לוס אנג'לס קליפרס

הקבוצה הוקמה בשנת 1970 בשם באפלו ברייבס (באנגלית: Buffalo Braves), והצטרפה לליגת ה-NBA בעונת 1970/1971 יחד עם פורטלנד טרייל בלייזרס וקליבלנד קאבלירס. אולמה הביתי של הקבוצה היה באפלו ממוריאל אודיטוריום, אותו הם חלקו עם קבוצת ההוקי קרח מליגת ה-NHL באפלו סייברס, שנוסדה גם היא בשנת 1970. בין השנים 1973–1975 נאלצו הברייבס לשחק 16 משחקי בית באולם מייפל ליף גארדן שבטורונטו, קנדה, כאשר הסייברס אירחו משחקים באודיטוריום שבבאפלו.^[3]

המאמן הראשון של הקבוצה היה חבר היכל התהילה, דולף שייז, והכוכבים הראשונים של המועדון היו בוב קאופמן ודון מיי, אשר צורפו בדראפט ההרחבה של שנת 1970. כרוב קבוצות ההרחבה בעונתן הראשונה סיימו הברייבס את העונה הסדירה במאזן שלילי, 22–60, כאשר רק הקאבלירס מסיימים עם מאזן גרוע יותר. קאופמן, שבעונה הקודמת קלע 4.3 נקודות בממוצע למשחק במדי שיקגו בולס, הוביל את קלעי הברייבס עם 20.4 נקודות בממוצע למשחק, ונבחר להשתתף בבמשחק האולסטאר. בדראפט ה-NBA 1971 בחרו הברייבס את הסנטר אלמור סמית' בבחירה השלישית, ובבחירה ה-104 את שחקן מכללת המדינה של באפלו רנדי סמית'. שני הרוקיז הציגו יכולת טובה – אלמור עם 17.3 נקודות ו-15.2 ריבאונדים למשחק, ורנדי עם 13.4 נקודות למשחק – אך הברייבס סיימו את העונה עם מאזן זהה לעונה הקודמת, אשר הציב אותם במקום השמיני והאחרון באזור המזרחי. בעונת 1972/1973 לא הצליחו הברייבס להשתפר כשסיימו את העונה הסדירה במאזן 21–61, תחת המאמן ג'ק רמזי. הצעד הגדול של הברייבס באותה העונה היה בחירתו של בוב מקאדו מאוניברסיטת קרוליינה הצפונית בבחירה השנייה של דראפט 1972. בסיום אותה עונה זכה מקאדו בפרס רוקי העונה, ובשנים הבאות הפך לכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה .

בעונת 1973/1974 הצליחו הברייבס להעפיל למשחקי הפלייאוף, לראשונה בתולדות המועדון, כשסיימו את העונה הסדירה במאזן חיובי 42–40. בפלייאוף התמודדו הברייבס מול בוסטון סלטיקס בסיבוב הראשון (שהיה חצי גמר המזרח), ונוצחו בתוצאה 2–4. בעונה זו היה מקאדו "מלך הסלים של ה-NBA" עם ממוצע של 30.6 נקודות למשחק. כמו כן זכה רכז הקבוצה ארני דיגרגוריו בפרס רוקי העונה, לאחר שקלע 15.2 נקודות למשחק והוביל את שחקני הליגה עם ממוצע של 8.2 אסיסטים למשחק. בעונת 1974/1975 שיפרה באפלו את שיאה כאשר השיגה מאזן ניצחונות 49–33, אשר בדיעבד היה הישגה הטוב ביותר במשך 38 שנים, עד עונת 2012/2013. בפלייאוף שוב הודחו הברייבס בסיבוב הראשון, הפעם מול וושינגטון בולטס בתוצאה 3–4. בסיום העונה זכה מקאדו בפרס ה-MVP של העונה הסדירה, לאחר שהשיג ממוצעים של 34.5 נקודות, 14.1 ריבאונדים ו-2.1 חסימות למשחק. את עונת 1975/1976 שוב סיים מקאדו כמלך הסלים של הליגה, בפעם השלישית ברציפות, עם 31.1 נקודות בממוצע למשחק. הברייבס סיימו את העונה עם מאזן 46–36, וגברו על פילדלפיה 76' (2–1) בטרם הודחו בשלב חצי גמר המזרח, בפעם השלישית ברציפות, מול הסלטיקס (2–4). הייתה זו הופעתה האחרונה של הקבוצה בפלייאוף עד עונת 1991/1992.

בקיץ 1976 חתם המייסד והבעלים של המועדון, פול סניידר, על המשך השכרת אולם הממוריאל אודיטוריום עם ההתניה כי תוקפו של החוזה יבוטל אם המועדון לא יצליח למכור לפחות 5,000 מנויים בכל עונה. מאוחר יותר באותו הקיץ מכר סניידר 50% מהמועדון לאיש העסקים ג'ון בראון, הבעלים של קבוצת קנטקי קולונלס מליגת ה-ABA, ומספר חודשים לאחר מכן רכש איש העסקים הארי מנגוריאן את המחצית השנייה של המועדון. בדצמבר 1976 העבירו הברייבס את כוכב הקבוצה בוב מקאדו לניו יורק ניקס בטרייד שנועד לחסוך בהוצאות וכן לדלדל את מכירת המנויים, וזאת על מנת שהמועדון לא יעמוד בתנאי החוזה עם העירייה, וייאלץ להעתיק את מקומו לעיר אחרת. בקיץ 1978, לאחר שתי עונות בהן ניצחה באפלו 57 משחקים בסך הכול (34.8%), סיכמו בראון ומנגוריאן על "החלפת מועדונים" עם אירב לווין, הבעלים של בוסטון סלטיקס, כאשר בראון ומנגוריאן קיבלו את השליטה על הסלטיקס ולוויין הפך לבעלים של הברייבס.^[4][5][6]

מיד לאחר רכישת הברייבס, העביר לוויין את המועדון לסן דייגו, קליפורניה, והקבוצה שינתה את שמה לסן דייגו קליפרס.^[4] כינוי המועדון מתייחס לאוניות המפרש מסוג קליפר אשר היו נפוצות באותה תקופה במפרץ סן דייגו.^[7] לקראת עונתו הראשונה של המועדון בסן דייגו, מינו הקליפרס את המאמן הוותיק ג'ין שו. באותה עונה השיגו הקליפרס מאזן חיובי, כשסיימו את העונה הסדירה במאזן 43–39, אך לא העפילו לפלייאוף. בדיעבד, הייתה זו הפעם האחרונה בה סיימו הקליפרס את העונה הסדירה במאזן חיובי ב-13 השנים הבאות. שחקן הקבוצה וורלד בי. פרי, אשר נרכש במהלך הפגרה מפילדלפיה 76', סיים שני בטבלת הקלעים של הליגה, עם 28.8 נקודות בממוצע למשחק.

עונת 1979/1980 הייתה מאכזבת, על אף שצירפו את הסנטר ביל וולטון, יליד סן דייגו ששנתיים קודם לכן הוביל את פורטלנד טרייל בלייזרס לזכייה באליפות ה-NBA. לרוע המזל וולטון לא הותיר חותם, כשהחמיץ 68 משחקים עקב פציעות ברגליו, והקליפרס סיימו את העונה הסדירה במאזן שלילי 35–47. פרי המשיך את יכולת הקליעה הטובה שלו, ושוב סיים שני בליגה כשהוא קולע 30.2 נקודות בממוצע למשחק. בעונה העוקבת החליף פול סיילאס את המאמן ג'ין שו, ופרי הועבר בטרייד לגולדן סטייט ווריורס תמורת הגארד פיל סמית'. הקליפרס סיימו את העונה הסדירה במאזן 36–46, כששוב הם מחמיצים את הפלייאוף.

עונת 1981/1982 הביאה שינויים נוספים לקליפרס כאשר הבעלים אירב לוויין מכר את המועדון לאיל הנדל"ן דונלד סטרלינג תמורת 12.5 מיליון דולר.^[8] בבחירה השנייה של דראפט ה-NBA 1982 בחרו הקליפרס את טרי קאמינגס, אשר הוביל את קלעי הקבוצה בשתי העונות הבאות עם ממוצעים של 23.7 ו-22.9 נקודות למשחק, בהתאמה. את שתי העונות סיימו הקליפרס במקום ה-11 באזור המערבי (מתוך 12 קבוצות), ויכולתם החלשה הביאה לנוכחות נמוכה של צופים ביציעים, כאשר הקבוצה מביאה ממוצע של 4,500 צופים בלבד למשחקי הבית. כתוצאה מכך שידל סטרלינג את הנהלת ה-NBA להעביר את המועדון לעיר הולדתו, לוס אנג'לס.^[9]

בשנת 1984 עברו הקליפרס ללוס אנג'לס, כשהם משחקים את משחקי הבית באולם לוס אנג'לס ממוריאל ספורטס ארנה. בכל 7 עונותיהם הראשונות בלוס אנג'לס רשמו הקליפרס מאזן ניצחונות שלילי, ובאף אחת מהן לא ניצחה יותר מ-32 משחקים (39%). לקראת עונת 1986/1987 מונה אלג'ין ביילור לג'נרל מנג'ר הקבוצה, ונשאר בתפקיד זה במשך 22 שנים. בין השנים 1987–1990 צירף ביילור את קן נורמן (הבחירה ה-19 בדראפט 1987), דני מאנינג (הבחירה הראשונה בדראפט 1988), צ'ארלס סמית' (הבחירה השלישית בדראפט 1988), לוי ואט (הבחירה ה-13 בדראפט 1990) ורון הרפר (בטרייד), אשר יצרו את גרעין הקבוצה בשנים הבאות.

באמצע עונת 1991/1992 עשו הקליפרס שינוי נוסף בעמדת המאמן הראשי; לארי בראון, שפוטר מוקדם יותר מסן אנטוניו ספרס, הוחתם בשלהי חודש ינואר 1992 כמאמן הראשי החדש של המועדון. תחת בראון השיגו הקליפרס מאזן 23–12, וסיימו את העונה הסדירה במאזן 45–37; המאזן החיובי הראשון של הקליפרס מזה 13 עונות. הקליפרס הצליחו גם להעפיל אל משחקי הפלייאוף, לראשונה מזה 16 עונות, אך הודחו בסיבוב הראשון על ידי יוטה ג'אז בתוצאה 2–3. בעונה העוקבת, 1992/1993, הצליחו הקליפרס לעלות שוב לשלב הפלייאוף, כשסיימו את העונה הסדירה במאזן 41–41, אך נוצחו שוב בסיבוב הראשון בחמישה משחקים, הפעם על ידי יוסטון רוקטס.

בעונת 1993/1994 עזב בראון את הקליפרס, ובוב וייס הובא כדי למלא את מקומו. הקליפרס סיימו את העונה הסדירה במאזן 27–55, ולאחר שנה בלבד בתפקיד פוטר וייס מתפקידו והוחלף על ידי המאמן הוותיק ביל פיץ'. הקליפרס המשיכו לערוך שינויים תכופים בסגל השחקנים ובצוות הניהול בשנים הבאות, כאשר הם הצליחו להעפיל רק עוד פעם אחת למשחקי הפלייאוף, בעונת 1996/1997, בה הובסו בסיבוב הראשון בידי יוטה ג'אז בתוצאה 0–3.

בין השנים 1994–1998 שיחקו הקליפרס כ-30 משחקים באולם ארווהד פונד אוף אנהיים אשר בעיר אנהיים, כשהם חולקים את המקום עם קבוצת ההוקי קרח מליגת ה-NHL, אנהיים דאקס. בשנת 1998 הצטרפו הקליפרס ללייקרס וללוס אנג'לס קינגס, וחנכו את אולם הסטייפלס סנטר החדש הממוקם במרכז העיר לוס אנג'לס.^[10] לקראת עונתם הראשונה באולם הסטייפלס סנטר בחרו הקליפרס את למאר אודום בבחירה הרביעית של דראפט 1999, אך סיימו את אותה עונה במקום ה-13 (מתוך 14) באזור המערבי, בפעם השנייה ברציפות. בדראפט 1999 השיגו הקליפרס את הבחירה הראשונה, וניצלו אותה כדי לבחור את הסנטר מייקל אולווקנדי אשר התברר כאחת הבחירות הראשונות המאכזבות אי פעם.^[11] בדראפט 2000 בחרו הקליפרס את חברי הילדות מאילינוי דריוס מיילס (בחירה שלישית) וקוונטין ריצ'רדסון (בחירה 18), ובאותו הקיץ צירפו גם את שחקן השנה השנייה קורי מגטי. הקבוצה הפכה לפופולרית יותר בקרב אוהדיה הודות לסגנונה שכלל הטבעות רבות, והקליפרס השתפרו מעט וסיימו את העונה הסדירה במאזן 31–51.

בקיץ 2001 צירפו הקליפרס את שחקן השנה השלישית אלטון ברנד, בתמורה לבחירה השנייה בדראפט 2001 – בה נבחר טייסון צ'נדלר – אשר הועברה לשיקגו בולס. במהלך אותה עונה נבחר ברנד להשתתף במשחק האולסטאר, ובכך היה הנציג הראשון של הקליפרס במשחק הראווה מזה 8 שנים. הקליפרס התחרו על מקום בפלייאוף במשך רוב שלבי העונה, אך ניצחו רק ב-3 מתוך 13 המשחקים האחרונים של העונה, וסיימו אותה במקום התשיעי במערב עם מאזן שלילי 39–43. פגרת 2002 הביאה עימה שינויים נוספים, כאשר מיילס הועבר לקליבלנד קאבלירס תמורת הרכז אנדרה מילר, אשר הוביל את הליגה באסיסטים בעונה הקודמת עם 11 אסיסטים בממוצע למשחק. על אף צירופו של מילר ופריצתו של קורי מגטי (16.8 נקודות למשחק), סיימו הקליפרס במאזן מאכזב בסיומה של העונה הסדירה, 27–55, בין היתר בשל פציעות של שחקני מפתח רבים. לקראת עונת 2003/2004 מונה מייק דאנליבי למאמן הקבוצה, אך עזבו אותה שחקני החמישייה מילר, אודום ואולוקוונדי, והיא סיימה את העונה במאזן 28–54. בעונת 2004/2005 שוב הובילו את הקבוצה ברנד ומגטי, לצד בובי סימונס אשר קלע 16.4 נקודות בממוצע למשחק וזכה בפרס השחקן המשתפר של העונה.

בקיץ 2005 עזב סימונס למילווקי באקס, ובמקומו החתימו הקליפרס את הקלע קטינו מובלי וצירפו בטרייד את הרכז הוותיק סם קאסל. בעונת 2005/2006 נבחר ברנד בשנית להשתתף במשחק האולסטאר, לאחר שהציג יכולת שיא עם ממוצעים של 24.7 נקודות ו-10.0 ריבאונדים למשחק, והקליפרס הגיעו למאזן חיובי לראשונה מזה 13 עונות – 47–35. כמו כן העפילה הקבוצה לשלב הפלייאוף לראשונה מאז עונת 1997. על אף שסיימו במקום השישי במערב החזיקו הקליפרס ביתרון ביתיות בסיבוב הראשון מול המדורגת שלישית דנוור נאגטס, בשל זכייתם באליפות הבית הפאסיפי (בעוד דנוור שיחקה בבית הצפון-מערבי). הקליפרס ניצחו את שני המשחקים הראשונים בסדרה, לראשונה בהיסטוריה של המועדון, ובסופו של דבר גברו על הנאגטס בתוצאה 4–1. בכך העפילה הקבוצה לשלב השני של הפלייאוף לראשונה מאז עונת 1975/1976, אז שיחקה כ"באפלו ברייבס". בחצי גמר המערב התמודדו הקליפרס מול פיניקס סאנס, והפסידו לאחר סדרה ארוכה שנגררה ל-7 משחקים, אף על יכולת מצוינת של ברנד שלאורך הסדרה קלע 30.9 נקודות למשחק. בסיום העונה זכה הג'נרל מנג'ר של הקליפרס, אלג'ין ביילור, בתואר מנהל השנה ב-NBA, וברנד נבחר לחמישייה השנייה של העונה.

בעונת 2006/2007 חזרה הקבוצה בסגל דומה לעונה דאשתקד, אך התקשתה לשחזר את הישגיה. במהלך העונה סבל הרכז המבטיח שון ליווינגסטון מפציעה קשה בברכו לאחר שהיא יצאה ממקומה וקרעה את כל רצועות הברך. הייתה זו פציעה הרסנית ביותר אשר הותירה אותו כשחקן שלעולם לא ישוב ליכולתו הקודמת.^[12] רופא המועדון העריך את מועד חזרו של ליווינגסטון למגרשים בין 8 חודשים לשנה שלמה.^[13] לאורך העונה היו ברנד ומגטי שני הקלעים המובילים של הקבוצה, בפעם השביעית ברציפות, אך הקליפרס סיימו אותה עם מאזן שלילי 40–42, אשר הציב אותם במקום התשיעי בלבד באזור המערבי.

לפני תחילת עונת 2007/2008 נפצע ברנד בגיד אכילס ונאלץ להחמיץ את 74 המשחקים הראשונים של העונה, בעוד ליווינגסטון הושבת לכל אורך העונה בשל פציעתו בברך. בהיעדרם בלטו מגטי (22.1 נקודות למשחק) וכריס קיימן (15.7 נקודות ו-12.7 ריבאונדים למשחק), אך הקליפרס סיימו את העונה במקום ה-12 במערב עם מאזן 23–59. בקיץ 2008 עזבו את הקבוצה השחקנים החופשיים ברנד ומגטי, והוחתם הרכז בארון דייוויס, יליד לוס אנג'לס, על חוזה ל-5 שנים תמורת 65 מיליון דולר.^[14] כמו כן צירפו הקליפרס בדראפט 2008 את הקלע אריק גורדון (בחירה שביעית) ואת הסנטר דיאנדרה ג'ורדן (בחירה 35).

ב-7 באוקטובר סיים ביילור את תפקידו, לאחר 22 שנה, כסגן נשיא המועדון לפעולות הכדורסל וכג'נרל מנג'ר. הייתה זו אחת מתקופות הכהונה הארוכות ביותר בהיסטוריה של הספורט המקצועני.^[15][16] במקומו של ביילור מונה המאמן הראשי, מייק דאנליבי, לג'נרל מנג'ר.^[17]

ב-21 בנובמבר 2008 השלימו הקליפרס טרייד בו שלחו את מובלי וטים תומאס לניו יורק ניקס, בתמורה לזאק רנדולף ומרדי קולינס.^[18] עד לסיום עונת 2008/2009 היה רנדולף הקלעי הבולט של הקבוצה, עם 20.9 נקודות למשחק, והקליפרס שוב סיימו במאזן מאכזב, 19–63, אשר הציב אותם במקום ה-14 במערב.

ב-29 במאי 2009, זכו הקליפרס בבחירה הראשונה של דראפט 2009, וניצלו אותה כדי לבחור את בלייק גריפין מאוניברסיטת אוקלהומה. כדי לפנות מקום בחמישייה הפותחת לגריפין, העבירו הקליפרס את רנדולף לממפיס גריזליס תמורת קוונטין ריצ'רדסון, אשר הועבר בהמשך למינסוטה טימברוולבס.^[19] אף על פי שגריפין הותיר רושם מיידי במחנה האימונים ובמשחקי טרום העונה, עונת הרוקי שלו הייתה קצרת ימים; ב-23 באוקטובר נפצע גריפין בפיקת הברך במשחק הטרום עונה האחרון של הקליפרס מול ניו אורלינס הורנטס. בתחילה הצהירו הקליפרס כי גריפין סובל מ"ברך שמאלית פגועה", אך לאחר מכן התברר שמדובר בשבר, אשר השבית את גריפין לכל העונה.^[20]

ב-4 בפברואר 2010 התפטר מתפקידו המאמן הראשי מייק דאנליבי, וקים הוג'ס מונה כמאמן זמני.^[21] דאנליבי המשיך להחזיק בתפקיד הג'נרל מנג'ר למשך עוד יותר מחודש, אך ב-10 במרץ 2010 הוא פוטר מהתפקיד והוחלף בידי ניל אולשיי.^[22] על אף שהקליפרס ראו שיפור קל, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 29–53, בסופה של העונה פוטר הוג'ס מתפקיד המאמן הראשי.

ב-6 ביולי 2010 מונה מאמנה לשעבר של שיקגו בולס, ויני דל נגרו, כמאמן הראשי החדש של הקליפרס.^[23] עם כוכבי הקבוצה – אריק גורדון, כריס קיימן, דיאנדרה ג'ורדן, בארון דייוויס ובלייק גריפין – היו לקליפרס תקוות גדולות לעונה הקרבה, אך הקליפרס פתחו את העונה בצורה חלשה, כשהפסידו ב-10 מתוך 11 המשחקים הראשונים של העונה. גריפין הציג יכולת מצוינת, וסחף אחריו התעניינות הולכת וגוברת של התקשורת במשחקי הקליפרס ובכך העלה את הרייטינג בשידורי משחקי הקבוצה.^[24] גריפין נבחר לשמש מחליף במשחק האולסטאר 2011, כבוד נדיר לשחקן רוקי; הוא היה הרוקי הראשון שנבחר בידי המאמנים כמחליף מאז טים דאנקן בשנת 1997. כמו כן זכה גריפין בתחרות ההטבעות. לקראת סיום מועד ההעברות ב-NBA שלחו הקליפרס את בארון דייוויס יחד עם בחירת דראפט עתידית לקליבלנד קאבלירס, בתמורה למו ויליאמס וג'מריו מון. בחירת הסיבוב הראשון שניתנה לקאבלירס התבררה כבחירה הראשונה בדראפט 2011, בה בחרה קליבלנד את קיירי אירווינג.

ב-9 בדצמבר 2011, הקליפרס החתימו את קארון באטלר על חוזה בסך 24 מיליון דולר, וכן את צ'אנסי בילאפס הוותיק אשר שוחרר מניו יורק ניקס. ב-14 בדצמבר 2011 העבירו הקליפרס את אריק גורדון, כריס קיימן, אל-פארוק אמינו ובחירת דראפט עתידית לניו אורלינס הורנטס, תמורת הכוכב כריס פול ושתי בחירות עתידיות בסיבוב שני. פול וגריפין נבחרו לפתוח בחמישיית נבחרת המערב של משחק האולסטאר 2012. ב-6 בפברואר 2012, במהלך משחק מול אורלנדו מג'יק, קרע בילאפס את גיד האכילס והחמיץ את המשכה של עונת 2011/2012.

באפריל 2014 הרחיקה הנהלת הליגה את בעלי הקבוצה, דונלד סטרלינג, לכל חייו, בעקבות התבטאויות גזעניות שלו.^[25] סטרלינג אמר לחברתו שישבה במשחק עם מג'יק ג'ונסון שעדיף שלא תראה לכולם שהיא עם כושי. הקלטת השיחה פורסמה ברחבי רשת האינטרנט, ובעקבות כך נאלץ סטרלינג למכור את החזקתו בקבוצה. ביולי 2014 מכר סטרלינג את הבעלות בקבוצה לסטיב באלמר, תמורת שני מיליארד דולר.^[26]

לקראת עונת 2017/2018 העבירו הקליפרס את כריס פול ליוסטון רוקטס בתמורה לפטריק בוורלי, לו ויליאמס, מונטרז הארל, ארבעה שחקנים נוספים ובחירת דראפט עתידית. במהלך אותה עונה נפרדה הקבוצה גם מגריפין, כאשר שלחה אותו לדטרויט פיסטונס בתמורה לטוביאס האריס, אייברי בראדלי, בובאן מריאנוביץ' ושתי בחירות דראפט עתידיות. הקליפרס סיימו את העונה עם מאזן 42–40, והחמיצו את הפלייאוף לראשונה מזה 6 שנים. ביולי 2018 עזב את הקבוצה גם דיאנדרה ג'ורדן, אשר שיחק בקליפרס במשך 10 עונות, כאשר חתם על חוזה בדאלאס מאבריקס. בעונת 2018/2019 חזרה הקבוצה במפתיע למעמד הפלייאוף, הודות למאזן 48–34, אך בסיבוב הפלייאוף הראשון נכנעה לגולדן סטייט ווריורס, בתוצאה 2–4.

ביולי 2019 צירפו הקליפרס שניים מהכוכבים הגדולים ביותר ב-NBA: קוואי לאונרד ופול ג'ורג'. לאונרד, אשר זכה בעונה הקודמת בפרס ה-MVP של סדרת הגמר, חתם בקבוצה כשחקן חופשי, בעוד ג'ורג' הועבר אליה בטרייד מאוקלהומה סיטי ת'אנדר בתמורה לשיי גילג'ס-אלכסנדר, דנילו גלינארי ו-5 בחירות דראפט עתידיות.^[27] בעקבות צירוף שני הכוכבים היו ציפיות גבוהות מהקבוצה והחשיבו אותה כמועמדת לאליפות. את העונה הקליפרס סיימו עם 49 ניצחונות (מתוך 72 משחקים, העונה התקצרה בעקבות נגיף הקורונה), וסיימו במקום השני במערב אחרי לוס אנג'לס לייקרס. בסיבוב הראשון בפלייאוף הם ניצחו את דאלאס מאבריקס 4–2 והעפילו לחצי גמר המערב. בחצי גמר המערב הם פגשו את דנוור נאגטס והובילו עליהם 3–1, אבל הנאגטס ניצחו את שלושת המשחקים הבאים וניצחו את הסדרה. בעקבות הכישלון, דוק ריברס פוטר מתפקיד המאמן הראשי.

לקראת עונת 2020/21 מונה טיירון לו כמאמן ראשי. הקליפרס סיימו במקום הרביעי בטבלה ופגשו פעם נוספת את דאלאס בסיבוב הראשון. לאחר שפיגרו בסדרה 2-0 הקליפרס עשו קאמבק וניצחו 4-3.בחצי גמר המערב הקבוצה ניצחה את יוטה ג'אז 4-2 לאחר שפיגרה שוב 2-0, ועלתה לגמר המערב לראשונה בתולדותיה.

בתחילת עונת 2024/2025 יעברו הקליפרס לאולם חדש "אינטואיט דום".

• באפלו ממרויאל אודיטוריום (1970–1978)
• מייפל ליף גארדן (1971–1975, 16 משחקים)
• סן דייגו ספורט ארנה (1978–1984)
• לוס אנג'לס ממוריאל ספורטס ארנה (1984–1999)
• ארווהאד פאונד אוף אנהיים (1994–1999, כ-30 משחקים)
• סטייפלס סנטר (1999–2024)
• אינטואיט דום (2024- עתיד)

• 
  לוגו הקבוצה בעונת 1970/1971
• 
  לוגו הקבוצה בין השנים 1971–1978
• 
  לוגו הקבוצה בין השנים 1978–1982
• 
  לוגו הקבוצה בין השנים 1982–1984
• 
  לוגו הקבוצה בין השנים 1984–2010
• 
  לוגו הקבוצה בין השנים 2010–2015
• 
  לוגו הקבוצה מאז שנת 2015

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024:

• חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 52, בוב מקאדו פעמיים (1974 ו-1976), וצ'ארלס סמית' (1990).

ריבאונדים: 30, מייקל קייג' מול סיאטל סופרסוניקס, 24 באפריל 1988.

אסיסטים: 25, ארני דיגרגוריו מול פורטלנד טרייל בלייזרס, 1 בינואר 1974.

חטיפות: 10, לו ויליאמס מול יוטה ג'אז, 20 בינואר 2018.

חסימות: 10, בנויט בנג'מין מול מילווקי באקס (1988) ומול סן אנטוניו ספרס (1989).

• הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.^[28]

מדיה וקבצים בנושא לוס אנג'לס קליפרס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של לוס אנג'לס קליפרס (באנגלית)
• לוס אנג'לס קליפרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• לוס אנג'לס קליפרס, ברשת החברתית פייסבוק
• לוס אנג'לס קליפרס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• לוס אנג'לס קליפרס, ברשת החברתית אינסטגרם
• לוס אנג'לס קליפרס, ברשת החברתית טיקטוק