סוכה

ישנם מספר נידונים בהלכות בניית הסוכה: גובהה, שטחה, מספר דפנותיה וגודלן, החומרים שמהם אפשר לבנותה ועוד. כלל חשוב ומרכזי בהלכות סוכה הוא שתהיה דירת ארעי ולא מבנה קבע: "סוכה דירת עראי בעינן".^[2] מכלל זה נגזרות הרבה הלכות הקשורות לצורת בנייתה של הסוכה, למשל שאפשר לבנותה על גמל או שהיא חייבת לעמוד בפני רוח מצויה בלבד, ולא כל רוח.

החלק העיקרי בסוכה, שהלכות רבות דנות בו, הוא הקירוי המכונה סכך, מלשון סיכוך והסתרה מן השמש.^[3] חלק מהלכות הסוכה נגזרות מכך ובכלל זה הצורך לבנותה תחת כיפת השמיים ולא תחת עצם כלשהו, הצורך לבנותה כדי שתהיה עמידה בפני רוח מצויה, והצורך לבנותה באופן ש"צילתה מרובה מחמתה", כלומר שלמעלה מ-50% משטח הרצפה מוצל, אם השמש הייתה בדיוק בנקודת הזניט (מצב תיאורטי בארץ ישראל).

הגודל המִזעָרִי ביותר של סוכה כשרה הוא מרובע שאורכו ורוחבו שבעה טפחים וגובהה עשרה טפחים, ההסבר לגודל זה הוא שזוהי צורת הישיבה שהייתה נהוגה בזמן המשנה שהיו מסבים על צידם ולמולם שולחן קטן,^[4] (כ-56*56 ס"מ רוחב, 80 ס"מ גובה לשיטת רבי חיים נאה, לשיטת החזון איש המידות הן כ-69*69 ס"מ רוחב, וכמטר אחד גובה). הגובה המְרַבִּי של סוכה כשרה הוא 20 אמות (כ-10 מטרים לשיטת רבי חיים נאה, לשיטת החזון איש כ-12 מטרים) (שכן מבנה מעל גובה זה איננו מוגדר עוד מבנה ארעי וגם שאין העין שולטת בגובה זה^[5]). לאורכה ולרוחבה המקסימליים אין הגבלה, אך במקרה של סוכה גדולה במיוחד עלולות להופיע בעיות טכניות כמו למשל בהעמדת הסכך באופן כשר. סוכה עשויה להיות כשרה גם במצבים הרחוקים ממבנה משמעותי, למשל מצב של שתי דפנות שלמות מחוברות בניצב ודופן שלישית סמלית, הגדולה במעט יותר מטפח והעומדת במרחק קטן מעט מ־3 טפחים מן הדופן הסמוכה, כך שרואים צד זה כאילו יש בו דופן רציפה באורך ד' טפחים, ומן הצד השני יש לבנות צורת הפתח עד תום שבעה טפחים.^[6] לעומת זאת סוכה אשר דפנותיה עשויות מבד המתנופף ברוח רגילה (סוכות מסוג זה נפוצות מאוד במאה ה-21) אינה כשרה לעיתים, ויש להקיף אותה משלושה כיוונים בדופן יציבה ברוח עד לגובה 80 ס"מ, שיעור הגובה המינימלי של דפנות הסוכה. סוכה עגולה כשרה כאשר היקפה חוסם ריבוע של סוכה כשרה.^[7]

דפנות הסוכה צריכות להיות מחיצות, אך יכולות להיות עשויות מכל חומר, ואפילו מבעל חיים קשור, או מאדם.^[8] פוסקי זמננו דנו בשאלה האם מחיצות שקופות כשרות אף הן. הדפנות יכולות אף להיות פרוצות במספר רב של פתחים וחלונות, כל עוד "פרוץ אינו מרובה על העומד" (החלק הפתוח אינו גדול מהחלק הסתום), ובלבד שהפרצה לא תהיה רחבה יותר מעשר אמות.^[9] ויש המכשירים אף בפרוץ מרובה על העומד. יתר על כן, הדפנות אינן חייבות להגיע עד לסכך – די בכך שהן מגיעות לגובה עשרה טפחים, ובכך ייחשבו כאילו מגיעות עד לסכך מדין "גוד אסיק מחיצתא".

הגבלה נוספת היא שעל הדפנות להיות חזקות מספיק כדי "שלא תהא רוח מצויה מנידה אותם תמיד".^[10] הלכה זו נחשבת לבעייתית ביותר, לנוכח המנהג הנפוץ, בו דפנות הסוכה עשויות מיריעות, המורכבות על שלד עץ או מתכת. לכאורה, ניתן היה לפתור בעיה זו על ידי מתיחה וקשירה הדוקה של היריעה, אך פוסקי ההלכה כתבו שאין לעשות כן, מחשש שהקשר יינתק בלא שבעל הסוכה ישים לב.^[11] פתרון לבעיה זו מוצע בשולחן ערוך, והוא לארוג בתוך היריעה קנים במרווח הפחות משלושה טפחים, וכך, אף אם היריעה תנוע באמצע, הדופן תיחשב כאחידה מדין לבוד. בעשור השני של המאה ה-21 נפוצות "רצועות לבוד" או מוטות מתכת המתבססים על עיקרון זה – סביב הסוכה נמתחות רצועות או מונחים מוטות ברזל, אשר המרווח ביניהם הוא פחות משלושה טפחים. הם מגיעים עד גובה עשרה טפחים, ובכך מכשירים את הדופן (הגובה המינימלי לדופן כשרה הוא עשרה טפחים).

יש החולקים על פסיקה זאת ומתירים לעשות דפנות מיריעות כל עוד הן קשורות מכל צדדיהן (או לפחות משני צדדים מקבילים), כיוון שכל מה שאסרו הראשונים הוא, שלא לעשות דפנות מיריעות שאינן קשורות בתחתיתן, וכשהרוח נושבת בהן, הן עולות מעל 3 טפחים מהקרקע ונפסלות מלשמש כדופן.^[12]

הסוכה איננה חייבת להיות מחוברת לקרקע ואפשר לבנות אותה על גבי עגלה, ספינה או גמל.^[13] כיום נפוץ מימוש הלכה זו אצל חסידי חב"ד בהתקנת סוכות ניידות על גבי מכוניות, למתן אפשרות לציבור לקיים את מצוות הישיבה בסוכה בנסיעותיהם. מטיילים רבים בחול המועד משתמשים בדלתות המכונית כדפנות, לאחר פתיחתן, ומעל הם פורשים מחצלת קטנה, כך יש להם סוכה ניידת הצמודה לרכבם.

ערך מורחב – סכך

סכך הסוכה חייב להיות מחומר שגידולו מן הקרקע אך תלוש ממנה, וגם אסור שיהיה מדבר שמקבל טומאה כמו כלים, בגדים ומאכלים.^[14] חז"ל גזרו שאין לסכך גם בכל כלי שפעם היה מקבל טומאה, אף אם כבר איבד תכונה זו,^[15] וכן אסרו להשתמש בסכך שמַשִּיר את עליו לתוך הסוכה, או שריחו רע.

כמות הסכך הנדרשת היא מעל מחצית שטח התקרה, כדי שתהיה "צילתה מרובה מחמתה". סכך פסול במרכז הסכך, פוסל את הסוכה אם רוחבו 4 טפחים או יותר. שטח ריק ללא כל סיכוך פוסל את הסוכה אם רוחבו 3 טפחים או יותר.

הסכך אינו חייב לעמוד על הדפנות עצמן, אלא הוא כשר גם כאשר הוא מונח בגובה מעל הדפנות, בתנאי שאין רווח גדול מ-20 אמה.

לפי ההלכה המקובלת, את הסכך יש להניח רק לאחר שכבר יש דפנות, לפי הכלל תעשה ולא מן העשוי. אולם יש החולקים על כלל זה ומתירים להניח את הסכך לפני הדפנות לכתחילה^[16] ורבים אחרים מכשירים בדיעבד^[17]

ערך מורחב – תשבו כעין תדורו

המצווה בחג הסוכות היא לגור בסוכה ממש ולעשות בה את כל הפעולות השגרתיות שנעשות במשך השנה בחללי המגורים בבית קבע: לאכול, לשבת, ללמוד ואף לישון (אך לא דברים שאינם לכבוד הסוכה כגון לבשל, להתרחץ או להתפנות), בכל שבעת ימי החג, זכר לסוכות שבהן ישבו בני ישראל במדבר או ענני הכבוד שסוככו עליהם לאחר יציאתם ממצרים. ('תשבו כעין תדורו').

המקור למצוות הסוכה מצוי במקרא בספר ויקרא (כ"ג, מ'–מ"ג) ובספר דברים (ט"ז, י"ג–ט"ו). דיני הסוכה מפורטים בעיקר במסכת סוכה שבסדר מועד, ברמב"ם בהלכות סוכה פרקים ד–ו, בשולחן ערוך אורח חיים תרכ"ה–תר"מ ובקיצור שולחן ערוך סימן קל"ד.

נהוג להתחיל את בניית הסוכה כבר במוצאי יום כיפור, ובכך להתחיל בקיום מצווה ראשונה מיד לאחר יום כיפור שהוא יום כפרת העוונות, לקיים את הנאמר: "ילכו מחיל אל חיל^[18]". הסוכה אינה צריכה להיבנות דווקא לשם מצוות סוכה, וכל סוכה שהוקמה לצל – כשרה. סוכה שהוקמה 30 יום קודם החג אינה כשרה, וראוי שיעשה בה שינויים לפני החג, כדי שייראה שהיא לצורך מצוות סוכה.

ערך מורחב – ברכת לישב בסוכה

מצוות הישיבה בסוכה טעונה ברכה קודם שנכנס לישב בה, ככל מצוות עשה, שיש לברך עליהן עובר לעשייתן. בראשונים נחלקו מתי מתחייב לברך. יש אומרים שמברכים אותה בכל עת שנכנסים לסוכה לשהייה ממושכת (כך נוהגות היום חלק מעדות התימנים), ויש אומרים שרק לפני אכילת קבע בסוכה (כך נוהגות עדות המזרח).

ערכים מורחבים – אכילה בסוכה, שינה בסוכה

מצווה לאכול ולשתות בסוכה, ואסור לאכול אכילת קבע מחוץ לסוכה, אך אכילה מועטה (אכילת ארעי) מותרת.

לעומת זאת, לגבי שינה מחוץ לסוכה, נאסרה בין שינה ארוכה ובין שינה קצרה, כיוון שגם שינה מועטת יכולה לעיתים להרוות ולרענן כמו שינה ארוכה. בפועל, רבים מהאוכלים בסוכה אינם ישנים בה, היות שהשינה בסוכה מחוץ לבית גורמת להם צער, והמצטער פטור מן הסוכה. נהוג בחסידות חב"ד^[19] ובעלז^[20] לא לישון בסוכה וכן בכמה קהילות בפרס^{[דרוש מקור]}, וטעמים שונים נאמרו להצדיק מנהגם.

ערך מורחב – מצוות עשה שהזמן גרמן

נשים (בכל גיל) פטורות מהישיבה בסוכה, ככל מצוות עשה התלויות בזמן (מצוות עשה שהזמן גרמן), אך אם הן רוצות לקיים את המצווה, יש שנוהגים שהן יכולות לברך לישב בסוכה, כך גם בנים קטנים שגילם פחות מבר מצווה (גיל 13). אלה פטורים מדין תורה מן המצווה, אך חכמים תקנו לחנכם למצווה מגיל חינוך שהוא הגיל שבו הקטן מבין את כללי המצווה, כלומר, את החובה לאכול ולישון בסוכה. גיל זה הוא בסביבות 6 שנים.

ערך מורחב – מצטער פטור מן הסוכה

בניגוד לרוב מצוות התורה, שאותן חייב לקיים גם המצטער צער הגוף בעשייתן, בסוכה קיים דין ייחודי לפיו "מצטער פטור מן הסוכה",^[21] כלומר אדם שהשהות בסוכה גורמת לו לצער ולעוגמת נפש, פטור ממנה. הרמב"ם, למשל, מציין שאדם שאינו יכול לישון בסוכה בשל הרוח או הזבובים והפרעושים פטור מלקיים את המצווה.^[22]

אמנם פטור זה מותנה בכך שכאשר ייכנס האדם לביתו – יימלט מן הצער. אך אם יסבול ממנו גם בביתו, אין הצער מהמטרד פוטר אותו מהסוכה. למשל אם יסבול מזבובים גם בביתו – חייב להישאר בסוכה אף על פי שסובל בישיבתו בה בגלל הזבובים. כמו כן, על הצער להיות משמעותי כך שאם היה זה בביתו שבו הוא דר כל השנה, היה מעדיף לעזוב את ביתו לזמן מה ולעבור לבית עם תנאים פחות טובים משמעותית כדי להימלט מן הצער.

בדומה למצטער מן הסוכה, גם חולים פטורים מישיבה בסוכה. הנימוק לדין מצטער הוא "תשבו כעין תדורו", שהאדם מצווה לשבת בסוכה כפי שהוא גר בביתו, "ואין האדם דר במקום שבו הוא מצטער".^[23]

ערך מורחב – כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט

מאחר שבמקרה של צער אדם פטור ממצוות ישיבה בסוכה, במקרה של מזג אוויר גשום או קר, אין כל טעם להמשיך ולשהות בסוכה, והממשיך להישאר בה נידון לגנאי ולא לשבח ונקרא הדיוט.^[24] חכמי המשנה המשילו את המצב, בו יורדים גשמים בחג הסוכות, לעבד שמזג כוס לרבו וזה האחרון שפך בתגובה דלי של מים בפניו.

ערך מורחב – עוסק במצווה פטור מן המצווה

העסוק בקיום מצווה אחרת, נפטר באותו הזמן מחיוב הסוכה, ויכול לאכול ולישון מחוץ לסוכה. כמו כן ההולכים לדבר מצווה פטורים מישיבה בסוכה בכל זמן הליכתם, פטור זה הוא מהכלל ההלכתי שהעסוק במצווה פטור מן המצווה.

את הסוכה נוהגים לקשט בקישוטים ותמונות הנקראים בלשון חז"ל "נוי סוכה".^[25]יש נוהגים שלא לתלות קישוטים על הסכך אלא רק על הדפנות מטעם סכך פסול.

בתלמוד מסופר שהיו נוהגים לתלות מיני פירות בסוכה כנוי סוכה, ונאסר להורידם לפני תום החג, אלא אם התנו על כך מבעוד מועד:

סככה כהלכתה, ועטרה בקרמים ובסדינין המצוירין, ותלה בה אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורימונים, ופרכילי ענבים, יינות, שמנים, וסלתות, ועטרות שבלים – אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג. ואם התנה עליהם – הכל לפי תנאו!

— תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל', עמוד ב'

ערך מורחב – אושפיזין

רבים נוהגים להזמין לסוכה את שבעת האושפיזין (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד) כל אחד מהם ביום אחר מימי החג, לפי סדר זה, או לפי סדר כרונולוגי שבו יוסף מוזמן לפני משה. נהוג גם להזמין אורחים בשר ודם להתארח בסוכה לארוחות החג.

אישי ציבור ומנהיגים דתיים נוהגים לקבל אורחים בסוכתם, ואנשים נוהגים להגיע לסוכת רבם, לפי ההלכה "חייב אדם להקביל את פני רבו ברגל".^[26] על פי מנהג זה, אף נשיא המדינה נוהג לקבל בסוכתו את הציבור הרחב.

יהודים רבים ברחבי העולם מקיימים את מצוות בניית הסוכה לקראת חג הסוכות. מקובל לארח ולהתארח בחג בסוכותיהם של שכנים ומכרים, וכמו כן רווחות תחרויות מקומיות לסוכה היפה ביותר. יש פיתוחים רבים שחודשו כדי להקל את הישיבה בסוכה. למשל, בדירות בבנייני מגורים רבי קומות המיועדים לשומרי מצוות נבנות "מרפסות סוכה" רבות החשופות לכיפת השמיים, במשך כל השנה או שיש להן גג נפתח, במקום שיטת הבניה שהייתה נפוצה ובה נבנו מרפסות אחת מעל השניה, ובהן מתאפשר להקים סוכה כהלכה. פתרון אחר לקיום מצוות הסוכה בבניין מגורים הוא בניית מצללה (פרגולה) כשרה לסוכות.

לקראת סוכות מוקמים ברחבי ישראל, בפרט ביישובים ובשכונות יהודיים-דתיים, דוכנים למכירת חומרים לבניית סוכה מתוצרת מסחרית או אחרת, ובהם סכך העשוי מחצלות קש או נסרים לשימוש רב-פעמי. עיריות רבות נוהגות לגזום עצים בתחומן, לרוב כפות תמרים מעצי דקל, ולתת את ענפיהם כסכך לתושביהן.

בשנת 2010 יזם הארגון היהודי-אמריקני "Reboot" את התחרות האדריכלית "סוכה סיטי" לעיצוב סוכה מודרנית ובה השתתפו מאות מעצבים. בסופה הוקמו בכיכר יוניון בניו יורק 12 סוכות על פי ההצעות הזוכות, ומתוכן נבחרה אחת להישאר בכיכר במהלך חג סוכות.

בקהילות רבות היה נהוג לקשט את הסוכה בציורי קיר. במוזיאון ישראל ישנה תערוכת קבע של יודאיקה כולל סוכות מצוירות.

גם כיום יש הנוהגים כך ואחת הדוגמאות היא משפחת פנטון מירושלים שפתחה את סוכתה להמוני בית ישראל.

השומרונים בונים את סוכתם בתוך הבית (מתחת גג) והסכך אינו מענפים אלא מפירות. ניתן לראות סוכות שומרוניות בחולון ובהר גריזים.

בחדר האוכל בלובי של מלון וולדורף אסטוריה בירושלים יש מתקן מיוחד הפותח את הגג ובסוכות הלובי הופך לסוכת המלון.

בפארק נאות קדומים ישנה תערוכה של סוכות מסוגים שונים (בשתי קומות, בנויה כאוהל עם דפנות משופעות, סוכה על עץ, על גמל ועוד).

• סוכות
• מעמיד (סוכה)
• חבוט רמי

• הרב ישראל דנדרוביץ, סגולת הסוכה לאריכות ימים ולחיי נצח, בתוך: קובץ אור ישראל, גיליון מה, תשרי תשס"ז, עמודים: ריב–רכא.
• הרב משה הררי, מקראי קודש – הלכות סוכות.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: סֻכָּה
ערך מילוני בוויקימילון: סכה
ציטוטים בוויקיציטוט: סוכה
טקסט בוויקיטקסט: רמב"ם הלכות סוכה
טקסט בוויקיטקסט: קיצור שולחן ערוך הלכות סוכה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סוכה

• הערך "סוכה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הרב יצחק יוסף, ילקוט יוסף, הלכות ודיני הסוכה
• הרב מרדכי אליהו, הלכות סוכה, באתר "ישיבה"
• הרב אליעזר מלמד, הלכות סוכה, באתר "ישיבה"
• כיצד בונים סוכה, אתר בית חב"ד
• אלה ארזי, האבולוציה של הסוכה, באתר ynet, 26 בספטמבר 2010
• תמר רותם, האור הגנוז של "סוכת פלא", באתר הארץ, 26 בספטמבר 2010
• דגשים לקניית סכך לסוכה וכמה זה יעלה, באתר GoFind‏, 8 בספטמבר 2013
• איך בונים סוכה, סרטון באתר יוטיוב ערוץ יהדותון
• הלכות סוכה, באתר בינינו
• אברהם אוחיון, ‏מעשי חכמים בענייני מצות סוכה בספרות התלמודית, מים מדליָו 25–26, תשע"ד–תשע"ה, עמ' 111–121
• על המילה 'סכך', באתר האקדמיה ללשון העברית
• הרב אליעזר מלמד‏, הלכות סוכה, באתר פניני הלכה
• אלי אשכנזי‏, מאקדח בשטיח עד מזגנים בכנרת: מאה שנות סוכה ישראלית, באתר וואלה‏, 13 באוקטובר 2019
• רוחמה וייס, האם פיל יכול לשמש דופן לסוכה?, באתר ynet, 17 באוקטובר 2008
• מאמרים בנושא סוכה, באתר ספריית אסיף