סקייטריין (ונקובר)

קו האקספו מקשר בין תחנת החוף (Waterfront) בוונקובר לתחנת המלך ג'ורג' (King George) בסארי, בעיקר בתוואי שהוקם על ידי חברת טרמווי ווסטמינסטר וונקובר כקו בינעירוני בשנת 1890. קו האקספו (המכונה במקור פשוט "SkyTrain" עד לפתיחת קו המילניום) נבנה בשנת 1985 עבור תערוכת אקספו 86. כיום יש לו 24 תחנות. בראשית ההפעלה הקו אקספו הגיע רק עד תחנת ניו ווסטמינסטר. בשנת 1989 הוא הורחב עד לתחנת קולומביה, ובשנת 1990, לאחר שהסתיימה בניית הסקייברידג ', היא המשיכה על פני נהר פרייזר עד לתחנת דרך סקוט בסארי. בשנת 1994 הורחב הקו עד לתחנת קינג ג'ורג 'במרכז סארי. תקציב הבנייה עמד על 854 מיליון דולר (במונחים של שנת 1986).^[2] החל מה-22 באוקטובר 2016, רכבות Expo Line החלו לפעול בקו חדש (התפצלות מהקו לסארי) ענף החובר לקו המילניום בשתי תחנות (Lougheed Town Centre Station וProduction Way – University, בה הוא מסתיים). בשעות שיא כל רכבת שלישית של הקו נוסעת שירות לתחנת האוניברסיטה.

עד 22 באוקטובר 2016, קו המילניום חלק מסלול משותפים עם קו האקספו מתחנת החוף עד תחנת קולומביה בניו ווסטמינסטר, ואז המשיך במסלול מוגבה משלו דרך צפון ברנבי ומזרח ונקובר, והסתיים בתחנת VCC – Clark. עלות הבנייה עמדה על 1.2 מיליארד דולר, וההרחבה הסופית מתחנת המרכז המסחרי (כיום תחנת Commercial–Broadway ) לתחנת VCC – Clark נפתחה ב־6 בינואר 2006.^[3] החל מ-22 באוקטובר 2016 עד 1 בדצמבר אותה שנה, קו המילניום פעל מתחנת VCC – Clark לתחנת מרכז העיר Lougheed.^[4] החל מה -2 בדצמבר 2016, קו המילניום פועל בין תחנת VCC – Clark בוונקובר לתחנת Lafarge Lake – Douglas בקוקיטלאם. בקו המילניום 17 תחנות, שלוש מהן תחנות החלפה עם קו האקספו (Commercial–Broadway, Lougheed Town Centre, ו - Production Way – University), ושתי תחנות המתחברות לרכבת הנוסעים של West Coast Express (Moody Centre ו - Coquitlam Central). תחנות קו המילניום המקוריות תוכננו על ידי האדריכלים הבכירים של קולומביה הבריטית ושונות מאוד מאלה בקו האקספו.^[5] בשנת 2004 הוענקו אדריכלים של Busby and Associates, מעצבי תחנת מרכז העיר ברנטווד בברנבי, במדליית המושל הכללית בארכיטקטורה על עבודתם.^[6]

הבנייה במתחם ה- Evergreen Line של קו המילניום, ממרכז העיר Lougheed ב Burnaby ועד Lake Lake-Douglas בקוקיטלאם, הושלמה בשנת 2016 והיא נפתחה לשירות ב-2 בדצמבר 2016.^[7]הרחבה זו מוסיפה 11 ק"מ (6.8 מיילים) ו -6 תחנות חדשות לקו המילניום.^[8]

קו קנדה מתחיל במרכז הרכבת של תחנת החוף, וממשיך דרומה דרך ונקובר לעיר ריצ'מונד ואי הים. מתחנת ברידג'פורט, קו קנדה מתפצל לשני קווים, האחד פונה מערבה לתחנת YVR – Airport בשדה התעופה הבינלאומי של ונקובר והשני ממשיך דרומה לתחנת Richmond – Brighouse במרכז העיר של ריצ'מונד. קו קנדה, שנפתח ב־17 באוגוסט 2009, הוסיף 15 תחנות ו -19.2 ק"מ (11.9 מיילים) לרשת SkyTrain. תחנת Waterfront היא התחנה היחידה בה קו קנדה מתחבר ישירות לקו האקספו; עם זאת, תחנת מרכז העיר ונקובר נמצאת במרחק של שלוש דקות הליכה מתחנת גרנוויל דרך קניון הפסיפיק סנטר, מה שמהווה מעבר לא רשמי לקו האקספו. קו קנדה עלה 1.9 מיליארד דולר, במימון ממשלות קנדה וקולומביה הבריטית, טרנסלינק ו- InTransitBC.^[9] גם כאן, הרכבות אוטומטיות לחלוטין, אך הן מעוצבות באופן שונה מאלו של קווי האקספו והמילניום. הם משתמשים במנועים חשמליים קונבנציונליים ולא בטכנולוגיית מנוע אינדוקציה ליניארית. מסלולי קו קנדה אינם קשורים זה לזה לשאר רשת SkyTrain, ויש מחסן תחזוקת צי נפרד.^[10]

בניגוד לקו האקספו, לו חלק תת-קרקעי קטן (מתחנת החוף לתחנת צ'יינה-טאון), וקו המילניום שכולו מעל האדמה, חלק נכבד של קו קנדה מצוי מתחת לאדמה - מתחנת החוף עד תחנת Marine Drive Station.

SkyTrain מספקת שירות בתדירות גבוהה, עם רכבות המגיעות כל 2-7 דקות בכל התחנות בשעות השיא.^[11] רכבות פועלות בין השעות 04:48 לפנות בוקר עד 1:30 בליל המחרת, כאשר בסופי השבוע יורדת התדירות בקווי האקספו והמילניום.^[12] ל- SkyTrain שעות שירות ארוכות יותר במהלך אירועים מיוחדים, כמו סילבסטר, אולימפיאדת ונקובר 2010 ומרתונים.

כבר בשנות החמישים היו תוכניות לבניית מערכת חד-קוית, כאשר האדריכל המודרניסטי וולס קואטס יעצב אותה; הפרויקט הזה ננטש. היעדר מערכת מעבר מהירה נחשבה כגורם לבעיות תנועה בשנות השבעים, והממשלה העירונית לא יכולה לממן הקמת מערכת כזו.^[13] באותה תקופה, פותחה טכנולוגיית מעבר מהירה חדשה המכונה "מערכת מעבר קיבולת ביניים".^[14] בשנת 1980 הצורך במעבר מהיר היה גדול, והחברה המפתחת הייתה זקוקה לקונים לטכנולוגיה החדשה שלה. "מעבר מהיר מתקדם" נבחר להיבנות בוונקובר כדי להציג את פרויקט אונטריו בתערוכת אקספו 86.

SkyTrain הועלה כפרויקט לתערוכת אקספו 86, והקו הראשון הסתיים בזמן כדי להציג את נושא היריד: "תחבורה ותקשורת: עולם בתנועה - עולם במגע".^[15] הבנייה מומנה על ידי הממשלות המחוזיות והפדרליות.^[16] הוא נבנה דרך מנהרת דונסמיר מתחת לעיר, שבמקור נבנה עבור הרכבת הפסיפית הקנדית.

מפתיחתו בשנת 1985 ועד 1989, SkyTrain הסתיים בתחנת ניו ווסטמינסטר; בשנת 1987 החלה בנייה בהרחבה הכוללת את תחנת SkyBridge, קולומביה ותחנת דרך סקוט, והרחיבה את השירות לסארי. הקו הורחב שוב בשנת 1994 עם פתיחת תחנות השער, סורי סנטרל וקינג ג'ורג '. SkyTrain הוא חלק מהתכנית האסטרטגית של אזור המחיה המחוזית במחוז ונקובר (GVRD) משנת 1996, הדנה באסטרטגיות להתמודדות עם הגידול הצפוי באזור. אסטרטגיות אלה כוללות הגדלת אפשרויות התחבורה והשימוש בתעבורה.^[17]

החלק הראשון של קו המילניום נפתח בשנת 2002, עם תחנות Braid ו - Sapperton. מרבית החלק שנותר החל לפעול מאוחר יותר באותה שנה, ושירת את צפון ברנבי ומזרח ונקובר. שלב I של קו המילניום הושלם בעלות של 50 מיליון דולר. מבקרי הפרויקט כינו אותו "SkyTrain לשומקום" וטענו כי תוואי הקו החדש התבסס על חששות פוליטיים ולא על צורכיהם של הנוסעים.^[18] המחשה אחת ללגיטימיות של תלונה זו היא שסופו של קו המילניום ממוקם בשדה פנוי, שנבחר משום שהוא אמור היה לאכלס מרכז לפיתוח היי-טק חדש, ונמצא קרוב למשרד הראשי של QLT Inc., אך פיתוח נוסף היה בעייתי. התחנה ההיא, VCC – Clark ליד Clark Drive ו- Broadway, לא נפתחה עד 2006 בגלל קושי במשא ומתן על הדרך הנכונה מ- BNSF, אך היא עדיין קצרה חמישה קילומטרים מהמתחם המקורי המוצע לשלב II ברחוב גרנוויל ושדרה 10. בזמן שנפתחה תחנת VCC – Clark, נחשף כי הרחבה הנוספת מערבה ושלוש תחנותיה הייתה בעדיפה אך "עוד לא בעדיפות גבוהה ".^[19]

הרחבת האברגרין, המכונה קו אוורגרין במהלך הבנייה, הוא השלב השני של קו המילניום, המשתרע מקניון Lougheed בברנבי לקמפוס מכללת דאגלס בקוקיטלאם. במקור כונה קו Port Port-Moody-Coquitlam (PMC), והוא מספק "נסיעה במושב אחד" מקוקיטלאם לוונקובר. תחנות החלפה לקו PMC הותקנו ממזרח לתחנת מרכז העיר Lougheed בעת בנייתו הראשונית ופלטפורמה שלישית בתחנה הוקמה לקראת ההרחבה. שלב II נדחה בעקבות שינוי בממשלה המחוזית ושינוי סדר העדיפויות שהוביל להעדפת בניית קו קנדה, בגלל אירוח של אולימפיאדת ונקובר 2010. הבנייה המקדימה של הרחבת אוורגרין החלה ביולי 2012 והבנייה העיקרית החלה ביוני 2013 עם בניית עמודי תמיכה לקו. ההארכה נכנסה לשירות ב-2 בדצמבר 2016.^[20]

קו קנדה נבנה כשותפות ציבורית-פרטית, כאשר הקונסורציום הזוכה (הידוע כיום בשם ProTransBC) הובל על ידי SNC-Lavalin, תורם כספים להקמתו והפעלתו במשך 35 שנים. קו קנדה נפתח ב-17 באוגוסט 2009, 15 שבועות לפני לוח הזמנים והתקציב המתוכננים.^[21]התפוסה עלתה שלוש שנים לפני התחזיות, והגיעה ל 100,000 נוסעים ביום חול במאי 2010 ו 136,000 נוסעים ביום חול ביוני 2011.^[22] קו קנדה עצמאי מבחינה תפעולית מקווי SkyTrain האחרים, משתמש במלאי גלגול שונה (אורך הרכבת / תחנה הכוללת קצרה יותר, אך מכוניות רחבות יותר) שאינו תואם את קווי האקספו והמילניום.^[23][24]

SkyTrain השפיע באופן משמעותי על פיתוח אזורים בסמוך לתחנות, ועזר לעצב את הצפיפות העירונית במטרו ונקובר. בין 1991 ל -2001, האוכלוסייה שגרה במרחק של 500 מ 'מ- SkyTrain גדלה ב -37 אחוזים, לעומת הממוצע האזורי של 24 אחוז. מאז שנפתח SkyTrain, אוכלוסיית אזור השירות כוללת עלתה מ -400,000 ל -1.3 מיליון איש.^[25]על פי המסמך של חברת BC Transit SkyTrain: זרז לפיתוח, הושקעו יותר מחמישה מיליארד דולר מכספים פרטיים במרחק של 10-15 דקות הליכה מ- SkyTrain ו- SeaBus. בדו"ח נטען כי שני אמצעי התחבורה היו הכוח המניע את ההשקעה, אם כי זה לא חילק את הצמיחה הכללית באזור זה.