פיזשאבון

הכנסייה הקתולית, שעל רכושה עומד הכפר, מנעה התיישבות יהודית עד למחצית השנייה של המאה ה-19. היהודים שהתיישבו בה לאחר מכן היו ברובם סוחרים ופקידים. היחסים בין הנוצרים ליהודים היו בדרך כלל טובים גם בתקופת "הטרור הלבן" לא נפגעו היהודים באזור.

הקהילה עצמה התארגנה בסוף המאה ה-19 והצטרפה לזרם האורתודוקסי. בשנת 1910 נבנה בכפר בית כנסת, בנוסף לבית ספר, חדר, אגודת נשים ומקווה שהיו לקהילה.

לא הייתה בכפר פעילות של התנועה הציונית ושליחי המפלגות הציוניות לא הורשו להופיע בפומבי בקהילה.

במלחמת העולם הראשונה נהרגו שלושה יהודים בקרבות.

בשנת 1942 הוטלו מגבלות על חנוונים יהודים, נאסר עליהם למכור סחורות שונות, בעלי מלאכה לא הצליחו להשיג חומרי גלם והציבור נצטווה לא לתת להם עבודה. לבסוף, איבדו יהודים רבים את רישיונותיהם ושליש מהקהילה היה תלוי במוסדות רווחה. באותה שנה נלקחו 15 גברים לעבודות כפייה.

בשנת 1944, בעקבות הכיבוש הגרמני, נעצרו עשרה יהודים ונשלחו למחנה מעצר, כולם נהרגו. בפסח 1944 נצטוו היהודים להגיע לשוק עם כלים לבניית כביש תוך 30 יום. ובמאי הועברו היהודים לגטו שם הוחזקו יותר מ-2,000 יהודים. חוץ מהחולים והקשישים, כולם ישנו בשטח הפתוח. לאחר ימים אחדים הופרדו אותם יהודים כשירים לעבודה מהאחרים, ונשלחו לקישגומבאש (Kisgombás). מאוחר יותר הם הועברו למחנה ההשמדה הנאצי אושוויץ. מספר שבועות לאחר מכן, השאר נשלחו ל-קרצ'נד שם עברו חקירה אכזרית כדי לגרום להם לחשוף את מקום הימצאם של תכשיטיהם וחפצי ערך אחרים. לבסוף, ב-15 ביוני, הם גורשו למחנה ההשמדה אושוויץ.^[2]

לאחר המלחמה חזרו 25 ניצולים לכפר, הקימו אנדרטה לנספים וניסו לחדש את חיי הקהילה. בשנת 1964 חיו בכפר שלושה יהודים.

מדיה וקבצים בנושא פיזשאבון בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פיזשאבון
• קהילת פיזשאבון, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"