סלבונסקי ברוד (בקרואטית: Slavonski Brod) היא עיר במזרח קרואטיה, בירת מחוז ברוד-פוסבינה. העיר נודעה בשם "מרסוניה" באימפריה הרומית, אוכלוסייתה של העיר בשנת 2011 היא 59,141. זוהי העיר השישית בגודלה בקרואטיה, אחרי זאגרב, ספליט, רייקה, אוסייק וזאדר.
העיר ממוקמת כ-197 ק"מ דרומית מזרחית לבירה זאגרב בגובה של 96 מ'. בשנת 2009 זכתה העיר בתואר "העיר היפה ביותר בקרואטיה" הפרס, הניתן מדי שנה על ידי משרד התיירות הקרואטי. מהצד הדרומי של נהר הסאווה (המסמן את הגבול), נמצאת העיר הבוסנית בוסנסקי ברוד.
העיר שוכנת על הכביש המהיר המחבר בין מרכז אירופה עם אסיה הקטנה. בסלבונסקי ברוד פועלות חברות הנדסה מקומיות, ייצור קטרים, חשמליות ועוד. כמו כן נמצא בעיר של מפעלים של תעשיות המזון, תעשיות העץ וכימיה. בעשור השני של המאה ה-21 החלה התפתחות של תעשיית התיירות.
כיום קיימים בעיר, הפקולטה להנדסת מכונות, המכללה להכשרת מורים, שמונה בתי ספר תיכוניים, עשרה בתי ספר יסודיים ובית ספר יסודי אחד של מוזיקה. ישנו גם מרכז לשיקום וחינוך של ילדים עם מוגבלויות מוזיקה.
מחקרים שבוצעו בעיר, הראו שרוב אוכלוסיית העיר בעלת השכלה תיכונית בלבד, ההרשמה למכללות ולאוניברסיטאות במגמת ירידה. מאז ששיעור הילודה פחת, ישנם פחות ופחות ילדים הלומדים בבית הספר היסודי. עם זאת, מספר הנערים והנערות הלומדים בבית הספר היסודי עדיין שווה, בעוד ההרשמה לבית ספר תיכון של בנות הוא כמעט כפול מזה של הבנים, בעוד היחס הוא זהה, כשמחשבים את זה ביחד עם הבנים הלומדים בבתי ספר מקצועיים.
לאחר ההרשמה למכללות, ההבדלים לא היו משמעותיים יותר. אולי אפילו מספר הגברים יותר מכפול כשמגיעים ללימודי התואר.
יהודים הגיעו לסלבונסקי ברוד במחצית השנייה של המאה ה-19 מאזור סלובקיה ודרום הונגריה של ימינו. קהילה אשכנזית ממוסדת נוסדה ב-1873. ב-1880 הוקם בית העלמין הקהילתי וב-1896 הוקם בית הכנסת הקהילתי. המבנה אשר היה רב מפלסי ועוטר במספר צריחים תוכנן על ידי האדריכליםליאו הניגסברג ויוליוס דויטש (אנ').[2] ב-1900 התגוררו בעיר 558 יהודים שהיוו 6 אחוזים מכלל התושבים וב-1921 נמנו בסלבונסקי ברוד 655 יהודים.[3] ככל הנראה בעידן היוגוסלבי קהילה זו כללה גם יהודים שהתגוררו בעיירה בּוֹסָנְסְקִי בְּרוֹד(אנ') השוכנת מהעבר השני של הנהר סאווה. הוקמה שם חלקת בית עלמין יהודי אשר נהרסה על ידי שלטונות האוסטאשה ובראשית המאה ה-21 שימש האתר למטמנה.[4]
בראשית המאה ה-20 החלה פעילות ציונית בקרב הקהילה והיא התגברה לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוקמו אגודות נוער ובכללן קן של תנועת השומר הצעיר ו מכבי וסניף של ויצו. ב-1931 מנתה הקהילה 462 נפשות ובפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בסלבונסקי ברוד 423 יהודים. לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית והחלת שלטון האוסטאשה הצטרפו מקצת מבני הקהילה לכוחות הפרטיזנים של טיטו. מרבית בני הקהילה ובכללם הרב הראשילייב וייסברג ורעייתו אדלה, גורשו למחנות ההשמדה ונרצחו. הגברים ליאסנובאץ והנשים לסטארה גראדישקה ולג'קובו. לאחר המלחמה שבו שרידי הקהילה לעיר. ב-1961 התגוררו בסלבונסקי ברוד 16 יהודים.[3][1]
מבנה בית הכנסת חרב במהלך מלחמת העולם השנייה. בית העלמין נותר על תילו. ב-1975 הוקמה בו אנדרטה לזכר הנספים בשואה. בית העלמין לא מתוחזק ונגרמו בו נזקים. נכון ל-2009 אותרו בו כ-100 מצבות תקינות שהכיתוב עליהן היה בעברית, בגרמנית, בסרבו-קרואטית ובהונגרית.[5][6][1]