סבכי רונן

הוא תואר לראשונה על ידי חוקר הטבע הגרמני פטר סימון פאלאס בשנת 1764 וקיבל את בתחילה השם המדעי Motacilla cantillans.^[3][4][5]

הסוג Curruca הוצג בידי חוקר הטבע הגרמני יוהאן מתאוס בכשטיין בשנת 1802. המין הטיפוסי בסוג (Curruca curruca) הוחלט להיות סבכי טוחנים.^[6][7][8] שם הסוג Curruca מגיע ממילה לטינית לציפור קטנה ובלתי-מזוהה שהזכיר המשורר הרומאי יובנאליס. הסוג Curruca פוצל מהסוג Sylvia ב-2014 בעקבות מחקר פילוגנטי שפורסם ב-2011,^[9] והפיצול מוכר כיום על ידי רוב הרשימות.^[10] שם המין הספציפי cantillans הוא מלטינית ומשמעותו "שר", מהמילה canere - "לשיר".^[11]

נראה כי ציפור זו קשורה למין-על של סבכי שחור-ראש וסבכי אשלים. לכולם יש פסי-שפם לבנים, הראשים כהים אצל זכרים בוגרים, וטבעות העיניים חשופות. שלושת המינים הללו קשורים למין-על המורכב מסבכי שחור-גרון וסבכי קפריסאי, שגם הם חולקים את פס-השפם הלבן והראש הכהה (Shirihai et al. 2001^[12], Jønsson & Fjeldså 2006^[13]).

המין נחלק בעבר לשתי קבוצות תת-מינים נפרדות, אשר נחשבו מגוונות מספיק כדי להיחשב כשני מינים נפרדים (Shirihai et al. 2001).^[12] לשתי הקבוצות יש ניצוי שונה של הזכר, קריאות ייחודיות והן אלופטריות. במאי 2020, רשימת הציפורים העולמית של ה-IOC זיהתה את הפיצול של סבכי רונן מערבי ומזרחי לשני מינים שונים.^[14] בהתאם, נוספה באנגלית תחילית לשם העממי של שני המינים הנפרדים, והם נקראים: "Eastern subalpine warbler" ו-"(Curruca iberiae) Western subalpine warbler".

בנוסף, המין Moltoni's warbler" (אנ') (Curruca subalpina)" נחשב בעבר גם הוא כחלק מהמין, אך קיבל מעמד של מין נפרד.

כיום ישנם שני תת-מינים מוכרים:^[15][16]

• C. c. cantillans (פ. ס. פאלאס, 1764) – מקייץ ומקנן בדרום איטליה וסיציליה, חורף במערב אפריקה.
• C. c. albistriata (כ. ל. ברם, 1855) – מקייץ ומקנן בצפון-מזרח איטליה, דרך דרום-מזרח אירופה עד למערב טורקיה; וחורף בצפון-מזרח אפריקה.

זהו סבכי קטן למדי, אורכו 12–13 ס"מ ומשקלו 10–12 גרם. כמו רוב המינים בסוג Curruca, יש לסבכי רונן דו-צורתיות זוויגית בולטת. לזכר הבוגר גב וראש אפור-כחלחל, גרון בגוון ערמוני מודגש, ופס-שפם לבן בולט. הנקבה חומה ואחידה למדי בחלקים העליונים, עם ראש אפור יותר, גוון לבנבן בחלקים התחתונים, מרכזי שלישוניות בולטים למדי, וזנב בגוון חום-אפור (ולא שחור כמו אצל סבכי אשלים). שירתו של סבכי רונן מהירה ומקשקשת, ודומה לזו של סבכי טוחנים.

הסבכי הרונן המזרחי נבדל מסבכי רונן מערבי (Curruca iberiae) בחלקיו העליונים בעלי גוני אפור-כחול עמוק יותר, מסכה כהה על קדמת העין וסוככות האוזניים, צבע חום-אדמדם המוגבל לגרון ולחזה ומתוחם בחדות בבטן לבנה ברובה, צדדים חיוורים יותר, ופס תת-שפם לבן רחב יותר.^[17]

מין זה מעדיף חורשים הטרוגניים גבוהים וצפופים עם כיסוי עצים דליל באזורים ים-תיכוניים יבשים, במיוחד חורשות של אלונים, עצי תות ואברש. הוא נמצא לעיתים קרובות גם ביערות אלונים צעירים ובאזורים שיחיים צפופים אך נטולי עצים, ובתוואי נוף עבותים הנשלטים על ידי פטל לאורך נקיקים שטופי שמש ועמקים. הוא אף חובב את שלבי הרצף המאפיינים שטחים לאחר שרפה.^[18]

עונת הקינון נמשכת מסוף מרץ עד סוף יוני והמין הוא מונוגמי. הזכר בונה כמה "קיני חיזור", אך שני הזוויגים בונים את קן הרבייה ביחד. לקן צורת גביע עמוק וחזק מעשבים, שורשים ועלים דקים והוא מרופד בעשבים עדינים יותר, שורשים ושיער. הוא ממוקם בשיח נמוך או עץ קטן כמו אלגומין, בגובה של 30–130 ס"מ מעל פני הקרקע. בתטולה שלוש עד חמש ביצים.

תזונתו מורכבת בעיקר מחרקים קטנים והזחלים שלהם, אך מחוץ לעונת הקינון הוא ילקט גם גרגרי-יער ופירות קטנים.

מחקר שנעשה על השינויים במין בין השנים 1989 ל-2013 העלה שהאוכלוסייה במגמת עלייה, בעקבות התפשטות בטווח תפוצת הקינון שלו.

בשל תפוצתו הנרחבת, ומגמת האוכלוסייה שמוערכת בעלייה, האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN) סיווג את רמת הסיכון של המין כ"ללא חשש".^[18]

מדיה וקבצים בנושא סבכי רונן בוויקישיתוף

• סבכי רונן, באתר NCBI (באנגלית)
• סבכי רונן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• סבכי רונן, באתר GBIF (באנגלית)
• מידע על הפיצול במין, כולל השוואה של שלושת המינים החדשים, באתר MaghrebOrnitho
• גיול וקביעת זוויג (PDF; 4.5 MB) by Javier Blasco-Zumeta & Gerd-Michael Heinze
• תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של סבכי רונן, באתר eBird
• הקלטות אודיו של סבכי רונן, באתר xeno-canto