עומאר עבד א-רחמאן

א-רחמאן נולד בשנת 1938 במחוז אַ-דַּקַהְלִיַּה, צפונית-מזרחית לקהיר. הוא איבד את מאור עיניו בגיל צעיר בשל מחלת סוכרת נעורים.

כילד פיתח עניין בכתביהם של התאולוג והפרשן האסלאמי אבן תיימיה ושל הוגה הדעות מתנועת האחים המוסלמים סיד קוטב, והחל ללמוד קוראן באמצעות כתב ברייל. לאחר השלמת לימודיו וקבלת הדוקטורט בתפסיר מאוניברסיטת אל-אזהר שבמצרים, נכלא על ידי הממשלה המצרית והואשם בהיותו אויב המשטר. א-רחמאן הפך לאחד מאנשי הדת המוסלמים הבולטים ומהדוברים הקיצוניים ביותר בכל הנוגע לתהליך החילון של מצרים, נגדו יצא נחרצות.

בשנת 1970 החל א-רחמאן בפיתוח קשרים עם שניים מהארגונים המיליטנטיים ביותר של מצרים, הג'יהאד האסלאמי המצרי ואגודת אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה ("הקבוצה האסלאמית").

במהלך שנות ה-80 התמנה א-רחמאן למנהיגה של הקבוצה האסלאמית. עם זאת הוא שמר על קשרים עם גורמים בג'יהאד האסלאמי, אשר באותה העת הונהגה על ידי איימן א-זוואהירי, לימים מנהיג ארגון אל-קאעידה.

א-רחמאן שהה שלוש שנים במעצר בכלא מצרי, בעת שהמתין לסיום משפטו באשמת הוצאת פסק הלכה שהתיר את ההתנקשות בחייו של נשיא מצרים אנואר סאדאת באוקטובר 1981, על ידי הג'יהאד האסלאמי המצרי.

על אף זיכויו במשפט מקשירת קשר לרצח סאדאת, גורש א-רחמאן ממצרים לאחר סיום המשפט.

באמצע שנות ה-80, עבר לאפגניסטן ויצר קשר עם מרצהו לשעבר עבדאללה עזאם, מבכירי האחים המוסלמים ומייסד ארגון אל-קאעידה.

א-רחמאן רקם קשרים עם אוסאמה בן לאדן, אותו פגש לראשונה במהלך מלחמת אפגניסטן עם ברית המועצות.

ביולי 1990, טס א-רחמאן לניו יורק, דרך ערב הסעודית, פקיסטן וסודאן והחל לקחת חלק פעיל בניהול התשתית הפיננסית והארגונית של אל-קאעידה בארצות הברית. בטרם נסיעתו, קיבל א-רחמאן ויזת תייר משגרירות ארצות הברית בח'רטום בירת סודאן וזאת על אף העובדה כי שמו נכלל ברשימת המעקב אחרי טרוריסטים של מחלקת המדינה של ארצות הברית. ב-17 בנובמבר, ביטלה מחלקת המדינה האמריקנית את אשרת התייר שלו.^[1] למרות זאת, באפריל 1991, השיג א-רחמאן גרין קארד ממשרד ההגירה בניוארק שבמדינת ניו ג'רזי.

באוגוסט 1991, לאחר שהייה של מספר חודשים בחו"ל, ניסה א-רחמאן לשוב אל ארצות הברית. לאחר שבביקורת הדרכונים בשדה התעופה התגלה כי הוא נכלל ברשימת מעקב הטרור, החלו גורמים רשמיים בארצות הברית בהליך לביטול מעמד תושב הקבע אותו קיבל.

בשל העובדה כי היה זכאי לערער על ההחלטה לשלילת מעמדו, נאלץ הממשל האמריקאי לאפשר לו להיכנס למדינה. עם זאת, ב-6 במרץ 1992, נדחה ערעורו של א-רחמאן ונשלל מעמד תושב הקבע שלו. א-רחמאן הגיש בקשה לשלטונות האמריקאיים לשם קבלת מקלט פוליטי. הדיון בבקשתו התקיים ב-20 בינואר 1993.^[2]

על אף תמיכתה של ארצות הברית במאבקם של המוג'אהדין באפגניסטן, התבטא א-רחמאן בחריפות כנגד ארצות הברית, וכנגד ישראל ויהודים. הוא הוציא פסק הלכה המתיר לשדוד בנקים ולהרוג יהודים בארצות הברית. במסגרת אחת מדרשותיו במסגד, כינה את האמריקאים "צאצאי קופים וחזירים שניזונים משולחנות האוכל של הציונים, הקומוניסטים והקולוניאליסטים".

א-רחמאן, אשר נהג להטיף ולשאת דרשות בשלושה מסגדים באזור עיר ניו יורק, היה מוקף בגרעין של חסידים מסורים, אשר מתוכו יצאו האנשים שהיו אחראיים לפיגוע במרכז הסחר העולמי בשנת 1993, כדוגמת אל סייד נוסייר, שבין היתר הואשם במעורבות ברצח מאיר כהנא, מייסד הליגה להגנה יהודית, אך לא הורשע בסופו של דבר.

בשנת 1993, אירעו פיגועי טרור רבים במצרים אשר גרמו ללמעלה מ-1100 הרוגים ופצועים (בהשוואה לכ-322 הרוגים בשנה שלפני). חקירת האירועים הביאה למסקנה כי הארגון שעומד מאוחרי פיגועי הטרור הוא אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה, הקבוצה האיסלאמית בהנהגתו של א-רחמאן.

בתקופה שקדמה לפיגועים, נהג א-רחמאן לשאת את דרשותיו הדתיות בברוקלין, להקליטן ולהפיצן ברחבי מצרים. במסגרת הקלטות אלו הטיף להרג של כופרים, לביצוע פעולות להדחת נשיא מצרים חוסני מובארכ ולהפיכת מצרים למדינת הלכה מוסלמית.^[3]

ערך מורחב – הפיגוע במגדלי התאומים (1993)

תכנון הפיגוע במגדלי התאומים החל כבר בשנת 1991, על ידי רמזי יוסף, כוויתי ממוצא פקיסטני, אשר קיבל עצות מדודו חאלד שיח' מוחמד, בכיר בארגון אל-קאעידה (נחשב למוח שמאחורי פיגועי 11 בספטמבר). על פי עדות אחד השותפים לפיגוע, כוונת המפגעים הייתה לפגוע ביהודים, ובתחילה הם חיפשו יעדים לפיגוע בשכונות יהודיות בברוקלין, אולם בהמשך החליט יוסוף לפגוע במגדלי התאומים בהם עבדו יהודים רבים.

באוגוסט 1992, יוסוף ופלסטיני בשם אחמד עג'אג' הגיעו לארצות הברית בטיסה מפקיסטן, כדי להתחיל בהכנות לפיגוע. יוסוף נכנס למדינה עם דרכון עיראקי מזויף, ובנמל התעופה קנדי בניו יורק טען כי הוא נמלט מסדאם חוסיין וביקש מקלט. נקבע לו תאריך לשימוע ובינתיים הוא השתקע בג'רזי סיטי, ניו ג'רזי. שם הוא פגש את א-רחמאן, אשר הטיף במסגד בעיר. לאחר שא-רחמאן, שהיה אחראי על גיוס המחבלים לפיגוע, הציג את יוסוף לאנשים שהיו אמורים לסייע לו, יוסוף החל להרכיב את מטען החבלה שישמש אותו בפיגוע.

ב-26 בפברואר 1993, הסיע יוסוף את מכוניתו (אשר בתוכה הוטמן מטען החבלה) לחניון התת-קרקעי שמתחת למגדל 1. הוא החנה את המכונית והפעיל את פתיל ההשהייה. כעבור 12 דקות התפוצצה המכונית וגרמה ל-6 הרוגים ו-1040 פצועים, בעיקר משאיפת העשן שהגיע עד לקומה ה-93 בבניינים.

בעקבות הפיגוע, החלה הבולשת הפדרלית לעקוב אחר א-רחמאן וחסידיו באופן הדוק יותר. הארגון גייס קצין לשעבר בצבא המצרי בשם עימאד סאלם, שהצליח להפוך לעוזר אישי ושומר ראשו של השייח. במסגרת עבודתו החשאית הצליח להקליט את א-רחמאן במסגדים באזור ניו יורק וניו ג'רזי מורה על רצח אמריקאים. בנוסף סייע סאלם לחשוף תוכנית אליה היה קשור השייח להטמנת חמישה מטענים בנקודות שונות בניו יורק, תוך כוונה לפוצץ את בניין המזכירות של האומות המאוחדות, את מנהרות לינקולן והולנד, את גשר ג'ורג' וושינגטון ובניין נוסף של הבולשת הפדרלית.

א-רחמאן נעצר ב-24 ביוני 1993, יחד עם תשעה מחסידיו. ב-1 באוקטובר 1995, הורשע בקשירת קשר חתרנית, במעורבותו בפיגוע בבנייני התאומים, ובתכנון מספר פיגועים באזור העיר ניו יורק. כמו כן נמצא השייח אשם בתכנון התנקשויות בחיי אנשי ציבור, כולל נשיא מצרים חוסני מובארכ.

בשנת 1996 נידון א-רחמאן למאסר עולם, אותו ריצה במרכז הרפואי הפדרלי בטנר שבצפון קרוליינה, עד למותו.

ב-9 באפריל 2002 הואשמו 4 אנשים מצוות ההגנה של א-רחמאן כולל עורכת הדין לין סטיוארט, כי שיתפו פעולה עם השייח. במסגרת הקשר שנוצר, הצליח השייח לפרסם מתאו פסק הלכה שהורה למאמינים מוסלמים "לשפוך את דמם של ישראלים ויהודים בכל מקום". מכתב האישום שהוגש עלה כי הארבעה העבירו הודעות לשייח וקיבלו ממנו מסרים במטרה להפיצם בקרב חסידיו. בשנת 2005 הורשעו הארבעה.^[4]

בנאום שנשא בכיכר א-תחריר נשיא מצרים מוחמד מורסי ב-30 ביוני 2012, יום לפני השבעתו, הביע את רצונו לשחרורו של א-רחמאן, יחד אסירים מצרים נוספים.^[5] מאוחר יותר, הבהיר דובר ארגון האחים המוסלמים במצרים, כי כוונתו של מורסי הייתה להסגיר את א-רחמאן על מנת שירצה את מאסרו במצרים ולא לשחררו ממאסר וזאת מטעמים הומניטריים בשל מצבו הבריאותי הלקוי של השייח.^[6]

במהלך שנת 2013 דחה ממשל ברק אובמה את בקשת מורסי^[7]. בפברואר 2013, העריך מודיע של הבולשת הפדרלית כי שחרורו של א-רחמאן אינו עומד על הפרק וזאת בשל מסוכנותו הרבה.

לא-רחמאן היו שתי נשים. מאשתו הראשונה איישה חסן גאודה נולדו לו 7 ילדים. מאשתו השנייה איישה זודי, נולדו לו 3 ילדים נוספים.^[8]

זמן קצר לפני שהגיע לניו יורק, בשנת 1990, שלח השייח את שניים מבניו, אחמד ומוחמד, לאפגניסטן. הם התגייסו לכוחות הטליבאן ונטלו חלק בלחימה כנגד הצבא האמריקאי במדינה.

אחמד נעצר בשנת 2001 בעיר קאבול שבאפגניסטן על ידי כוחות מהברית הצפונית.^[9] מוחמד נעצר בפקיסטן בשנת 2003 ואחר כך גורש למצרים ושוחרר בשנת 2010. בן נוסף של השייח, אסד, נהרג בשנת 2011 בהתקפה של מזל"ט אמריקאי בעיר קאבול שבאפגניסטן.^[10] בהתקפה נהרג גם מוחמד עאטף, סגנו של הטרוריסט אוסאמה בן לאדן.^[11]

מדיה וקבצים בנושא עומאר עבד א-רחמאן בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של עומאר עבד א-רחמאן
• ניל מקפרקיואר, טים גולדן, הברית הצפונית עצרה את בנו של השייח העיוור, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2001
• שלמה שמיר, ארה"ב מאשימה 4 בסיוע ל"שייח העיוור", באתר הארץ, 10 באפריל 2002
• ליאת מדניק ועו"ד יניב אופק, באתר מט"ח, 2007
• בנו של "השייח העיוור" נהרג בהפצצה באפגניסטן, באתר ynet, 18 בנובמבר 2001
• חגי הוברמן, פעילות במצרים לשחרור "השייח' העיוור", באתר ערוץ 7, 20 באפריל 2011
• יצחק בן-חורין, 20 לפיגוע בתאומים: "'השייח העיוור' עדיין מסוכן", באתר ynet, 26 בפברואר 2013
• עומאר עבד א-רחמאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)