ספר לבן

מקור הביטוי "ספר לבן" הוא בממשלת בריטניה. יש הרואים בספר הלבן של צ'רצ'יל, שפורסם בחודש יוני 1922 על ידי שר המושבות של בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, ותיאר את הכוונות המדיניות של בריטניה בנוגע לעתידה של ארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי, את הדוגמה המפורסמת הראשונה למסמך מסוג זה. מקור השם הוא בכריכת המסמך; בממשלה הבריטית ידועים גם מסמכים הנקראים "ספר כחול" ("Blue Book"), המהווים תקציר למסמכי ספר לבן וגם שמם נגזר מצבע הכריכה. קיים גם "ספר ירוק", המהווה מסמך ממשלתי טנטטיבי, המועלה לדיון פרלמנטרי וציבורי. מסמך כזה מהווה אמירה לגבי כוונות הממשלה ורצונה, אך גם מאפשר לממשלה לסגת מהן על פי הדיון שייווצר.

לדברי אודרי דורר, חוקרת קנדית, מסמכי ספר לבן הם "כלי לדמוקרטיה שיתופית... ולא התחייבות מדינית בלתי ניתנת לשינוי".^[1] ספר לבן "מנסה לבצע תפקיד כפול, על ידי הצגת מדיניות ממשלתית מוצקה ובאותה עת הזמנה להבעת דעות לגביה".^[2]

במהלך שלטון המנדט הבריטי על ארץ ישראל פורסמו מספר ספרים לבנים שנגעו למדיניותה של בריטניה בארץ ישראל (אנ'). הראשון, הספר הלבן של צ'רצ'יל, פורסם כאמור ביוני 1922. בנובמבר 1928 פורסם ספר לבן בנוגע לפרשת הכותל שאירעה בערב יום הכיפורים באותה שנה. הספר הלבן של פאספילד פורסם בחודש אוקטובר 1930 על ידי שר המושבות של בריטניה, סידני וב. בנובמבר 1938 פורסם ספר לבן יחד עם דוח ועדת וודהד. במאי 1939 פורסם הספר הלבן של מקדונלד, על שם שר המושבות של בריטניה, מלקולם מקדונלד. ספר זה קבע שבשטחי ארץ ישראל המנדטורית תוקם מדינה דו-לאומית, והגביל את עליית היהודים ורכישת קרקעות על ידי יהודים.

מאז שנות ה-90 של המאה העשרים משמש המושג "ספר לבן" בתחום העסקי, ככלי שיווקי. ספר לבן שמופק על ידי חברה מציג ללקוח פוטנציאלי בעיות שהוא עלול להיתקל בהן בתחום מסוים, והפתרון המוצע לבעיות אלה באמצעות מוצרי החברה שפרסמה את הספר הלבן. לעיתים כולל ספר לבן רק תיאור טכני של מוצר או שיטה.