ערבה (צמח)

בישראל מיוצגת משפחת הערבתיים נוסף על מיני הערבה גם על ידי המין צפצפת הפרת.

בין עצי הבר בישראל מצויים שלושה מינים: ערבה לבנה, ערבה מחודדת וערבת שלושת-האבקנים. האחרון הוא עץ נדיר מאוד ותפוצתו מוגבלת. בין צמחי התרבות נפוצה בגינות נוי בעיקר ערבת בבל, הידועה גם בשם ערבת בכות.

1. ערבה לבנה (salix alba) - צמח מוגן בישראל^[3].
2. ערבה מחודדת – (Salix acmophylla) צמח מוגן בישראל^[3].
3. ערבת שלושת-האבקנים (Salix triandra) (אנ'). ערבת שלושת-האבקנים, היא עץ נדיר מאוד שמובדל משאר מיני הערבה בכמה מאפיינים. הלוואים רחבים ומשתיירים, אורכם עולה על ס"מ אחד וקרוב לאורך הפטוטרת. בסיס הלוואים דמוי לב ושפתם משוננת. מספר האבקנים 3 (בערבה מחודדת 4 או 5 אבקנים ובערבה לבנה 2 או לעיתים רחוקות 3 אבקנים). העץ הגדל בבתי גידול לחים וטבעיים על גדות נחלים בבקעת החולה ובשומרון. הפריחה מסוף מרץ ועד תחילת מאי.
4. ערבת בבל – (Salix babylonica) עץ נוי תרבותי ופליט תרבות שאינו גדל בבר בישראל. היא נקראת גם ערבה בוכייה. העלים דקים, קירחים ומשולשלים כלפי מטה. והם צרים, דמויי סרגל או אזמל, ושפתם משוננת או משוננת בעדינות. אורכם גדול פי 10 ואף יותר מרוחבם. הלוואים צרים, קצרים, שפתם משוננת והם נושרים זמן קצר לאחר הלבלוב. מספר האבקנים 2.
5. ערבה מדומה (Salix pseudosafsaf) – שם נרדף לערבה מחודדת.^[4]
6. ערבת הלבנון (Salix libanii) – מין זה מופיע במגדיר של זהרי מיכאל כמי שגדל בחרמון. מציאותו שם מוטלת בספק. ושמו המדעי Salix pedicellata subsp. pedicellata^[5].

בישראל מיוצגת משפחת הערבתיים נוסף על מיני הערבה גם על ידי המין צפצפת הפרת. וישנה חשיבות להבחין ביניהם בפרק זה.

עצים דו-ביתיים (עצי זכר ועצי נקבה) ירוקי-עד או נשירים, בלתי קוצניים, חסרי שרף חלבי הנוטף מחתך טרי בעלה או בגבעול^[6][2].

הענפים גמישים על פי רוב.

העלים מסורגים על פי רוב, פשוטים, רכים, אזמליים או אליפסיים או מוארכים (בשונה מצפצפה שעליה, לפחות חלקם, דמויי מעוין או כליה או דמויי ביציה). בסיס העלה סימטרי, מוצר או מעוגל. עורקי העלים מרושתים או מאוצבעים. העלים חסרי ריח.

הלוואים חופשיים ועל פי רוב נושרים במהרה (לא בערבת שלושת-האבקנים).

הפרחים החד-מיניים ערוכים בעגילים (תפרחת שיבולת רפה של פרחים חד-מיניים). העגילים הזכריים שבהם משולשלים ויורדים בפרט אחד. העגילים הנקביים שבהם זקופים בפרט אחר. האבקה נעשית על ידי חרקים או באמצעות רוח.

הפרחים חד-מיניים, חסרי עטיף (חסרי עלי כותרת ועלי גביע), במקום העטיף ישנו צופן אחד או שניים דמויי קשקשים (ולא צופן דמוי קערה, או דמוי ספל קטן המצוי בצפצפה). כל פרח יושב בחיקו של חפה קרומי ריסני או קירח, אך, שפתו תמימה (בשונה מצפצפה ששפת החפה משוננת או מאונה). כל פרח עטוף בקשקש חיצוני אחד בלבד (בשונה מצפצפה שפרחיה עטופים קשקשים אחדים).

הפרחים הזכריים נושאים על פי רוב 2 עד 3 אבקנים, לעיתים רחוקות 4 עד 7 ובעלי אחד או שני צופנים בבסיסם. הזירים מפורדים או מאוחים, קירחים או שעירים בבסיסם.

הפרחים הנקביים מלווה חפה תמים ושעיר פחות או יותר. וצופן זעיר בבסיסו. השחלה עילית בת מגורה אחת, עמוד שחלה אחד או יותר ועל פי רוב 2 צלקות קצרות^[7].

עוקצי הפרי חסרים או קצרים.

הפרי הלקט המכיל זרעים רבים ונפתח לאורכו בשתי קשוות או לעיתים רחוקות ב-3 או 4 קשוות.

הזרעים קטנים בעלי ציצית של שערות בבסיסם שמתפתחת מעוקץ הביצית^[8][7].

העץ נשיר חורף מסוף דצמבר ועד תחילת אמצע מרץ. אז הלבלוב מתחיל בד בבד עם הפריחה. הפריחה אף מקדימה את הלבלוב ומתחילה בסוף פברואר ומסתיימת בתחילת יוני. התפרחות נוצרות בסתיו של העונה הקודמת. האבקה נישאת באמצעות הרוח או חרקים, הנמשכים אחר צוף ואבקה. האבקנים נושרים אחרי הפריחה כחטיבה אחת. בתחילת יוני הפרי הירוק ניכר והפצת הזרעים בעלי הציצית הלבנה מסתיימת בתחילת אוקטובר. הזרעים נפוצים ברוח ונובטים במהירות, אך החיוניות שלהם קצרה. בצד הריבוי המיני קיים ריבוי וגטטיבי טבעי באמצעות ייחורים (ענפים שבורים שנסחפים במים).^[8]

בישראל מגדלים ערבה כגידול מסחרי, כדי לעמוד בביקוש העיקרי לענפי ערבה משובחים. הביקוש נובע מחלקה בארבעת המינים לקראת חג הסוכות בישראל^[9].

קליפת ועלי הערבה הבוכייה שימשו אנשי מרפא בעת העתיקה באשור, שומר ומצרים לשם הקלה וטיפול של כאבים וחום. וביוון, בשנת 400 לפנה"ס אבי הרפואה המערבית היפוקרטס רשם על סגולותיו הרפואיות.^[11]

אותן תובנות שימשו את האנושות עד תקופת הרנסאנס והעת החדשה בה החלו לחקור מדוע לערבה קיימות סגולות אלה. במאה ה־18 התגלה כי החומר הפעיל חומצה סליצילית (שקרוי על שם עץ הערבה Salix בלטינית), אחראי לסגולותיו הרפואיות. לימים יתגלה אספירין חומר הפועל דומה מאוד לחומצה סליצילית עם פחות תופעות לוואי. כיום הוא משמש גם כרכיב פעיל בתכשירי עור.^[12]

הערבה הבוכייה משמשת גם לטיפול במי שפכים, בביצות סינון מלאכותיות, כמשלימים לצמחי קנה וסוף. בארצות סקנדינביה משמש העץ באופן נרחב במערכות טיהור שפכים, לאחר שנערך מחקר מקיף בדבר סגולות הערבה לסייע בפירוק חנקות ובקליטת חומרים מסוכנים בהשאירו את המים העוזבים אותו נקיים.^[13]

נעשו מחקרים שנועדו לבדוק התכנות של שימוש צמח הערבה לצורכי אנרגיה, עקב קצב הצמיחה המהיר מאוד שלה.^[14][15]

הערבה משמשת במקומות רבים כעץ נוי. היא גדלה במהירות ובקלות במקום בו יש מים על ידי ייחורים. ניתן לעצב את הייחורים וליצור גדרות חיים בצורת שתי וערב אלכסוני, וכן ליצור מעברים מוצלים.

הערבה נזכרת במקרא 5 פעמים בקשר לבתי לגידול לחים – תמיד בלשון רבים ובלשון זכר. 'ערבי נחל' נזכרים בין ארבעת המינים (ויקרא כג, מ), בנוף צמחי המים ובצה באיוב (איוב מ טו). בשם 'ערבים' היא מוזכרת בישעיה (ישעיה מד ד) 'נחל ערבים' (ישעיה טו ז) ובתליית כנורות הגולים 'ערבים' בנהרות בבל (תהלים קלז ב).^[16]

ערכים מורחבים – ארבעת המינים, הלכות ארבעת המינים

ביהדות נמנית הערבה עם ארבעת המינים של חג סוכות המוזכרים בספר ויקרא.

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.

— ספר ויקרא, פרק כ"ג

.

הרמב"ם כותב (על בסיס דברי הגמרא):

"ערבי נחל" האמורות בתורה, אינן כל דבר הגדל על הנחל, אלא מין ידוע, הוא הנקרא "ערבי נחל"; עלה שלו משוך ופיו חלק וקנה שלו אדום, וזה הוא הנקרא ערבה. ורוב מין זה גדל על הנחלים, לכך נאמר "ערבי נחל"; ואפילו היה גדל במדבר או בהרים, כשר.

— משנה תורה, הלכות לולב פרק ז'

בערבה נערך גם שימוש במסגרת מצוות ערבה במקדש.

על פי דברי חז"ל הערבה המקראית היא מין שעליו חלקים ולא משוננים, ולכן המין ערבה בוכייה פסול מלשמש כערבה. פרופ' מרדכי כסלו העיר כי תת-המין Salix acmophylla (ערבה מחודדת) הוא המתאים ביותר לתיאור חז"ל, ולכן יש להעדיף לקחתו.^[17][18] פרופ' זהר עמר שסקר את דעתם של חוקרים רבים בדבר זיהוייה של הערבה הכשרה מסכם ומוכיח כי בהגדרת הערבה הכשרה נכנסים כל מיני הערבה הגדלים בארץ.^[19]

ערך מורחב – חיבוט ערבה

ביום הושענא רבא נוהגים לקחת 5 ערבות אגודות ולחבוט אותן בקרקע 5 פעמים. מנהג זה מוזכר במשנה שם הוא מיוחס לנביאים. יש הסוברים שיש להקפיד לחבוט בקרקע שאינה מרוצפת ויש שאין מקפידים על כך. ההקפדה על המספר 5 (5 ערבות ו-5 חבטות) היא מאוחרת ומקורה בקבלה ויש שאין מקפידים עליה.לפי מנהג אשכנז לאחר הפיוט ("תענה אמונים, שופכים לב כמים, והושיעה נא") נוהגים להניח את ארבעת המינים ולקחת 5 ערבות אגודות, איתן ממשיכים לומר מספר פיוטי תפילה על הגשם, ובסיום חובטים את הערבות בקרקע 5 פעמים. למנהג הספרדים חובטים בערבה רק לאחר סיום אמירת כל פיוטי ההושענות, אך יש נוהגים ממש לאחר סיום תפילת מוסף. בכמה קהילות ספרדיות אומרים לאחר חבטת ערבה את תפלת נשמת כל חי.

גם בספר היובלים מתואר מקור המנהג: "וכאשר ייקחו ענף ערבה עבות מן הנחל, ככה לקח אברהם לולבי כפות תמרים ופרי עץ הדר".^[20]

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: ערבה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ערבה
טקסונומיה בוויקימינים: Salix

• ערבה, באתר ITIS (באנגלית)
• ערבה, באתר NCBI (באנגלית)
• ערבה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• ערבה, באתר צמח השדה
• ערבה, באתר Tropicos (באנגלית)
• ערבה, באתר GBIF (באנגלית)
• ערבה, באתר IPNI (באנגלית)
• ערבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הערך "ערבה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הערך "ערבה", ב"אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית", באתר מכון התורה והארץ
• ערבי הנחל, דף שער בספרייה הלאומית
• זהר עמר, ‏ערבה: זיהוי מדעי ומסורת הלכתית, המעין תשרי תשס"ח
• יורם שורק, שאלות על עצים, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10‏")
• ערבה מחודדת – אגדות ומידע מפורט מתוך האתר טיולים בארץ מגדיר צמחים
• דיני כשרות בערבה לארבעת המינים מתוך אתר לולב
• דיני כשרות בערבה לארבעת המינים, שיעורים באתר בינינו