עופרה עופר

נולדה בתל אביב, בת ליוסף עופר, סופר ומראשוני חיל האוויר הישראלי. גדלה ביפו, שם התגוררה משפחתה בדירה במתחם "מחנה אריאל" (קבוצת מבנים ששימשה את מפקדת חיל האוויר בימי ראשית המדינה), ובהמשך עברה משפחתה לבסיס תל נוף. למדה בבית הספר שבמושב קדרון ואחר כך בתיכון מאוחד רחובות (תמ"ר, כיום תיכון דה שליט). מכיתה י' עד י"ב למדה בבית הספר התיכון היהודי JFS (אנ') בלונדון, שם שהתה משפחתה בשליחות. לאחר שובה ארצה שירתה כקצינה בחיל האוויר.

עופר היא בוגרת החוג לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב, שם למדה גם בחוג לקולנוע בשנתו הראשונה ואחר כך משחק בחוג לתיאטרון. כמו כן הוציאה שם תעודת הוראה.

במשך כארבעים שנים לימדה עופר אנגלית, הן במערכת האינטרנית (בין השאר ב"תיכון בן צבי" בקריית אונו ובבית הספר לאומנויות "תלמה ילין" בגבעתיים) והן במסגרת האקסטרנית (ב"אנקורי", בתיכון לחמן ובמכון שחר). בשנות ההוראה הגישה עופר אלפי תלמידים לבחינות הבגרות באנגלית. עופר פרשה מהוראה בשנת 2015, בין השאר בגלל ביקורת שהייתה לה על תוכנית הלימודים באנגלית ודרישות משרד החינוך.^[2]

עופר החלה לכתוב כבר בימי נעוריה, ובמשך כמה שנים שימשה כ"כתבת נוער" בשבועון מעריב לנוער, ופרסמה בו עשרות כתבות, מאמרים ושירים (בכלל זה במהלך התקופה שבה שהתה בלונדון).

במקביל לעבודת ההוראה עסקה עופר, מאז 1989, גם בכתיבה, תרגום ועריכה של ספרים ואף הנחתה סדנאות כתיבה, בין השאר בבית אריאלה ובמסגרת פרויקט "סיפור נולד" של משרד החינוך, שבו מנחים סופרים סדנאות כתיבה לתלמידים ביישובי הפריפריה.

ספרה הראשון של עופר, "הפרדת צבעים", שבו ארבע נובלות, יצא לאור בשנת 1989 וזכה לשבחי המבקרים,^[3][4][5] וכך היה גם עם פרסום הרומן הראשון שכתבה עופר, "דיבור עקיף", בשנת 1990.^[6][7][8]

ספריה של עופר עוסקים במציאות ישראלית פרוזאית וגיבוריה הם אנשים "רגילים", בעיקר נשים מהמעמד הבורגני והזעיר-בורגני. הנושאים העומדים במרכז יצירתה הם חיי נישואים, אימהוּת, מצוקות נפשיות, וכן אלימות וגילוי עריות במשפחה. היא מרבה להיעזר במונולוג בגוף ראשון ובטכניקות של כתיבה מודרנית, כגון זרם התודעה, החלפת נקודות מבט וטכניקת הרשומון.^[9]

עד כה פרסמה עופר שנים עשר ספרים, וסיפוריה נכללו בשלוש אנתולוגיות. בשניים מספריה ("שירה והירושימה" ו"יופי לי, יופי לי") ובראיונות עיתונאיים, כולם לאחר פטירת אביה, טענה עופר כי הייתה קורבן לגילוי עריות מצידו.^[10][11][12] לדבריה, בנוסף על הפגיעה המינית היא ספגה השפלות ואלימות פיזית ומילולית מאביה ואמה גם יחד.^[13]

בספריה האחרים נגעה עופר במגוון נושאים ובהם היבטים של פרשת קסטנר (ברומן "מעקב"),^[14] ההווי בבית ספר לאומנויות (ברומן הבלשי "רצח בבית הספר לאומנויות"),^[15] ובחוויות נעורים (בספר "כמו עפיפון מנותק").

בשנות ה-90 פרסמה עופר רשימות עיתונאיות וביקורות ספרים בכמה עיתונים ובהם: "ידיעות אחרונות", "דבר", "עולם האישה" ו"עיתון 77".

מאז שפרשה מההוראה מתמקדת עופר בכתיבת שירים. בראשית דרכה בתחום זה כתבה שירים בסגנון חופשי ורוב השירים הללו רוכזו בספר השירים הראשון שלה "מה המים יודעים על צמא". בשנים האחרונות מקפידה עופר על חריזה ועל משקל, ומרבית שיריה כתובים כסונטות או כוילאנלים. שיריה פורסמו במוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ, בכתב העת הו!, בכתב העת המוסך, בעיתון 77, באתר "גלויה" ועוד.

בשנת 2023 פרסמה עופר לראשונה יצירה המשלבת סיפורת ושירה^[16] – הרומן "מה קרה להגר באילת?" מורכב מ-336 סונטות מוקפדות משקל וחריזה, שבהן מובאת מסכת חייה של צעירה שגדלה בבית אלים ומוחץ, ובורחת ממנו אל האלימות שבחוץ.^[17] בעקבות זכיית הספר בפרס ספיר, הוא יתורגם לשפה הערבית, ואורן בחרה שבנוסף, הוא יתורגם גם לשפה האנגלית על ידי ניבה כספי, המתגוררת באוסטרליה^[18].

בנוסף, מפעילה עופר מאז שנת 2014 בלוג בשם "סופרת ספרים", שבו היא מפרסמת רשימות וביקורות על ספרים ולעיתים גם על סרטים וסדרות טלוויזיה. בבלוג יש גם פינות קבועות ("השיר של יום שלישי" ו"סוגרים שבוע עם ציטוט"). בעבר התפרסמו בו גם רשימות על סיפורם של שירים, על סיפורם של נאומים ועל חייהן של סופרות מפורסמות, רשימות שעלו במקביל גם באתר Xnet.

עופר תרגמה מאנגלית למעלה מארבעים ספרי פרוזה, וערכה ספרים רבים. בין השאר תרגמה עופר יצירות של יצחק בשביס-זינגר, גרהם גרין, ג'ק לונדון, ג'פרי ארצ'ר, וקרול שילדס. כמו כן תרגמה לעברית סדרות לילדים ובני נוער.

בשנים האחרונות פרסמה עופר גם תרגומי שירים מאנגלית, תוך הקפדה על שמירת החריזה והמשקל שבשירים המקוריים. בין השאר היא פרסמה תרגומים לשיריהם של כריסטינה רוזטי, ו"ה אודן וג'רארד מנלי הופקינס וסונטות שכתבו ויליאם שייקספיר ואליזבט בארט בראונינג.

• 1994 פרס היצירה לסופרים עבריים
• 2019 פרס שרת התרבות בתחומי היצירה הספרותית

• 2023 פרס ספיר לספרות על ספרה "מה קרה להגר באילת".^[19]

עופר הייתה נשואה לטייס בחיל האוויר ולזוג נולד בן. הם התגרשו כעבור תשע שנים. היא נישאה בשנית ולזוג נולדה בת.^[20] אחר כך, נישאה בשלישית, לאריה אורן. היא מתגוררת בקריית אונו.

• "הפרדת צבעים", ארבע נובלות, (עם עובד, 1989)
• "דיבור עקיף", רומן, (זמורה-ביתן, 1990)
• "כמו עפיפון מנותק", ספר לבני הנעורים, (דביר, 1992)
• "לשתות תה עם מלכת אנגליה", קובץ סיפורים, (ספריית מעריב, 1994)
• "בגידות, כל מיני", קובץ סיפורים, (ביתן, 2000)
• "שירה והירושימה", רומן, (ידיעות אחרונות, 2003)
• "יופי לי, יופי לי", רומן, (ידיעות אחרונות, 2006)
• "מעקב", רומן, (כנרת זמורה-ביתן, 2013); לטעימת קריאה מהספר יש ללחוץ כאן
• "רצח בבית הספר לאמנויות", רומן בלשי, (כנרת זמורה-ביתן, 2017)
• "מה קרה להגר באילת?", רומן בסונטות, (כנרת זמורה-ביתן, 2023)^[21]
• "בדולח וסכינים", ממואר, (עם עובד, 2024)^[22]

• "מה המים יודעים על צמא" (ספרי עיתון 77, 2018)
• "רוחות רפאים לא הולכות לאיבוד" (ספרי עיתון 77, 2024). הספר פורסם בסיוע קרן יהושע רבינוביץ ובתמיכת מינהל התרבות במשרד התרבות והספורט.

• "אמהות ובנות" בעריכת שולה מודן ומיה דבש (מודן, 1997)
• "מזרח ומערב" בעריכת אמנון שמוש (אביב, 1998)
• "תוכו רצוף אהבה" בעריכת שי צור ומיכל חרותי, (ידיעות אחרונות, 2005)

• A Letter to Mother הגרסה האנגלית של "יופי לי יופי לי" באתר אמזון.
• The truths We Never Told הגרסה האנגלית של "מעקב" באתר אמזון.

• עופרה עופר אורן, מה קרה לילדה ששמרה סוד (ומה השתנה בחייה אחרי שחשפה אותו), בבלוג "סופרת ספרים", 19 באוגוסט 2015 (המאמר התפרסם בספר "עולם בלי סודות - הסוד וחשיפתו ככלים לתיקון עולם ופרט" בעריכת יובל אלבשן).
• כן, זה קרה!: סקירת הספר "היה או לא היה: כאשר צללים של פגיעה מינית עולים בטיפול", באתר פסיכולוגיה עברית, 8 באפריל 2019.
• "על הסודות ההכרחיים", ניסיון להגדיר מהי ספרות, בכתב העת הו!, גיליון 20, ספטמבר 2020 (המסה בשלמותה מצוטטת כאן).
• "מסה על סונֶטה 20 של שייקספיר, והשוואה בין תרגומיה לעברית", בכתב העת הו!, גיליון 22, פברואר 2022 (המסה בשלמותה מצוטטת כאן).
• עופרה עופר אורן, שיר הדיכאון של שייקספיר, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 28 במרס 2023.
• "האם יש עתיד לשפה העברית", בכתב העת הו!, גיליון 26, אפריל 2024 (המסה בשלמותה מצוטטת כאן)

בין הספרים שתרגמה עופר:

• "חלאה" ו"סרטיפיקט" מאת יצחק בשביס-זינגר
• "המפסיד זוכה בכל" מאת גרהם גרין
• "אהבת החיים" מאת ג'ק לונדון
• "ראשון בין שווים" מאת ג'פרי ארצ'ר
• "מתים" מאת ג'ים קרייס
• "יומני האבן", "המסיבה של לארי" ו"צירוף מקרים" מאת קרול שילדס
• "המין הראשון" מאת הלן פישר
• סדרות לילדים: "אינדיאנה ג'ונס" ו"מסע בין כוכבים"

• "שירי לי שיר" מאת כריסטינה רוזטי
• "סונטות מהפורטוגזית" מאת אליזבט בארט בראונינג (הוצאה מקוונת)
• "מהיפים מכל נתבע המשך", מחזור הסונטות המלא, מאת ויליאם שייקספיר (הוצאה מקוונת)

מדיה וקבצים בנושא עופרה עופר בוויקישיתוף

• הבלוג סופרת ספרים של עופרה עופר אורן
• רשימת הפרסומים של עופרה עופר, בקטלוג הספרייה הלאומית
• עופרה עופר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• עופרה עופר, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• עופרה עופר, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
• דבריה של עופרה עופר אורן בכנס "אהבה פוגענית אינה אהבה" באוניברסיטת חיפה, יולי 2019
• עופרה עופר, דף שער בספרייה הלאומית
• עופרה עופר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

מיצירתה

• עופרה עופר אורן, חמש סונטות על נפט שנשפך, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2019
• חשבת שהלכתי ממך בקלות? שש סונטות על שן שבורה, שלוש מהן התפרסמו בגיליון 19 של כתב העת הו!, ינואר 2020.
• שלוש סונטות: "סתם סוד אסור, לא הריסות", בגיליון הו! מספר 17, מאי 2021.
• תשע סונטות: סיפור על כובע שנשכח, בכתב העת "לכל הרוחות" של החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, יוני 2021.
• שישה שירים מתוך "מה המים ידעו על צמא" באתר של נילי דגן, 19 ביוני 2021.
• שלושה שירים, בכתבת העת מאזניים, גיליון אוקטובר 2021.
• "שחלקיקי האור יתאחדו", באתר סלונט, 26 בנובמבר 2021.
• עופרה עופר אורן, ‏עשר הסונטות הראשונות מתוך "מה קרה להגר באילת?", באתר ‏מאקו‏, 31 בינואר 2023
• "ואת הקונפידנט שלי", שלושה וילאנלים, בכתב העת הו!, גיליון 24, פברואר 2023.
• עופרה עופר אורן, שבע סונטות: בעקבות צפייה בתיעוד אירוע, באתר הארץ, 23 במאי 2023

ראיונות

• צילום הריאיון שערכה ענת מידן והתפרסם במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, 28 בנובמבר 2003.
• אורית הראל מראיינת את עופרה עופר במעריב, 7 בדצמבר 2005
• "השאלון", לדייק, ולמסור לעולם, באתר הארץ, 18 בינואר 2006.
• ביקור בית עם עופרה עופר אורן בעקבות הוצאת הספר "מעקב", באתר "ספרים – ספרים סופרים ומה שביניהם", 30 במאי 2013.
• כרמית ספיר ויץ, מי סופר: עופרה עופר אורן במסע בעקבות הזעם והתיעוב, באתר nrg‏, 14 באוגוסט 2013.
• נועה לימונה, "עופרה עופר אורן: ההתפכחות שלי החלה כשאבא הוזמן להדליק משואה", באתר הארץ, 19 במרץ 2023.
• השאלון של העוקץ, באתר "העוקץ", 17 בינואר 2024
• דפנה לוי, "חלק אחד בי ידע בדיוק מה נעשה לי, וחלק אחר התכחש לזה לגמרי. חייתי את כל חיי על שני איים, שלא היו מחוברים זה לזה", באתר ישראל היום, 14 במרץ 2024
• דינה חלוץ, "אבא פגע בי מינית והסביר, 'מה לעשות, התאהבתי בך'", באתר ynet, 14 במרס 2024
• נגה גיסיס, "עד השנייה האחרונה לא האמנתי שזה יקרה", מגזין סטימצקי, מרס 2024.
• מאיה נחום שחל, הסופרת עופרה עופר אורן: "אין בי שמץ נוסטלגיה. העבר שלי היה מכאיב מדי", באתר כלכליסט, 3 ביוני 2024

ראיונות מוקלטים

• ריאיון עם צאת הספר "כמו עפיפון מנותק" (1992), סרטון באתר יוטיוב
• בעקבות "מעקב", ריאיון עם אפרת שושני (2013) ברשת א'.
• עופרה עופר אורן, מוציאה ספר שירים ומגלה את הסודות והסיפורים מאחורי הקלעים, באתר Xnet‏, 18 באוקטובר 2018
• גואל פינטו מראיין את עופרה עופר אורן בעקבות "מה קרה להגר באילת" בתוכנית "גם כן תרבות" בכאן תרבות, 31 בינואר 2023.
• ליאת רגב מראיינת את עופרה עופר אורן על "מה קרה להגר באילת?" ברשת כאן ב', 11 בפברואר 2023.
• בעקבות "מה קרה להגר באילת?" שיחה עם טלי אשר בפודקאסט שלה (2023).
• ריאיון ברדיו צפון על "מה קרה להגר באילת" (2023), סרטון באתר יוטיוב
• ריאיון ברדיו תל אביב על "מה קרה להגר באילת" (2023), סרטון באתר יוטיוב
• דפנה לוי משוחחת עם עופרה עופר אורן בפודקאסט המוסך על ספרה "מה קרה להגר באילת?" ועל כתיבה בכלל, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, ‏5 ביולי 2023
• ענת שרון בלייס, רוחות הרפאים שלא הולכות לאיבוד (בתוכנית "אחת + 5"), באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 16 באפריל 2024

על כתביה

• עמרי הרצוג, שירה חדשה / מחול האבק / מתרגש מהמלה בחורים / דובון אחר, באתר הארץ, 17 בפברואר 2004
• אריק גלסנר כותב על "יופי לי, יופי לי" במעריב, 23 בדצמבר 2005
• יובל אלבשן, הפצע של פרשת קסטנר לא מפסיק לדמם, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2013
• עלית קרפ, "רצח בבית הספר לאמנויות": מי הרוצח? שאלה שולית, באתר הארץ, 9 ביולי 2017
• דרור גרין כותב על "מה המים יודעים על צמא" באתר psychom, אפריל 2023.
• עדו ניצן, רומן עם השירה – על "מה קרה להגר באילת", באתר ישראל היום, 16 במארס 2023
• אילן ברקוביץ', אין דיבור עם מתעלל, באתר הארץ, 1 במרס 2023 (מופיע גם בבלוג "סופרת ספרים")
• תמר משמר, "התאמה של כפפה ליד" – על "מה קרה להגר באילת?, ידיעות אחרונות, מוסף "7 לילות", 7 באפריל 2023, עמ' 15. (צילום הכתבה).
• שירה סתיו, "מה קרה להגר באילת?": אזור האסון של פגיעה מינית ב-336 סונטות, באתר הארץ, 4 במאי 2023.
• זיוה שמיר, עוד לא היה דבר כזה – על "מה קרה להגר באילת?", 16 בפברואר 2023, באתר מב"ע - מחקרים בספרות עברית
• עטרה אופק כותבת על "מה קרה להגר באילת?", בבלוג "המתלהבת", 31 במרץ 2023.
• שניר פלג כתב על "מה קרה להגר באילת?" בבלוג "הספרים ואני", 4 במאי 2023.
• רחל פארן, "מה קרה להגר באילת?" הוא ספר מופתי, אחר, גאוני, אמיץ, מרגש ומצמרר בבלוג "חלי והספרים", 22 בינואר 2023.
• אתי סרוסי כתבה על "מה קרה להגר באילת בבלוג "סקירות ספרים", 10 בפברואר 2023.
• אברהם בלבן, "החושך הוא שק המולבש על ראשה", באתר הארץ, 19 באפריל 2024
• עמליה רוזנבלום, קריאה לעזרה: "בדולח וסכינים" של עופרה עופר אורן הוא קריאת חובה, בעיקר לאנשי טיפול, באתר הארץ, 30 במאי 2024