יליאנים בניסיון לשחד קצין חיל אוויר של פרו במטרה לקבל ממנו מידע סודי, התבדח הקומיקאי המקסיקני אדאל רמונס ואמר כי המטרה האמיתית לריגול הצ'יליאני בפרו היה כדי ללמוד כיצד יוצרים פיסקו סאוור. (בספרדית: "¿Qué quieren espiar los chilenos? ¿Cómo hacer pisco sour?").[23]
קישורים חיצוניים
- רועי ירושלמי, פיסקו סאוור: מתכון ומדריך להכנת קוקטייל קלאסי מרשים וקל, באתר רקס, 1 באוקטובר 2023
