עצב הראייה

מתאי הגנגליון המצויים ברשתית יוצאים האקסונים אשר מרכיבים את עצב הראייה (באזור שנקרא "הדיסק הראייתי") ומשם הם ממשיכים למסלולים העצביים השונים של מערכת הראייה במוח. לאקסונים ברשתית אין מעטפת של מיאלין ומיד ביציאתם את העין, אחרי שעברו את ה-Lamina cribrosa sclerae(אנ'), עצב הראייה מתרחב עקב מעטפת מיאלין שמתווספת לאקסונים. כיוון שעצב הראייה הוא חלק ממערכת העצבים המרכזית, אזי קרומי המוח עוטפים גם אותו (אין להתבלבל עם נוזל זגוגית העין).

עצב הראייה מכיל כ-1.2 מיליון אקסונים מתאי הגנגליון, הנושאים את המידע שנקלט ועובד מכ-130 מיליון תאים קולטי אור. בדרכם אל תוך המוח, חלק מהאקסונים מכל עין חוצים בתצלובת הראייה לצדו הנגדי של הראש. החלוקה של האקסונים היא בהתאם לשדה הראייה ממנו הגיעו, כך שמידע משדה הראייה השמאלי יגיע לצדו הימני של המוח ולהפך. החלק של עצב הראייה שנמצא אחרי תצלובת הראייה מכונה optic tract.

כ-90% מהסיבים העצביים בעצב הראייה פונים אל גרעין הברך הצדי של התלמוס ומקורם בשלוש קבוצות שונות של תאי גנגליון: תאי-M (Midget cell(אנ')) המגיעים לשכבת תאי Parvo, תאי-P (Parasol cell(אנ')) המגיעים לשכבת תאי Magno, ותאי K. כל אחת מקבוצות אלו שולחת את סיביה העצביים לשכבה נפרדת בגרעין הברך הצידי כפי שהוסבר .

קבוצה נוספת של תאי גנגליון שולחת את סיביה העצביים דרך עצב הראייה לעבר התליל העליון של הטקטום במוח התיכון. אזור זה מבקר את תנועות שרירי העין ומחווט אף הוא אל קליפת המוח, דרך הכר התלאמי (Pulvinar). ככל הנראה מועבר מידע חזותי לקליפת המוח גם במסלול משני זה.

בנוסף קבוצה קטנה של תאי גנגליון שקולטים אור ברשתית ומכילים את הקולטן מלאנופסין, שולחים מידע על רמת התאורה שהם קולטים לעבר מספר מבנים במוח. חלק מהם שולחים את סיביהם העצביים לעבר הפרטקטום (Pretectum) שבמוחה הקדמית (Prosencephalon), השולט על שרירי הקשתית המווסתים את קוטר האישון.^[1] אחרים שולחים את סיביהם דרך הצרור הרשתיתי-היפותלמי (Retinohypothalamic tract) אל הגרעין העל-תצלובתי בהיפותלמוס. מסלול זה משמש לתיאום המקצב היממי של השעון הביולוגי עם רמות התאורה השוררות בסביבה.^[2] זאת על ידי תזמון הייצור של הורמונים בהיפותלמוס ובבלוטת יותרת המוח. מקצת הסיבים העצביים מתאי גנגליון קולטי אור אלה נשלחים לעבר התליל העליון ואף לעבר גרעין הברך הצדי,^[3][4] אך כיום עדיין לא ידוע אם הם מעורבים ישירות בעיבוד התפיסה החזותית של העולם.

• טרשת נפוצה – Multiple Sclerosis - במחלה אוטואימונית זו נפגע המיאלין העוטף את סיבי עצב הראייה, כתוצאה מכך יש פגיעה בהולכה בהם, המתבטאת באיטיות הזרם ואז גם נפגעת הראייה.
• לחץ תוך-גולגולתי מוגבר - במצב זה תיווצר בצקת באזור הכניסה של סיבי העצב, ובין השאר הוא יתאפיין בהגדלת שטחו של הכתם העיוור, דבר הגורם לירידה בשדה הראייה^[5].
• דלקת עצב הראייה (Optic Neuritis(אנ')) - נגרמת בעקבות הסננה דלקתית של עצב הראייה, ומתאפיינת בראייה מטושטשת או עמומה, בתחושת אי־נוחות, או כאב בעין או סביבה, המחמירה עם הזזת העין. לעיתים יש קשר גם לטרשת נפוצה.^[6][7]

מדיה וקבצים בנושא עצב הראייה בוויקישיתוף

• עצב הראייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

}}