עישון פסיבי

אזהרה: תמונה קשה לצפייה - תמונה של איבר מנותח

סרטן ראות

class=notpageimage|הצגה

עישון פסיבי גורם למחלות דומות לאלו שגורם העישון הישיר, כולל מחלה קרדיווסקולרית, סרטן הריאה ומחלות נשימה.^[4][5]

סקר של הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן שנערך בשנת 2004 הגיע למסקנה כי עישון פסיבי מסרטן. סוגי הסרטן העיקריים להם הוא גורם:^[15]

• סרטן ריאות.^[16] בארצות הברית עישון פסיבי גורם ליותר מ־7,000 מקרי מוות מסרטן ריאות בשנה.^[17] מנתוני ארגון הבריאות העולמי עולה כי ישנה עלייה של כ־25% בסיכון לחלות בסרטן ריאות בקרב מעשנים פסיביים.^[18]
• סרטן השד: הסוכנות להגנת הסביבה של קליפורניה טענה בשנת 2005 כי עישון פסיבי מגביר את הסיכוי לסרטן השד סרטן בקרב נשים צעירות, בעיקר לפני גיל המעבר, ב־70%.^[19]
• סרטן הלבלב: מטא־אנליזה משנת 2012 לא מצאה הוכחות לכך שעישון פסיבי קשור לסיכון מוגבר לסרטן הלבלב.^[20]
• סרטן צוואר הרחם: סקירה משנת 2015 מצאה כי עישון פסיבי העלה את הסיכון לסרטן צוואר הרחם.^[21]
• סרטן שלפוחית השתן: עישון פסיבי מעלה בצורה משמעותית את הסיכון לסרטן שלפוחית השתן.
• גידול מוחי: הסיכון להתפתחות גידול מוחי עולה באופן דרמטי בקרב ילדים שנחשפים לשיעורים גבוהים של עישון פסיבי.

עישון פסיבי מהווה סיכון למחלות לב, הפחתה בקצב הלב ואוטם שריר הלב (התקף לב).^[22]

• מחקרים אפידמיולוגיים הראו כי עישון פסיבי מגביר את הסיכון לטרשת עורקים.^[23]
• עישון פסיבי קשור גם לעלייה בסיכון לשבץ מוחי.^[18] הסיכון לאירוע מוחי עולה ב־20%-30%.^[18]
• מחקר שנערך ביפן הראה כי חשיפה של 30 דקות בלבד לעישון פסיבי גרמה לעלייה משמעותית בסיכון ללקות בהתקף לב.^[18]

עישון פסיבי גורם לבעיות בריאה.

• עישון פסיבי גורם סיכון להתקף אסתמה.^[18]
• עישון פסיבי גורם סיכון למחלת ריאות חסימתית כרונית.^[24]
• רוב המחקרים מצאו קשר בין עישון פסיבי לסינוסיטיס.

• חשיפה לעישון פסיבי עלולה להגביר את הסיכון לפגיעה קוגניטיבית ודמנציה אצל מבוגרים בני 50 ומעלה. אצל ילדים שנחשפו לעישון פסיבי מופחת אוצר המילים וכישורי הנימוק בהשוואה לילדים שאינם חשופים וכן קיימים אצלם ליקויים קוגניטיביים ואינטלקטואליים כלליים.^[25]

• עישון פסיבי מגביר את הסיכון לדיכאון.^[26]

• עישון פסיבי במהלך הריון מעלה את הסיכון משקל לידה נמוך, לידה מוקדמת לידת מת ומומים מולדים.^[27] מחקרים שהשוו נקבות שנחשפו לעישון פסיבי לנקבות שאינן חשופות לכך, מראים כי לנשים שנחשפו בהריון יש סיכון גבוה יותר ללדת ילד עם הפרעות מולדות, היקפי ראש קטנים ומשקל לידה נמוך.^[28]

• עישון פסיבי מגביר את הסיכון למחלות אלרגיות בקרב ילדים ומתבגרים.^[29]
• עישון פסיבי מגביר את הסיכון לסוכרת מסוג 2.^[30]
• עישון פסיבי מגביר את הסיכון ל־Neisseria meningitidis (ניסריה מנינגיטידיס) ול־Streptococcus pneumoniae (פנאומוקוק).
• עישון פסיבי מגביר את הסיכון לדלקת חניכיים.^[31]
• עישון פסיבי מגביר את הסיכון למוות. ההערכה היא כי עישון פסיבי הורג 53,000 לא־מעשנים בשנה, מה שמציב אותו במקום השלישי ברשימת סיבות המוות שניתנת למניעה בארצות הברית.
• עישון פסיבי גורם לבעיות בעור: סקירה שיטתית ומטא־אנליזה משנת 2016 מצאו כי עישון פסיבי מוביל לשיעור גבוה יותר של אטופיק דרמטיטיס.^[32]

עישון פסיבי גורם בטווח קצר לגירוי בעיניים, לכאב ראש, לבחילה ולסחרחורת.^[18]

עישון פסיבי מסוכן במיוחד לתינוקות ולילדים, כיוון שמערכת הנשימה והריאה^[33] שלהם צרה ומערכות החיסון שלהם אינה מפותחת מספיק. דרכי הנשימה הצרות גורמות להם לנשום מהר יותר, ולכן הם עלולים לשאוף הרבה יותר כימיקלים מזיקים מעשן הסיגריה.^[34]

• עישון פסיבי גורם לתסמונת מוות בעריסה.^[35] בדו"ח משנת 2006 נכתב כי "הראיות מספיקות להסקת קשר סיבתי בין עישון פסיבי לתסמונת מוות בעריסה". לפי ארגון הבריאות העולמי עישון פסיבי גורם לבין שליש לחצי ממקרי המוות בעריסה.^[33]
• על פי הערכות, עישון פסיבי קשור ל־430 מקרי מוות ממחלת האיידס בארצות הברית מדי שנה.^[36]
• עישון פסיבי יוצר סיכון כפול לאשפוז עקב החמרה באסתמה בקרב ילדים.^[37]
• עישון פסיבי יוצר סיכון לדלקת ריאות,^[38][39][40] כולל מחלות קשות כמו דלקת סימפונונות^[41][41] כמו גם סיכון מוגבר לפתח שחפת אם נחשף לנשא.^[42] בארצות הברית מעריכים כי עישון פסיבי גורם לבין 150,000 ל־300,000 דלקות בדרכי הנשימה התחתונות אצל תינוקות מתחת לגיל 18 חודשים, וכתוצאה מכך מבוצעים בין 7,500 ל־15,000 אשפוזים בשנה.^[36]
• עישון פסיבי יוצר פגיעה בתפקוד הנשימתי ומאט את גדילת הריאות.^[27]
• עישון פסיבי גורם לאלרגיות.^[43]
• עישון פסיבי מגביר את הסיכון לשפה שסועה ב־50% אצל התינוקות.^[44]
• עישון פסיבי טרם הלידה ובילדות אינה מגבירה את הסיכון למחלות מעי דלקתיות.^[45]
• עישון פסיבי אחראי לקשיי למידה, עיכובים התפתחותיים, בעיות בתפקודים ניהוליים^[46] והשפעות עצביות התנהגותיות.^[47][48] מודלים שבוצעו על בעלי חיים מצביעים על תפקיד של ניקוטין ופחמן חד־חמצני בבעיות נוירו־קוגניטיביות.^[40]
• עלייה בעששת (כמו גם סמנים ביולוגיים של(אנ') רוק קשור) קשורה לעישון פסיבי בילדים.^[49]
• עישון פסיבי יוצר סיכון מוגבר לדלקת האוזן התיכונה.^[40][50][51]
• מחלת מנינגוקוק (אנ') פולשנית.^[52][53]
• עישון פסיבי מצד האם במהלך ההריון גורם לסיכון מוגבר לפגמים בתעלה העצבית.^[54]
• הפלה: מטא־אנליזה משנת 2014 מצאה כי עישון פסיבי מצד האם הגדיל את הסיכון להפלה ב־11%.^[55]
• עישון פסיבי יוצר סיכונים בהרדמה ותוצאות כירורגיות שליליות.^[56]
• הפרעות נשימה בשינה: רוב המחקרים מצאו קשר מובהק בין עישון פסיבי להפרעת נשימה בשינה בקרב ילדים, אך יש צורך במחקרים נוספים כדי לקבוע האם קשר זה הוא סיבתי.^[57]
• השפעות שליליות על מערכת הלב וכלי הדם אצל ילדים.^[58]
• עישון פסיבי עלול לגרום להפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות.^[59][60][61]
• עישון פסיבי עלול לגרום לדלקת האוזן התיכונה.^[62]

על פי מחקר שנערך על ידי ארגון הבריאות העולמי בשנת 2010, כ־600 אלף בני אדם מתים מדי שנה כתוצאה מעישון פסיבי.^[63] מדובר באחד מתוך מאה מקרי מוות ברחבי העולם. מחקר עולמי ראשון בנושא עישון פסיבי הגיע גם למסקנה כי 165,000 ילדים מתים מדי שנה כתוצאה מעישון פסיבי.

בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 פותחו סוגים שונים של אמצעי עישון אלקטרוניים בסגנונות שונים, השונים אלו מאלו בפרמטרים שונים ובעיקר – בהקשר הבריאותי – בהרכב הכימי שלהם. הסוגים השונים, והשפעותיהם המשתנות על אוכלוסייה רחבה היוו אתגר למחקרים על הסכנות של הסיגריות האלקטרוניות, שהן מוצר חדש יחסית, ולכן בחלק מהמקרים נזהרים החוקרים מלספק קביעות נחרצות, ועם זאת – מזהירים גופי מחקר שונים מפני שאננות, זאת עקב עדויות ראשוניות לסכנות שונות – בריאותיות וחברתיות – שעלולות לנבוע משימוש נפוץ בסיגריות האלקטרוניות. בעשור השני של המאה ה-21 מדיניות הגופים השונים לבריאות הציבור בנושא הסיגריות האלקטרוניות מתעדכנת לעיתים קרובות בכל כמה שנים בהתאם למחקרים העדכניים ביותר.

חלק מהתרסיס שנוצר בסיגריות אלקטרוניות משוחרר לסביבה ועלול לגרום לעישון פסיבי ולעישון מיד שלישית לחומרים רעילים ומסרטנים ידועים שנמצאו באדי סיגריות אלקטרוניות.^[64][65] לפי סקירת מחקרים נרחבת משנת 2016 לגבי עישון פסיבי של סיגריות אלקטרוניות, חשיפה פסיבית לחומרים כימיים שונים שנפלטים במהלך עישון סיגריות אלקטרוניות, עלולה לגרום לבעיות בריאותיות, בהן פגיעה במערכת הנשימה והלב.^[66] מחקר אחר הראה כי אדי הסיגריות האלקטרוניות גורמים נזק לתאי הגוף, גם ללא ניקוטין.^[67]הרעלים שנמצאו באדי הסיגריה האלקטרונית (כשמשתמשים בה לפי ההוראות בשאיפת MTL) לא חורגים מהתקנים שנקבעו לחשיפה לחומרים מסוכנים במקומות עבודה.^[68]

מחקרים אפידמיולוגיים מראים כי אנשים שאינם מעשנים הנחשפים לעישון פסיבי נמצאים בסיכון לבעיות בריאות רבות מאלו המופיעות בעישון ישיר.

בשנת 1992, סקירה העריכה כי נכון לתחילת שנות השמונים עישון פסיבי אחראי ל־35,000 עד 40,000 מקרי מוות בארצות הברית מדי שנה.^[69] הגידול המוחלט בסיכון למחלות לב עמד על 2.2%, בעוד שאחוז הסיכון המיוחס (אנ') היה 23%. במטא־אנליזה משנת 1997 נמצא כי חשיפה לעישון פסיבי העלתה את הסיכון למחלות לב ברבע,^[70] ושתי מטא־אנליזות משנת 1999 הגיעו למסקנות דומות.^[71][72]

עדויות מראות כי עשן זרם צד (אנ'), המרכיב העיקרי של עישון פסיבי, רעיל פי 4 מעשן ישיר. עובדה זו ידועה לתעשיית הטבק מאז שנות השמונים, אולם היא שמרה על ממצאיה בסוד בכדי שלא לפגוע במכירות.^{[73][74][75][76]} כמה מדענים סבורים כי הסיכון בעישון פסיבי, ובמיוחד הסיכון לפתח מחלת לב איסכמית, עשוי להיות גבוה באופן משמעותי.^[77]

בשנת 1997, מטא־אנליזה הצביעה על קשר בין חשיפה לעישון פסיבי לסרטן ריאות. העלייה בסיכון נאמדה בכ־24% בקרב אנשים שאינם מעשנים שגרו עם מעשן.^[78] בשנת 2000 דווח על עדויות להטיה בפרסום במחקרים שנכללו במטא־אנליזה זו. עוד הגיעו למסקנה כי לאחר תיקון ההטיה בפרסום, והנחה ש־40% מכלל המחקרים אינם מפורסמים, סיכון מוגבר זה ירד מ־24% ל־15%.^[79] מסקנה זו נערכה על בסיס ההנחה ש־40% מכלל המחקרים לא פורסמו, מדובר בהנחה "קיצונית".^[5] בשנת 2006 נותחו מחדש הנתונים ממטא־אנליזה זו כדי להסביר את הטיית הפרסום והוערך כי הסיכון היחסי לסרטן ריאות בקרב אלה שנחשפו לעישון פסיבי היה פי 1.19, מעט נמוך מהאומדן המקורי.^[80] במטא־אנליזה משנת 2000 נמצא סיכון יחסי של פי 1.48 לסרטן ריאות בקרב גברים שנחשפו לעישון פסיבי, וסיכון יחסי של פי 1.16 בקרב אלה שנחשפו אליו בעבודה.^[81] מטא־אנליזה נוספת אישרה את הממצא של סיכון מוגבר לסרטן ריאות בקרב נשים שנחשפו לעישון פסיבי של בני זוגם בשנה שלאחר מכן. הוא מצא סיכון יחסי לסרטן ריאות של פי 1.29 לנשים שנחשפו לעישון פסיבי מבני זוגן.^[82] מטא־אנליזה משנת 2014 ציינה כי "הקשר בין חשיפה לעשן פסיבי לבין הסיכון לסרטן ריאות מבוסס היטב".^[83]

מיעוט של אפידמיולוגים התקשה להבין כיצד לעשן פסיבי, המדולל יותר מעשן בשאיפה פעילה, יכולה להיות השפעה שהיא חלק כה גדול מהסיכון הנוסף למחלות לב כליליות בקרב מעשנים פעילים.^[84][85] הסבר מוצע אחד טען כי עישון פסיבי אינו רק גרסה מדוללת של עשן "רגיל", אלא בעל הרכב שונה עם חומרים רעילים יותר לגרם של חלקיקים כלליים.^[84] נראה כי עישון פסיבי מסוגל לעורר את באופן חריף מחלות לב וכלי דם (אטרתרומבוזיס) ועשוי גם להשפיע לרעה על חולים הסובלים מתסמונות כליליות חריפות.^[86]

בשנת 2004, הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן של ארגון הבריאות העולמי סקרה את כל הראיות המשמעותיות שפורסמו הקשורות לעישון טבק וסרטן. היא הסיקה כי קיים קשר מובהק סטטיסטי ועקבי בין הסיכון לסרטן הריאות אצל בני זוג מעשנים וחשיפה לעשן טבק יד שנייה מבן הזוג המעשן. הסיכון העודף הוא בסדר גודל של 20% לנשים ו־30% לגברים.

מטא־אנליזות שנערכו לאחר מכן אישרו את הממצאים הללו.^[87][88]

המועצה הלאומית לאסתמה באוסטרליה ציטטה מחקרים המראים כי עשן פסיבי הוא כנראה המזהם הפנימי הגדול ביותר, במיוחד אצל ילדים צעירים:^[89]

• עישון של כל אחד מההורים, במיוחד של האם, מגביר את הסיכון לאסתמה אצל ילדים.
• התחזית לאסתמה בגיל הרך פחות מדויקת במשקי בית של מעשנים.
• ילדים עם אסתמה שנחשפים לעישון בבית בדרך כלל סובלים ממחלות קשות יותר.
• מבוגרים רבים הסובלים מאסתמה מזהים עישון פסיבי כגורם המוביל לתסמינים שלהם.
• אסתמה שאובחנה על ידי רופא שכיחה יותר בקרב מבוגרים שאינם מעשנים שנחשפים לעישון פסיבי מאשר אלה שלא נחשפו. בקרב אנשים הסובלים מאסתמה, חשיפה גבוהה יותר לעישון פסיבי קשורה בסיכון גבוה יותר להתקפים חמורים.

בצרפת, ההערכה היא כי עישון פסיבי גורם בין 3,000^[90] ל־5,000 מקרי מוות בטרם עת בשנה, כאשר הנתון הגדול יותר ציין ראש הממשלה דומיניק דה וילפן במהלך הודעתו על החוק למניעת עישון: "זה גורם ליותר יותר מ־13 הרוגים ביום. זוהי מציאות בלתי מקובלת מבחינת בריאות הציבור".^[91]

ישנן עדויות לכך שחקיקה נגד עישון מפחיתה את מספר האשפוזים במחלות לב.^[92][93]

הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן של ארגון הבריאות העולמי הגיעה בשנת 2004 למסקנה שיש מספיק ראיות לכך שעישון פסיבי גרם לסרטן בבני אדם.^[5][94][88] עובדים בסיכון גבוה לחשיפה הם אלו המעסקים בתחום תיקון, תחזוקה, התקנה, בנייה, חילוץ ותחבורה.^[95]

מחקר רב בוצע על מעשנים שנשואים לאינה מעשנת. המנתח הכללי של ארצות הברית בדו"ח משנת 2006, העריך כי מגורים או עבודה במקום בו מותר לעשן מגדילים את הסיכון לחלות במחלות לב ב־25%-30% ולסרטן הריאות ב־20%-30%.^[96][97]

באופן דומה, ילדים שנחשפים לעישון פסיבי מראים מגוון של תופעות לוואי^{[98][99][100]} וסיכון גבוה יותר להפוך למעשנים בשלב מאוחר יותר בחיים.^[101] ארגון הבריאות העולמי זיהה הפחתה בחשיפה לעישון פסיבי כמרכיב מרכזי לפעולות לעידוד התפתחות ילדים בריאים.

המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן עקבו אחר היקף החשיפה לעישון פסיבי ומגמותיו על ידי מדידת קוטינין (אנ') בסקרי בריאות לאומיים.^[102] הימצאות עשן פסיבי בקרב אמריקאים ירדה מ־87.5% בשנת 1988 ל־25.2% בשנת 2014. עם זאת, כמעט מחצית מהשחורים והעניים נחשפו לעישון פסיבי בשנת 2014.

ניתן להעריך עישון פסיבי על ידי מדידה ישירה של מזהמי עשן טבק הנמצאים באוויר או באמצעות סמנים ביולוגיים. פחמן חד-חמצני המנוטר באמצעות נשימה (אנ'), ניקוטין, קוטינין (אנ'), תיוציאנטים (אנ') וחלבונים הם הסמנים הביולוגיים הספציפיים ביותר לחשיפת עשן טבק.^[103][104] בדיקות ביוכימיות הן סמן ביולוגי אמין יותר לחשיפת עשן פסיבי מאשר סקרים מפני שקבוצות מסוימות של אנשים מהססות לחשוף את מצב העישון שלהם ואת החשיפה לעישון פסיבי, במיוחד נשים בהריון והורים לילדים קטנים. הסיבה לכך היא שהעישון שלהם אינו מקובל מבחינה חברתית. כמו כן, ייתכן שיהיה קשה לאנשים להיזכר בחשיפתם לעישון פסיבי.^[105]

מחקר שנערך בשנת 2007 בכתב העת התנהגויות ממכרות (אנ') מצא קשר בין חשיפה לעישון פסיבי לבין ריכוזי ניקוטין או סמני ביו־ניקוטין בגוף. רמות ביולוגיות משמעותיות של ניקוטין מחשיפה לעישון פסיבי היו שקולות לרמות ניקוטין מעישון פעיל ולרמות הקשורות לשינויי התנהגות עקב צריכת ניקוטין.^[106]

קוטינין (אנ'), מטבוליט הניקוטין, הוא סמן ביולוגי לחשיפה לעישון פסיבי. בדרך כלל, קוטינין נמדד בדם, ברוק ובשתן. קוטינין נבדק גם בשיער בטכניקת מדידה חדשה ולא פולשנית. קוטינין מצטבר בשיער במהלך צמיחת השיער, מה שמביא למידה של חשיפה מצטברת לטווח ארוך לעשן טבק.^[107] רמות הקוטינין בשתן היוו סמן ביולוגי אמין לחשיפת טבק ושימשו אסמכתא במחקרים אפידמיולוגיים רבים.^[108] עם זאת, רמות הקוטינין הנמצאות בשתן משקפות את החשיפה רק במהלך 48 השעות הקודמות. רמות הקוטינין של העור, כגון השיער והציפורניים, משקפות את חשיפת הטבק בשלושת החודשים הקודמים ומהוות סמן ביולוגי אמין יותר.^[103]

פחמן חד-חמצני המנוטר באמצעות נשימה (אנ') הוא סמן ביולוגי אמין לעישון פסיבי וכן לשימוש בטבק. הבדיקה מספקת דיוק מרבי, אינה פולשנית, ובעלות נמוכה. ניטור פחמן חד־חמצני בנשימה מודד את הריכוז בחלקים למיליון, וזה יכול להיות מתואם ישירות לריכוז פחמן חד־חמצני בדם (carboxyhemoglobin(אנ')).^[109] שירותי חירום משתמשים במוניטור פחמן חד־חמצני לנשימה כדי לזהות חולים שחשודים כי הם סובלים מהרעלת פחמן חד־חמצני.

מחקר שנערך בשנת 2004 על ידי הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן של ארגון הבריאות העולמי הגיע למסקנה כי אנשים שאינם מעשנים נחשפים למסרטנים הדומים למסרטנים להם נחשפים מעשנים פעילים. עשן זרם צד (אנ') מכיל יותר מ־4,000 כימיקלים, כולל 69 מסרטנים ידועים. בין המרכזיים שבהם ניתן למנות: פחמימנים ארומטיים רב־טבעתיים, ניטרוסמין (אנ'), ואמין ארומטי (אנ'), כגון 4-אמינופיפניל (אנ'). עשן הזרם המרכזי, עשן זרם צד ועישון פסיבי מכילים במידה רבה את אותם רכיבים, אולם הריכוז משתנה בהתאם לסוג העשן.^[5] מחקרים מסוימים של חברות הטבק הראו כי מספר חומרים מסרטנים מעידים על ריכוז גבוה יותר בעשן זרם צד מאשר בעשן הרגיל.^[110]

הוכח כי עשן פסיבי מייצר יותר זיהום חומרים חלקיקיים מאשר מנוע דיזל בפליטות נמוכות. בניסוי שערך המכון הלאומי לסרטן האיטלקי, שלוש סיגריות נותרו דולקות זו אחר זו במוסך של 60 מ"ר, עם תחלופת אוויר מוגבלת. הסיגריות יצרו זיהום חומרים חלקיקיים העולה על האוויר שבחוץ, כמו גם ריכוז חומרים חלקיקיים פי 10 מזה של מנוע.^[111]

לחשיפה לעשן טבק מיד שנייה יש השפעות מיידיות ומהותיות על הדם וכלי הדם באופן שמגדיל את הסיכון להתקף לב, במיוחד אצל אנשים שכבר נמצאים בסיכון.^[112] חשיפה לעשן טבק למשך 30 דקות מפחיתה משמעותית את עתודת מהירות הזרימה הכלילית אצל לא מעשנים בריאים.^[113] עישון פסיבי קשור גם בהתרחבות כלי הדם (אנ') בקרב לא מעשנים מבוגרים.^[114] חשיפה לעישון פסיבי משפיעה גם על תפקוד הטסיות, אנדותל, כלי הדם ושריר הלב.^[115]

בניסויים על חולדות נצפתה אמפיזמה ריאתית לאחר חשיפה חריפה לעשן טבק (30 סיגריות ליום) לאורך 45 ימים.^[116] כמו כן נצפתה השפלה של תא פיטום התורמים לנזק לריאות.^[117]

המונח "עשן מיד שלישית" נטבע לזיהוי זיהום של עשן הטבק שנותר לאחר כיבוי הסיגריה ועשן פסיבי גם הוא התנקה מהאוויר.^{[118][119][120]} מחקר ראשוני הצביע על כך שתוצרי לוואי של עשן יד שלישית עלולים להוות סיכון בריאותי,^[121] אם כי גודל הסיכון עדיין אינו ידוע. באוקטובר 2011 דווח כי בית החולים כריסטוס סנט פרנסס קבריני באלכסנדריה, לואיזיאנה (אנ') יאסור עשן יד שלישית החל מיולי 2012, וכי עובדים שלבגדיהם יש ריח של עשן לא יורשו לעבוד. איסור זה נחקק מכיוון שעשן יד שלישית מהווה סכנה מיוחדת לפיתוח מוחם של תינוקות וילדים קטנים.^[122]

בשנת 2008 היו יותר מ־161,000 מקרי מוות מסרטן ריאות בארצות הברית. ממקרי המוות הללו, בין 10% ל־15% נגרמו על ידי גורמים אחרים מלבד עישון ממקור ראשון, שווה ערך ל־16,000 עד 24,000 מקרי מוות בשנה. מעט יותר ממחצית ממקרי המוות מסרטן הריאות הנגרמים על ידי גורמים אחרים מלבד עישון ממקור ראשון נמצאו אצל לא מעשנים. סרטן ריאות בקרב אנשים שאינם מעשנים עשוי בהחלט להיחשב לאחת התמותה השכיחות ביותר מסרטן בארצות הברית. האפידמיולוגיה הקלינית של סרטן הריאות קשרה בין הגורמים העיקריים הקשורים קשר הדוק לסרטן הריאות אצל אנשים שאינם מעשנים כחשיפה לעשן טבק יד שנייה, מסרטנים כולל ראדון ומזהמי אוויר אחרים.^[123]

קיימת הסכמה מדעית רחבה כי חשיפה לעישון פסיבי מזיקה.^[6] הקשר בין עישון פסיבי לסיכונים בריאותיים מקובל על כל הארגונים הרפואיים והמדעיים הגדולים, כולל:

• ארגון הבריאות העולמי^[5]
• המכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית^[124]
• המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן^[125]
• המנתח הכללי של ארצות הברית^[4]
• המכון הלאומי לסרטן בארצות הברית^[126]
• הסוכנות להגנת הסביבה^[127]
• הסוכנות להגנת הסביבה של קליפורניה^[128]
• איגוד הלב האמריקאי (אנ')^[129] איגוד הריאות האמריקאי (אנ'),^[130] והחברה האמריקנית לסרטן^[131]
• איגוד הרפואה האמריקאי^[132]
• האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים^[133]
• מועצת המחקר הלאומית לבריאות ורפואה (אנ') באוסטרליה^[134]
• הוועדה המדעית של בריטניה^[135]

ממשלות של 168 מדינות חתמו על "אמנת ארגון הבריאות העולמי לבקרת טבק". אמנה זו קובעת כי "הצדדים החותמים על האמנה מודים כי עדויות מדעיות אישרו מעבר לכל ספק סביר שחשיפה לעשן טבק גורמת למוות, מחלות ונכות".^[136]

סקרים גדולים שנערכו על ידי המכון הלאומי לסרטן והמרכזים לבקרת מחלות ומניעתן מצאו כי קיימת מודעות ציבורית רחבה לנזק שגורם עישון פסיבי. בשני סקרים בין השנים 1992 ל־2000, יותר מ־80% מהנשאלים הסכימו כי עשן פסיבי מזיק. מחקר שנערך בשנת 2001 מצא כי 95% מהמבוגרים ידעו כי עישון פסיבי מזיק לילדים, ו־96% סבורים כי טענת תעשיית הטבק כי עישון פסיבי אינו מזיק אינה אמת.^[137]

סקר שנערך על ידי גאלופ (חברה) בשנת 2007 מצא כי 56% מהנשאלים סברו כי עשן פסיבי "מזיק מאוד", מספר שנשאר יחסית יציב מאז 1997. 29% נוספים סבורים כי עישון פסיבי "מזיק במקצת". 10% השיבו "לא מזיק מדי", בעוד שרק 5% אמרו "לא מזיק כלל".^[138]

כחלק מניסיונה לעקב ולמנוע רגולציה הדוקה יותר של עישון, תעשיית הטבק מימנה מספר מחקרים מדעיים שהטילו ספק בסיכונים הכרוכים בעישון פסיבי. התעשייה מימנה גם מכוני חשיבה ליברטריאניים ושמרניים, כמו מכון קאטו בארצות הברית וצוות החשיבה Institute of Public Affairs (אנ') באוסטרליה, שמתחו ביקורת הן על המחקר המדעי בנושא עישון פסיבי והן על הצעות מדיניות להגבלת עישון.^[139] ה־New Scientist וכתב העת האירופי לבריאות הציבור (אנ') זיהו פעילויות מתואמות אלה בתעשייה כאחד הביטויים הגדולים ביותר של הכחשה תאגידית (אנ'). יתר על כן, הם קובעים כי הדיסאינפורמציה שמפיצה תעשיית הטבק יצרה "תנועת הכחשת טבק", בעלת מאפיינים משותפים רבים עם צורות אחרות של הכחשה, כגון הכחשת איידס.^[140][141]

מחקר שנערך על ידי ג'יימס אנסטרום (אנ') וג'פרי קאבט (אנ') בשנת 2003, ופורסם בכתב העת British Medical" Journal" (אנ'), טען כי הטענות בדבר נזקי העישון הפסיבי היו מוגזמים מדי.^[142] הניתוח שלהם לא דיווח על קשר מובהק סטטיסטית בין עישון פסיבי וסרטן ריאות, מחלת לב איסכמית או מחלת ריאות חסימתית כרונית, אם כי במאמר המערכת הנלווה ציינו כי "הם עשויים להדגיש יתר על המידה את אופים השלילי של ממצאיהם".^[143] מאמר זה זכה לקידום נרחב על ידי תעשיית הטבק כעדות לכך שנזקי העישון הפסיבי לא הוכחו.^[144][145] החברה האמריקנית לסרטן, שמאגר הנתונים שלה אסף את הנתונים שלהם, ביקרה את העיתון וקבעה כי דעתו "לא אמינה ולא עצמאית", וכי מדענים ציינו שוב ושוב פגמים חמורים במתודולוגיה של Enstrom ו־Kabat לפני הפרסום.^[146] ואמנם המחקר לא הצליח להשוות בין קבוצת האנשים שנחשפו לעישון פסיבי לקבוצת אנשים שלא נחשפו.^[147]

קשריה של אנסטרום לתעשיית הטבק עוררו גם הם ביקורת. במכתב משנת 1997 לפיליפ מוריס (אנ'), ביקשה אנסטרום "התחייבות תשלום משמעותית... על מנת שנוכל להתחרות ביעילות מול ההר הגדול של נתונים ודעות אפידמיולוגיות שכבר קיימות בנוגע להשפעות הבריאותיות של עישון פסיבי ועישון אקטיבי".^[148] במסגרת תביעת סחיטה בארצות הברית נגד חברות טבק (אנ'), העיתונים "Enstrom" ו"קבאט" צוטטו על ידי בית המשפט המחוזי בארצות הברית כ"דוגמה מצוינת לאופן שבו תשע חברות טבק עסקו במעשי פשיעה והונאה כדי להסתיר את הסכנות של עשן טבק".^[149] בית המשפט מצא כי המחקר מומן ונוהל על ידי המרכז לחקר אוויר פנימי (אנ'),^[150] חברת קש בתעשיית הטבק שתפקידה להכחיש מחקרים מזיקים על עישון פסיבי, וכן על ידי פיליפ מוריס שהצהיר כי עבודתה של אנסטרום היא "מכוון בבירור לליטיגציה".^[151] מאמר שנערך בשנת 2005 טען כי על אף שהוא עונה על דרישות מדעיות, הוא "אינו חושף את מלוא היקף היחסים שהיו לכותבים עם תעשיית הטבק".^[152]

בשנת 2006, אנסטרום וקאבט פרסמו מטא־אנליזה של מחקרים הנוגעים לעישון פסיבי ומחלות לב כליליות, בהם דיווחו על קשר קלוש בין עישון פסיבי לתמותה ממחלות לב.^[153] הם הגיעו למסקנה כי חשיפה לעישון פסיבי הגדילה את הסיכון למוות כתוצאה ממחלת לב איסכמית ב־5% בלבד. ניתוח זה ספג ביקורת על כך שכלל שני מחקרים קודמים במימון תעשיית הטבק שסבלו מסיווג שגוי של חשיפה.^[8]

ג'יו באטה גורי (אנ'), דובר ויועץ לתעשיית הטבק^{[154][155][156]} ומומחה לתועלת סיכונים ומחקר מדעי, כתב במגזין רגולציה (אנ') של מכון קאטו כי "מתוך 75 מחקרים שפורסמו בנושא עישון פסיבי וסרטן ריאות, כ־70% לא דיווחו על הבדלים מובהקים סטטיסטית של הסיכון. כ־17% טוענים לסיכון מוגבר ו־13% מרמזים על הפחתת הסיכון."^[157]

סטיבן מילוי (אנ'), פרשן מדע זבל בפוקס ניוז ויועץ לשעבר של פיליפ מוריס^[158][159] טען שמתוך 19 המחקרים שנעשו על עישון פסיבי, רק 8 דיווחו על עלייה מובהקת בשכיחות מחלות לב.^[160]

מילוי ביקר גם את המחקרים על הסיכון יחסי והשיטות האפידמיולוגיות במחקרים על עישון פסיבי. מילוי, בעל תואר שני מבית הספר להיגיינה ובריאות הציבור של ג'ונס הופקינס, טען שמחקרים המניבים סיכונים יחסיים של פחות מ־2 הם מדע זבל חסר משמעות. גישה זו לניתוח אפידמיולוגי ספגה ביקורת בכתב העת האמריקאי לבריאות הציבור.

בשנת 1995, לבואיס ולייד, שני יועצים לתעשיית הטבק, פרסמו שני ניתוחים בכתב העת Regulatory Toxicology and Pharmacology (אנ') בנוגע לקשר בין חשיפה לעשן פסיבי ומחלות לב. שני המאמרים הללו לא דיווחו על קשר ביניהם.^[161][162] על ניתוחים אלו נמתחה ביקורת, לפיה הם לא מבחינים בין מעשנים בהווה למעשנים לשעבר, למרות העובדה שמעשנים לשעבר, בניגוד למעשנים עכשוויים, אינם נמצאים בסיכון מוגבר למחלות לב.^[8][163]

מחקר שנערך על ידי הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן משנת 1998 על עישון פסיבי מצא עדות חלשה לקשר מינון־תגובה (אנ') בין הסיכון לסרטן ריאות לבין חשיפה לעישון פסיבי.^[164]

במרץ 1998, לפני פרסום המחקר, הופיעו דיווחים בתקשורת שטענו כי הסוכנות וארגון הבריאות העולמי מנעו פרסום דו"ח שכביכול לא הוכיח קשר בין עישון פסיבי למספר מחלות אחרות (סרטן ריאות בפרט).^{[165][166][167][168][169]} בתגובה, ארגון הבריאות העולמי פרסם הודעה לעיתונות לפיה תוצאות המחקר "יוצגו בצורה מוטעית לחלוטין" בעיתונות הפופולרית ולמעשה תואמות מאוד מחקרים דומים שהראו את נזקי העישון הפסיבי.^[170] המחקר פורסם בכתב העת Journal of the National Cancer Institute באוקטובר של אותה שנה, ומסקנתו כי המחברים לא מצאו "קשר בין חשיפה לילדים ל־ETS לבין הסיכון לסרטן הריאות" אך "מצא עדויות חלשות לקשר בין מינון לתגובה בין הסיכון לחלות בסרטן ריאות וחשיפה לבני זוג ולמקום העבודה."^[164]

עם פרסום מסמכי תעשיית הטבק שסווגו בעבר באמצעות הסכם ההתיישבות הראשי של הטבק(אנ'), נמצא (על ידי אליסה אונג וסטנטון גלנץ) כי המחלוקת בנוגע להסתרת הנתונים לכאורה של ארגון הבריאות העולמי, תוכננה על ידי פיליפ מוריס, בריטיש אמריקן טבק(אנ') ועוד. חברות טבק במאמץ להכפיש ממצאים מדעיים אשר יפגעו באינטרסים העסקיים שלהן.^[171] תחקיר של ארגון הבריאות העולמי, שנערך לאחר פרסום מסמכי תעשיית הטבק, מצא כי מחלוקת זו נוצרה על ידי תעשיית הטבק כחלק מהקמפיין הגדול שלה לקצץ בתקציב ארגון הבריאות העולמי, לעוות את תוצאות המחקרים המדעיים בנושא עישון פסיבי ולהכפיש את ארגון הבריאות העולמי כמוסד. קמפיין זה בוצע באמצעות רשת של ארגוני חזית עצמאיים לכאורה ומומחים בינלאומיים ומדעיים בעלי קשרים פיננסיים נסתרים לתעשייה.^[172]

בשנת 1993 פרסמה הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית דו"ח המעריך כי 3,000 מקרי מוות הקשורים לסרטן ריאות בארצות הברית נגרמו מעישון פסיבי מדי שנה.^[173]

בית המשפט המחוזי של מחוז ארצות הברית במחוז התיכון בצפון קרוליינה(אנ') פסק לטובת תעשיית הטבק בשנת 1998, וקבע כי הסוכנות להגנת הסביבה לא פעלה לפי שיטות מדעיות ואפידמיולוגיות נאותות וקיבל ראיות "דובדבן" לתמיכה במסקנות שהן התחייבו להן. מראש.^[174] בית המשפט קבע באופן חלקי, "הסוכנות להגנת הסביבה התחייבה בפומבי למסקנה לפני תחילת המחקר ... התאימו את הנוהל והנורמות המדעיות כדי לאמת את מסקנת הציבור של הסוכנות... בביצוע הערכת הסיכונים של ETS, התעלם מידע ומיצג ממצאים על מידע סלקטיבי; לא הפיץ מידע אפידמיולוגי משמעותי; סטה מהנחיות הערכת הסיכונים שלה; לא הצליח לחשוף ממצאים והנמקות חשובות ..."

בשנת 2002, הסוכנות להגנת הסביבה ערערה בהצלחה על החלטה זו לבית המשפט לערעורים בארצות הברית למעגל הרביעי(אנ'). הערעור של הסוכנות להגנת הסביבה התקבל מהטעם הראשוני שלדוח שלהם אין משקל רגולטורי, והממצא הקודם התבטל.^[175]

בשנת 1998, משרד הבריאות האמריקאי ושירותי אנוש, באמצעות פרסום התוכנית הלאומית לטוקסיקולוגיה של הדו"ח ה־9 על חומרים מסרטנים, רשם עשן טבק סביבתי בין החומרים המסרטנים הידועים, תוך התייחסות להערכת הסוכנות להגנת הסביבה כי "המחקרים הבודדים סוכמו בקפידה ו העריך."^[176]

תפקידה של תעשיית הטבק במימון מחקר מדעי בנושא עשן פסיבי שנוי במחלוקת.^[177] סקירת מחקרים שפורסמו מצאה כי השתייכות לתעשיית הטבק הייתה במתאם חזק עם ממצאים המפטרים עשן פסיבי; חוקרים המזוהים עם תעשיית הטבק היו בסיכון גבוה פי 88 מאשר חוקרים עצמאיים להסיק כי עישון פסיבי אינו מזיק.^[178] בדוגמה ספציפית שהתפרסמה עם פרסום מסמכים מתעשיית הטבק, מנהלי פיליפ מוריס עודדו בהצלחה מחבר לשנות את מאמר הביקורת שלו במימון התעשייה כדי להקטין את תפקידו של עשן פסיבי בתסמונת מוות בעריסה.^[179]

פיליפ מוריס דיווח כי הוא משקיע "כמויות עצומות של מימון לפרויקטים אלה ... בניסיון לתאם ולשלם למדענים רבים כל כך על בסיס בינלאומי כדי לשמור על מחלוקת ה־ETS".^[180]

אמצעים להתמודדות עם עשן פסיבי מהווים איום כלכלי חמור על תעשיית הטבק, לאחר שהרחיב את הגדרת העישון מעבר להרגל אישי למשהו בעל השפעה חברתית. בדו"ח סודי מ־1978, תעשיית הטבק הגדילה את הדאגה הציבורית הגוברת מעישון פסיבי כ"התפתחות המסוכנת ביותר לכדאיות תעשיית הטבק שעדיין התרחשה ".^[181] בארצות הברית של אמריקה נ. פיליפ מוריס ואח '., בית המשפט המחוזי במחוז קולומביה מצא כי תעשיית הטבק "... הכירה מאמצע שנות השבעים ואילך כי ההשפעות הבריאותיות של עישון פסיבי מהוות איום עמוק על כדאיות התעשייה ורווחי הסיגריות", וכי התעשייה הגיבה עם "מאמצים לערער ולהכפיש את הקונצנזוס המדעי כי ETS גורם למחלות".^[6]

בהתאם לכך, תעשיית הטבק פיתחה מספר אסטרטגיות למזער את ההשפעה על העסק שלהן:

• התעשייה ביקשה למקם את הדיון בנושא עישון פסיבי כעיקרו בעיקר על חירויות אזרחיות וזכויות מעשנים(אנ') ולא על בריאות, על ידי קבוצות מימון כגון FOREST(אנ')^[182].
• מימון הטיה(אנ') במחקר;^[183] בכל סקירות ההשפעות של עשן פסיבי על הבריאות שפורסמו בין 1980 ל־1995, הגורם היחיד הקשור למסקנה כי עשן פסיבי אינו מזיק היה האם מחבר קשור לתעשיית הטבק.^[178] עם זאת, לא כל המחקרים שלא מצאו עדויות לפגיעה היו על ידי מחברים המזוהים עם התעשייה.
• עיכוב וביטוי של מחקר לגיטימי (ראו^[183] דוגמה לאופן שבו ניסתה התעשייה להכפיש את המחקר הציוני של טקשי הירייאמה(אנ')^[184] לדוגמה כיצד היא ניסתה לעכב ולהכפיש דיווח אוסטרלי גדול בנושא עישון פסיבי).
• קידום "אפידמיולוגיה טובה" ותקיפת מה שמכונה "מדע זבל" (מונח שזכה לפופולריות של הלוביסט בתעשייה סטיבן מילוי (אנ')): תקיפת המתודולוגיה העומדת מאחורי מחקרים המראים כי סיכוני בריאות הם פגומים וניסיון לקדם מדע זב. Ong & Glantz (2001) מציינים תזכיר פנימי של פיליפ מוריס המעיד על כך כמדיניות החברה.^[185]
• יצירת שקעים למחקר נוח. בשנת 1989, תעשיית הטבק הקימה את החברה הבינלאומית לסביבה הבנויה, שפרסמה את כתב(אנ') העת Indoors and Built Built. כתב עת זה לא דרש מחבריו גילוי ניגוד עניינים. עם מסמכים שהועמדו לרשות ההסדר הראשי (אנ'), נמצא כי הוועד המנהל של החברה ומערכת העיתון נשלטו על ידי יועצים בתעשיית הטבק בתשלום. כתב העת פרסם כמות גדולה של חומרים בנושא עישון פסיבי, שרובם היו "חיוביים בתעשייה".^[186]

בדוגמת ייצור תעשיית הטבק של מחקר מוטה ומאמץ לערער ממצאים מדעיים, דוח המנתח הכללי האמריקאי משנת 2006 הגיע למסקנה כי התעשייה "ניסתה לקיים מחלוקת גם כשהקהילה המדעית הגיעה להסכמה... מסמכי התעשייה מעידים כי תעשיית הטבק עסקה בפעילויות נרחבות ... שחרגו מגבולות הפרקטיקה המדעית המקובלת".^[187] בית המשפט המחוזי בארצות הברית, בארצות הברית נ. פיליפ מוריס ואח '., מצאו כי "... למרות ההכרה הפנימית שלהם בסכנות של עשן פסיבי, הנאשמים הכחישו במרמה ש־ETS גורם למחלות".^[188]

ב־22 בספטמבר 1999 הגישה מחלקת המשפטים של ארצות הברית תביעת סחיטה(אנ') נגד פיליפ מוריס ויצרני סיגריות גדולים אחרים.^[189] כמעט 7 שנים מאוחר יותר, ב־17 באוגוסט 2006, שופטת בית המשפט המחוזי בארצות הברית, גלדיס קסלר, גילתה כי הממשלה הוכיחה את טענתה וכי נאשמי חברת הטבק הפרו את חוק ארגוני השחיתות המשפיעים על מחסנים (RICO).^[6] במיוחד מצא השופט קסלר כי לראש הממשלה ולחברות טבק אחרות יש:

• קשרו קשר למזער, לעוות ולבלבל את הציבור בנוגע לסכנות הבריאותיות של עישון;
• הכחיש בפומבי, תוך הכרה פנימית, כי עשן טבק יד שנייה מזיק למעשנים
• מסמכים שהושמדו הרלוונטיים להתדיינות משפטית.

הפסיקה מצאה כי חברות הטבק התחייבו למאמץ משותף לערער את הקונצנזוס המדעי לפיו עישון פסיבי גורם למחלות, בעיקר על ידי שליטה בממצאי מחקר באמצעות יועצים בתשלום. פסק הדין גם הסיק כי חברות הטבק ממשיכות להכחיש במרמה את ההשפעות הבריאותיות של חשיפה ל־ETS.^[6]

ב־22 במאי 2009, הרכב של שלושה שופטים של בית המשפט לערעורים במחוז קולומביה אישר פה אחד את פסיקת בית המשפט משנת 2006.^{[190][191][192]}

כתוצאה מהסיכונים הבריאותיים הנלווים לעישון פסיבי, עברו במדינות רבות חוקים נגד עישון במקומות ציבוריים כגון מסעדות, בתי קפה ומועדוני לילה וכן בחלק מהשטחים הפתוחים בחוץ. אירלנד הייתה המדינה הראשונה בעולם שהעבירה חוק מקיף לאיסור עישון בכל מקומות העבודה הפנימיים ב־29 במרץ 2004.^[18] מדינות רבות הלכו בעקבותיה. על המדינות שאשררו את אמנת ארגון הבריאות העולמי לבקרת טבק (אנ') מוטלת חובה חוקית ליישם "חקיקה יעילה להגנה מפני חשיפה לעשן טבק במקומות עבודה פנימיים, תחבורה ציבורית, מקומות ציבוריים פנימיים, ובהתאם, במקומות ציבוריים אחרים" (סעיף 8 ל־FCTC^[193]) הצדדים אימצו עוד "הנחיות להגנה מפני חשיפה לעישון פסיבי" הקובעות כי "אמצעים יעילים למתן הגנה מפני חשיפה לעשן טבק ... מחייבים חיסול מוחלט של עישון. ועשן טבק בחלל או בסביבה מסוימת על מנת ליצור סביבה ללא עשן במאה אחוז".^[194]

סקרי דעת קהל הראו תמיכה ניכרת בחוקים לאיסור עישון. ביוני 2007, סקר שנערך בקרב 15 מדינות מצא כי 80% מהאנשים תומכים בחוקים אלו.^[195] סקר שנערך בצרפת, מדינה בה אחוז המעשנים גבוה, הראה כי 70% תומים בחוק.^[91]

גם בישראל חוקק החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון. בדיון בכנסת בנושא איסור עישון במקומות עבודה תקף השר לנושאים אסטרטגיים, אביגדור ליברמן, את ההצעה וטען כי מדבר ב"טירוף" וכי מעשנים הפכו ישראל ל"מיעוט נרדף".^[196]

איסורי עישון על ידי ממשלות גורמים לירידה בנזק מעישון פסיבי, כולל פחות אשפוזים כתוצאה מתסמונת כלילית חריפה.^[197] ב־18 החודשים הראשונים לאחר שהעיירה פואבלו (קולורדו) חוקקה חוק נגד עישון בשנת 2003, ירדו בכ־27% מאשפוזים מהתקפי לב.^[198] איסור עישון שנכנס לתוקף בשנת 2004 במקומות העבודה במסצ'וסטס הפחית את החשיפה לעישון פסיבי של עובדים מ־8% מהעובדים בשנת 2003 ל-5.4% מהעובדים בשנת 2010.^[95] סקירה שנערכה בשנת 2016 גילתה כי איסורים ושינויי מדיניות במקומות ספציפיים כגון בתי חולים או אוניברסיטאות יכולים להוביל להפחתת שיעורי העישון.^[199]

בשנת 2001, סקירה שיטתית של המדריך לשירותי מניעה קהילתיים הכירה בראיות ליעילותן של חוקים ומגבלות נגד עישון בהפחתת החשיפה לעישון פסיבי. המשך סקירה זו זיהה את הראיות שעליהן אפקטיביות איסורי העישון הפחיתה את שכיחות השימוש בטבק. מאמרים שפורסמו עד 2005 נבדקו כדי לתמוך עוד בראיות אלה. המחקרים שנבדקו סיפקו עדויות מספיקות לכך שמדיניות ללא עשן מפחיתה את השימוש בטבק בקרב עובדים כאשר היא מיושמת באתרי עבודה או על ידי קהילות.^[200]

אף על פי שמספר מחקרים שממומנו על ידי תעשיית הטבק טענו להשפעה כלכלית שלילית מחוקים ללא עשן, אף מחקר במימון עצמאי לא הראה השפעה כזו. סקירה שנערכה בשנת 2003 דיווחה כי מחקר הממומן באופן עצמאי, מתודולוגי, לא מצא כל השפעה כלכלית או השפעה חיובית מחוקים לאיסור עישון.^[201]

רמות ניקוטין אוויר נמדדו בברים ובמסעדות בגואטמלה לפני ואחרי שהוחל חוק ללא עישון בשנת 2009. ריכוזי הניקוטין ירדו באופן משמעותי הן בברים והן במסעדות שנמדדו. כמו כן, התמיכה של העובדים במקום עבודה ללא עישון עלתה משמעותית בסקר שלאחר היישום בהשוואה לסקר לפני ההטמעה. התוצאה של חוק זה ללא עשן מספקת סביבת עבודה בריאה בהרבה עבור הצוות.^[202]

מסקרים שנעשו על ידי החברה למחקר ניקוטין וטבק (אנ') נראה כי רוב מוחלט של הציבור תומך בחוקים נגד עישון. לתמיכה היו מספר סיבות, צמצום פסולת, צמצום הלחץ על בני-נוער לעשן והימנעות מחשיפה לעישון פסיבי.^[203]

חלופות לחוקים לאיסור עישון הוצעו גם כאמצעי להפחתת נזקים(אנ'), במיוחד בברים ובמסעדות. לדוגמה, מבקרי חוקים ללא עשן מצטטים מחקרים המציעים אוורור כאמצעי להפחתת מזהמי עשן טבק ולשיפור איכות האוויר.^[204] תעשיית הטבק אף קידמה במידה רבה את האוורור כחלופה לאיסורים מוחלטים, באמצעות רשת של מומחים עצמאיים לכאורה בעלי קשרים חשופים לתעשייה לעיתים קרובות.^[205] עם זאת, לא לכל המבקרים יש קשרים לתעשייה.

האגודה האמריקאית למהנדסי חימום, קירור ומיזוג אוויר (ASHRAE(אנ')) אמרה בשנת 2005 כי אמנם חדרי עישון מבודדים לחלוטין מבטלים את הסיכון לאזורים ללא עישון סמוכים, אך איסור עישון הוא האמצעי היחיד לביטול מוחלט של סיכונים בריאותיים הקשורים בפנים חשיפה. עוד הגיעו למסקנה כי אף מערכת של דילול או ניקוי אינה יעילה בסילוק הסיכונים.^[206] המנתח הכללי(אנ') של ארצות הברית והמרכז המחקר המשותף של הנציבות האירופית (אנ') הגיעו למסקנות דומות.^[187][207] הנחיות ההטמעה של אמנת מסגרת ארגון הבריאות העולמי לבקרת טבק (אנ') קובעות כי גישות הנדסיות, כגון אוורור, אינן יעילות ואינן מגינות מפני חשיפה לעישון פסיבי.^[194] עם זאת, זה לא בהכרח אומר כי צעדים כאלה הם חסרי תועלת בהפחתת נזק, רק כי הם נופלים מן המטרה של צמצום החשיפה לחלוטין לאפס.

אחרים הציעו מערכת לנתינת היתרי זיהום עישון (אנ'), בדומה למערכות נתינת אישורי זיהום מכסה וסחר (אנ') ששימשה את הסוכנות להגנת הסביבה בעשורים האחרונים כדי לרסן זיהומם אחרים.^[208] זה יבטיח שחלק מהברים והמסעדות בתחום השיפוט יהיו ללא עישון, תוך השארת ההחלטה לאנשים לאן ללכת.

נערכו מחקרים רבים לאיתור נזקי עישון פסיבי אצל בעלי חיים.

בכדי לדמות עישון פסיבי, מדענים חשפו בעלי חיים לעשן זרם צד, עשן הבוקע מהחרוט הבוער של הסיגריה ומהנייר שלה, וכמו כן חשפו אותם לשילוב של עשן ישיר עם עשן זרם צד.^[5] עכברים עם חשיפה ממושכת לעישון פסיבי, כלומר 6 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, למשך חמישה חודשים עם הפסקה של 4 חודשים לאחר מכן לפני הנתיחה, נמצאו עם ריבוי גידולים ריאתיים בהשוואה לקבוצות ביקורת.

מונוגרפיות ה־IARC הגיעו למסקנה שלעשן זרם צד השפעה מסרטנת גבוהה יותר באופן משמעותי על עכברים בהשוואה לעשן רגיל.^[5]

עשן פסיבי מוכר כגורם סיכון לסרטן אצל חיות מחמד.^[209] מחקר שנערך על ידי בית הספר לרפואה וטרינרית מאוניברסיטת טאפטס ואוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט קשר את הופעת סרטן הפה אצל חתולים לחשיפה לעישון פסיבי באמצעות ביטוי יתר(אנ') של הגן p53^[210] מחקר אחר שנערך באותן אוניברסיטאות הגיע למסקנה כי לחתולים החיים עם מעשן יש סיכוי גבוה יותר לקבל לימפומה בחתולים (אנ'). הסיכון גדל עם משך החשיפה לעישון פסיבי ומספר המעשנים במשק הבית.^[211] מחקר שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת המדינה של קולורדו, שבדק מקרים של סרטן ריאות אצל כלבים, לא היה חד משמעי, אם כי המחברים דיווחו על יחס חלש של סרטן ריאות בכלבים שנחשפו לעשן טבק סביבתי. למספר המעשנים בבית, למספר החבילות המעושנות בבית ליום, ולמשך הזמן שהכלב בילה בבית לא הייתה השפעה על הסיכון של הכלב לחלות בסרטן ריאות.^[212]

• נזקים בריאותיים של עישון טבק
• עישון מיד שלישית
• עשן זרם צד (אנ')
• טיסה 417 של אולימפיק איירליינס
• יום ללא עישון

• עישון כפוי (פסיבי), האגודה למלחמה בסרטן
• כיצד ניתן להסביר את הנזק הבריאותי מעישון פסיבי?, האגודה למלחמה בסרטן
• סקר בנושא עישון פסיבי בישראל, משרד הבריאות
• ההשלכות הבריאותיות של חשיפה בלתי רצונית לעשן טבק: דו"ח של המנתח הכללי של ארצות הברי משנת 2006
• עישון פסיבי, באתר GreenFacts