סעודת משיח

למנהג חב"ד שותים בסעודה זו ארבע כוסות של יין, כמו בליל הסדר^[2], על פי תקנת האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון משנת תרס"ו. לפי רבי מנחם מנדל שניאורסון^[3] בעת שתיית הכוסות יש לכוון כי שתייתם קשורה עם הגאולה העתידה. חסידי חב"ד נוהגים ללכת בשביעי של פסח (בחוץ לארץ: באחרון של פסח) לבתי כנסיות שונים על מנת לערוך את הסעודה ביחד עם מתפללי בית הכנסת.

בחלק מהחוגים מתקיימת באותו זמן סעודה בשמות אחרים. חלק מהאדמו"רים מקיימים לאחר תפילת מנחה את טיש נעילת החג (או לווית החג). בחסידות לעלוב נוהג האדמו"ר להאריך בסעודה עד שעה מאוחרת ביותר, ובסיומה מחלק "מצה לשמירה" לכל החסידים^{[דרוש מקור]}.

יש נוהגים לזמר בסעודה שירים מההגדה ומנהג סטוטשין לשיר את הפיוט "כי לו נאה כתר מלוכה"^[4]. בחסידויות ברסלב, וילדניק ועוד סיפרו בסעודה את סיפור הצלתו של הבעל שם טוב ביום זה מטביעה בים בשעה שהיה בדרכו לארץ ישראל^[5].

הגאון מווילנה נהג לקיים סעודה באותו זמן, כמובא בספר "מעשה רב" שנדפס בתקצ"ב (1832): ”וביום טוב אחרון היה אוכל סעודה שלישית, אף על פי שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר יו"ט, מפני חביבת מצוות אכילת מצה שזמנה הולך לו”^[6][7]. הדברים מבוססים על שיטתו שישנה מצווה (למרות שאינה חובה) לאכול מצה בכל ימי הפסח, כעין מצוות ישיבה בסוכה בכל ימי חג הסוכות.

• מנהג ישראל תורה, עמ' שלד
• נטעי גבריאל הלכות פסח חלק ג', עמ' קכז

• כך החלה "סעודת משיח" סקירה על היסטורית המנהג בחב"ד, שבועון בית משיח גיליון 550
• מהי סעודת משיח? באתר בית חב"ד
• הרב שמעון ויצנהדלר, סעודת הבעל שם טוב וסעודת משיח, 'פנסאים' גיליון 13, ניסן תשע"ז, עמ' 12–21
• סעודת משיח וסיפור נסיעת הבעל שם טוב לארץ ישראל, באתר ציון רבי נחמן מברסלב.
• מידע על סעודת משיח בקטלוג הספרייה הלאומית